הבית // הם גרים בדירה משלהם, ששיפצו לאחר הקנייה בשכונת כפר גנים ב'. "זה בית חמים ונעים שאנחנו מאוד אוהבים".
השכונה // "אנחנו מאוד אוהבים את השכונה. שכונה ותיקה, הרבה ירוק בחוץ, המון גינות. יש בתי כנסת, גני ילדים, הכול במרחק הליכה". הם עברו לשכונה חודשיים אחרי שההורים של עדיאל עברו לשם מהקריות. "האמת שנכנסנו ממש לפני הקורונה, כך שלכולנו הייתה תקופה מאתגרת. אבל ההורים שלי נכנסנו ישר לעניינים והם מוקפים חברים, כאילו גרו פה שנים. גם לנו יש קהילה נהדרת, צעירה, חברים טובים שדואגים זה לזה. כשכרמל נולד הפציצו אותנו בפינוקים בכל יום, בשבת קיבלנו סירים עם אוכל".
העיר // "פתח־תקווה ממש נוחה לנו. אנחנו קצת רוצים וחולמים על בית פרטי, אבל עוד חזון למועד, כרגע נראה שצריך להסתפק בדירת ארבעה חדרים". לעדיאל חשובה האפשרות לשחק בליגת הקהילות בכדורסל בכל שנה: אח שלו אבישי מאמן את הקבוצה, ועדיאל משחק.
פתח־תקווה // "זו עיר נוחה. ההורים של עדיאל פה, העבודה קרובה, ואנחנו מוקפים באנשים טובים. אבל אנחנו תמיד מחפשים מקום לעבור אליו, מקום עם אופי".
הבוקר // עדיאל פותח את היום כמו תמיד, עם כוס קפה ומשחקי ה־NBA ברקע. "זה הרגע שלי בבוקר, לפני כל הרעש וההתרוצצויות. אני חולה כדורסל. יש לי גם פודקסט כדורסל עם אחי וחבר טוב". רותם פחות מתחברת לשגרה הזאת: "הילד מתארגן לגן, אני רצה מסביב, לחץ מטורף של בוקר, והוא שקוע בכדורסל. לפעמים זה מוציא אותי מדעתי. אחרי הקפה המשותף והסנדוויץ' של מעיין הם יוצאים לדרך – עדיאל למשרד בתל־אביב, בדרך כלל ברכבת הקלה, ורותם נוסעת ברכב לבית החולים.
האוכל // "אנחנו לא ממש אוכלים בבוקר. באופן כללי, אנחנו לא אנשים של מסעדות יוקרה: אנחנו אוהבים אוכל ביתי, וכל מה שנכנס לפיתה – הולך. שווארמה, קבב, פלאפל – זה הכי אנחנו. מאוד אוהבים אוכל רחוב".
ייעוד // רותם היא אחות במחלקה פנימית בשיבא תל השומר, עם התמחות בסוכרת ובדרך לתואר שני במנהל מערכות בריאות. "אני אוהבת את מה שאני עושה. התחום קשה, אבל מלא סיפוק ותחושת שליחות". סבתה הייתה אחות פסיכיאטרית, והיה לה ברור שמקומה בסיעוד: "אפשר לומר שהמקצוע בחר בי, מגיל צעיר ידעתי שזה הייעוד שלי".
המלחמה // בבית החולים הרגישו היטב את המלחמה בחוץ: "הרבה תנועה בין מחלקות, הרבה מתנדבים. וגם ההיריון שלי עבר ככה, בתוך כל הטלטלה". כשהגיעה ללדת, אמרו לה שבחודשים האחרונים יש עלייה בלידות של בנים. "זה מחזק, אבל גם כואב. חשבתי על העולם שאנחנו מביאים אליו ילד. אני מקווה שכשהוא יגדל כבר לא יהיה צבא".
