הבית // דירה קטנה וצנועה, מוארת מאוד. נשמר קשר עין ישיר בין הסלון, חדר השינה והמטבח. מיכה: "עיצוב כזה מאפשר לנו לתקשר בטבעיות – בלי תלות בשמיעה או בדיבור. הכול אצלנו ויזואלי". פעמון הדלת החכם מחובר לאפליקציה בטלפון ומספק התראה כשמישהו מבקש להיכנס בדלת: פתרונות קטנים שמשנים את איכות החיים.
הבוקר // הם קמים בנחת, מכינים קפה ומתחילים לעבור על פגישות, תכנים שצריך לצלם ולערוך, סדנאות או הרצאות. לולה: "אנחנו מתאמים בינינו את המשימות. מאז הניתוח שלי אנחנו משתדלים לבנות את היום בקצב שמתאים גם לי פיזית וגם לנו כצוות. השגרה שלנו גמישה, אבל תמיד עם כיוון ברור – ליצור, לשתף, ולהמשיך לקדם את מה שבנינו יחד".
שמיעה // מיכה נולד במשפחה חרדית, עם מודעות מעטה לצרכים של ילד חירש. הוא השתמש במכשירי שמיעה, אבל הצלילים שהפיקו היו מסורבלים ובלתי ברורים. "חשבתי שככה זה – שככה שומעים. למדתי בכיתה עם ארבעים תלמידים שומעים, והמורה – עם זקן ושפם – היה מדבר בגבו אלינו, בזמן שכתב על הלוח. לא ראיתי את השפתיים שלו וגם לא הבנתי כלום. כשאמרתי משהו, נשלחתי למנהל. אז פשוט העדפתי לשתוק". רק בגיל 29, באוטובוס, פגש לראשונה חירש שדיבר בשפת הסימנים. "פתאום הבנתי: זאת השפה שלי". הוא יצא בשאלה, הצטרף לקהילת החירשים, והעז לוותר על מכשירי השמיעה. "מאותו הרגע הרגשתי שלם". הוא החל לטייל בעולם ולהכיר אנשים, ויצא למסע של גילוי ארצות וגילוי עצמי.
סימנים // לולה נולדה בחולון וגדלה ביישוב עלי־זהב, במשפחה חילונית. היא בת זקונים. "הייתי קשורה מאוד לאבא שלי – איש מלא חיים, אופנוען, חובב הארץ. יחד חרשנו את המדינה בטיולים. כשאבא שלי נפטר לקחתי את זה קשה מאוד". בשירות הצבאי הייתה מורה חיילת, ועבדה עם ילדים ובני נוער בעלי שיתוק מוחין, חלקם חירשים. שם פגשה את שפת הסימנים והבינה את העוצמה שיש בה. "זה סקרן אותי בטירוף. ידעתי שיום אחד אכנס לתחום הזה, זה היה לי ברור. בבית הספר פגשתי כיתות של חירשים, אבל בנפרד, ותמיד רציתי לדעת איך הם מדברים". בגיל 28 נרשמה לקורס שפת הסימנים, המשיכה לעוד קורס ואז עוד אחד – ואז פגשה את מיכה.
חלום // לולה: "אני מקווה שיום אחד אהיה מתורגמנית בשפת הסימנים בטלוויזיה, בתקווה שיהיו יותר תכנים עם תרגום ואולי גם שיגדילו את בועת התרגום. אנחנו חווים כל הזמן את הרצון לצפות יחד בתוכנית או בחדשות, ולהבין את אותו הדבר באותו הזמן. כשאין תרגום נוצר פער מיידי בינינו, וזה מתסכל. מגיע לקהילת החירשים להבין תכנים בזמן אמת כמו כולם".
ההיכרות // שניהם הגיעו למפגש בין שומעים ללומדי שפת הסימנים. הוא בדיוק חזר ממקסיקו, בתקופה שטייל בכל העולם. היא הגיעה מתביישת אבל סקרנית. מיכה: "ראיתי אותה – שיער ארוך, אודם, קעקועים מגניבים – נדלקתי מיד". הידידה של מיכה שכנעה אותו לגשת אליה. "התחלנו לדבר – ואפשר לומר שמאז לא הפסקנו. שיתפתי את לולה לא מעט בחוויות העבר שלי, וביחד הרגשנו שיש לנו שליחות, להעביר את המסר שהחיבור בין העולמות הוא לא רק אפשרי אלא הכרחי, למען חברה טובה יותר".
יחד // לולה: "זה נשמע קלישאתי, אבל הזוגיות שלי עם מיכה היא מתנה. זה שילוב של קומדיה, דרמה ואהבה גדולה. בכל מערכת יחסים יש אתגרים – וזה האתגר שלנו. למרות ההבדלים, ואולי בגללם, נבנה בינינו חיבור עמוק ומדויק. לפעמים מניחים שאני המטפלת או העוזרת שלו, רק כי אני שומעת, אבל האמת היא שאנחנו שותפים שווים בכל דבר".
גשרים // כבר שמונה שנים הם פועלים יחד לגישור בין העולם החירש לעולם השומע – ברגישות, בהומור ובלי הרבה רעש. הם מרצים יחד על זוגיות בין חירש לשומעת, יוצרים תוכן ברשתות, וגם הפיקו סדרת סרטונים, "לחיות עם חירש", שמציגה את ההומור, האתגרים והיצירתיות שבחיים המשותפים.
לדוגמה // לולה בשירותים, בלי נייר טואלט. היא לא יכולה לקרוא למיכה שיעזור לה, אז היא זורקת חפצים אל מחוץ לדלת. מיכה שקוע בספר, ורק כשיש הר של חפצים הוא שם לב, מציץ, קולט – והולך להביא נייר. "צחקנו מלא אחר כך". או הסיפור עם הג'וק: "לולה אמיצה, אבל ג'וקים – לא. היא טיפסה על השולחן וחיכתה לי שם עד שיצאתי מהמקלחת. ראיתי אותה קפואה, הבנתי מיד, וחיסלתי את הפולש. מאז זאת האחריות שלי". לולה: "הסרטונים שלנו מציגים את הרגעים הקטנים והמצחיקים שהם חלק בלתי נפרד מהזוגיות שלנו, ומדגישים איך באמצעות הומור אפשר לגשר על הכול".
פרנסה // מיכה מעביר סדנאות אפייה לקהלים שומעים וחירשים, חוגי בישול דו־שפתיים בעברית ובשפת הסימנים, והרצאות נגישות מטעם "נגישות ישראל". לולה מתמקדת ביצירה משותפת עם מיכה. "אני לא עובדת מחוץ לבית משום שעברתי ניתוח מורכב. אני בתהליך הבראה, ויש ימים מאתגרים, אבל אני אדם אופטימי ומאמינה בטוב".
מחלה // היא מחלימה בימים אלה ממחלה קשה. "הייתי צריכה להיאבק שוב – הפעם כאישה שומעת, עם בן זוג חירש, מול מערכת רפואית שלא תמיד מבינה אותנו".
שפה משלהם // הם המציאו סימנים סודיים משלהם, כי כשהם ליד חירשים אי אפשר ללחוש. מיכה: "אהבה זה לא רק לשמוע. זה להרגיש, לראות, להבין בלי מילים. ולפעמים פשוט לצחוק ביחד". לולה: "מיכה אדם עצמאי, חריף, מצחיק וחד־הבחנה. הרבה פעמים אני זאת שצריכה להיעזר בו, לא להפך. והוא גם אלוף במטבח – אז זה עוד בונוס בשבילי. בקיצור, זכיתי".