יזם // עדיאל הוא עורך דין בהכשרתו, שותף לשעבר במשרד דן חי ושות', והיום הוא יזם בתחום הנדל"ן. לפני כשנה הקים עם חברו איתי בן־אליהו את "דרלי השקעות נדל"ן", שמחברת בין משקיעים לרכישת דירות איכותיות בארץ. "הרעיון הוא לאפשר לאנשים להיכנס לשוק הנדל"ן בלי משכנתאות כבדות, עם רישום בטאבו, ובלי כאבי ראש. אנחנו מנהלים הכול, ממציאת הנכס ורכישתו ועד ההשכרה והמכירה. אני מתעסק בדברים שלא עשיתי בחיים: מכירות, שיווק, התקשרויות עם ספקים וכמובן מנכ"ל".
עריכת דין // "איתי ואני תמיד חיפשנו פתח מילוט מעולם עריכת הדין. הרבה נכנסים לתחום כי הם לא יודעים מה הם רוצים לעשות, היה לי כיף בלימודים אבל בעבודה נכנסתי להלם. זה עולם אחר. אהבתי להופיע בבית המשפט, ליטיגציה, אבל כל העבודה מסביב שוחקת ושחורה, והרגשתי שזה לא מתאים לי ושאני רוצה להיות בעולם העסקים".
אחות קטנה // רותם גדלה ברעננה, הקטנה מארבעה אחים ואחיות. היא למדה בתיכון אמית רננים, ועשתה שירות לאומי בפנימיית אחוזת שרה לילדים ממשפחות מצוקה בבני־ברק.
אח קטן // עדיאל גדל בקריית־מוצקין, הילד הצעיר משלושה. הוא למד בתיכון יבנה בחיפה. "הקריות נחשבות למקום פריפריאלי, מנותק, עם ערסים, אבל אני יכול להעיד שזה בדיוק הפוך: זה מקום מדהים עם אנשים מדהימים. ומאוד נוח לריצות, להבדיל מפתח־תקווה. אבא שלי היה עורך דין מוכר בקריות אז כולם אוטומטית הפכו אותי לשופט כבר מגיל צעיר. למדתי בשלוש ישיבות הסדר: חיספין, נהריה שזה קל״ב, ואז כרם ביבנה. שם גם שיחקתי בליגה בכדורסל. שירתּי בצבא של בני"שים, לא משהו מיוחד לספר עליו. למדתי משפטים בבר־אילן, עשיתי תואר ראשון ושני במשפטים ועוד תואר משני בפסיכולוגיה. ואז הלכתי לחפש שידוך".
ההיכרות // רעות, שותפתו של עדיאל ללימודים, חיברה אותו עם רותם דרך אחותה הדר, חברה של רותם מרעננה. "היא ממש גרמה לי לרדוף אחריה. הדייט הראשון היה בחוף אפולוניה בהרצליה: "היא החליטה לקחת אותנו לשם". רותם: "היה חשוך בטירוף. אמרתי לו שאם הוא היה מחליט על הלוקיישן הזה לדייט ראשון, ככל הנראה לא היה דייט שני. למזלו ולמזלי – היה".
אחרי החתונה // בירח הדבש הם יצאו לטייל באפריקה במשך שלושה שבועות. רותם: "התחלנו בזנזיבר, ואז טיפסנו על הקילימנג'רו. ניסינו, לפחות". עדיאל: "לא היינו מוכנים לכושר שזה דורש. ביום השלישי נשברנו. אתה רואה ילדים אירופים מטפסים בקלילות, ואתה אחרי צבא וקרבי – ונמרח מאחורה. זה היה רגע של משבר, הפסקנו באמצע מרוב קושי". רותם: "נסיים את זה יום אחד, כשהילדים יגדלו ויהיה לנו זמן פנוי לטיולים".
סין // עדיאל: "כחלק מהלימודים השתתפתי בחילופי סטודנטים בסין. הייתי שם עם חברים במשך חצי שנה. זאת הייתה חוויה מדהימה ומלמדת. אתה בעיקר מגלה שאתה לא הרוב".
