"קשה מאוד לעצור מידע", אומר לנו אדם גולד – שם בדוי, כוכב חסום בפייסבוק וכוכב עולה בטוויטר, אידיאולוג ולוחם רעיוני, חשוד מרכזי בתיאוריות קשר מצד השמאל ושותף למאבק הימין בהשמאלת בג"ץ – בריאיון ראשון ובלעדי. "לעולם הוויראלי יש רצון משלו", הוא מסביר כיצד הוא מצליח לשרוד בתודעה של עולם האינטרנט הישראלי למרות היעלמותו הכפויה מפייסבוק, צור מחצבתו. "אז יש טוויטר, ויש טלגרם, וחלק גדול מהפוסטים האינפורמטיביים עולים לרוטר ולאתרים אחרים ומופצים בציבור. אגב, התמיכה הציבורית נותנת המון כוח ומרגשת באמת. יש המון אנשים אכפתיים שמציעים בלי הפסקה עזרה ורעיונות ומידע".
עד כה סירב גולד להתראיין – בטח לא בפנים גלויות ובשמו האמיתי, אבל גם לא בשם בדוי. בניסיונותיי להתחקות אחר זהותו, הרגשתי לרגעים כמו בעלילה בלשית טובה מסדרה של נטפליקס. היו כאן כל המרכיבים הקלאסיים: דמות מסתורית, רשימת חשודים, תיאוריות קונספירציה, ומלאכת מחשבת של הצלבת נתונים וגרסאות. אלא שבמקרה הזה לא מדובר בפושע מסוכן שהמשטרה מנהלת מרדף אחריו, אלא באושיית רשת שצצה באמצע יום בהיר בשמי הפייסבוק, והצליחה לעורר אחריה שובל של התעניינות ציבורית ועיתונאית.
הפוסטים הביקורתיים, המרתקים והחדים שהעלה גולד, הציגו את הנעשה מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות במדינת ישראל. עד מהרה הוא זכה לתפוצת ענק שהלכה והתגברה, ואז נחסם ושוחרר ונחסם שוב, השתמש בחשבונות על שם ידידה וירטואלית שלו, נחסם גם שם, נעלם וחזר, עבר לרשתות אחרות והמשיך להפיק תוכן פרובוקטיבי, מגובה במסמכים לרוב, המותח ביקורת על שופטים, יועצים משפטיים, פוליטיקאים ואישי ציבור. הכול תחת פסבדונים ובלי להיחשף, מה שעורר עניין וזעם, וגם האשמות בדבר היותו זרוע תעמולתית של השלטון. כעת, בתום מסע שכלל איתור שותפי סוד ופענוח רמזים – הצלחנו לשכנע אותו להתראיין לראשונה.
"אני לא פועל מטעם אף מפלגה או גורם שלטוני, נקודה", הוא אומר לנו. "די מדהים איך כשאנשים נאלצים להתמקד בטיעון ולא בטוען, הם ממציאים קונספירציות הזויות. בכלל, אני מעריך שכל מי שצרך בקביעות את התכנים שסיפקתי בשנתיים האחרונות, יודע היטב שהרצון שלי הוא לקדם תפיסת עולם לאומית־שמרנית, ולא פרסונה או מפלגה זו או אחרת. אבל עזבי, חשוב שאנשים יהיו ביקורתיים. מבחינתי, שכל קורא יניח מראש שהתוכן הזה הוא של צוות ממומן ומשומן – חבורה של יועצים פוליטיים בהנהגת ביבי, פוטין ומסדר הבונים החופשיים. שיהיו חדים, שיחשדו, שיתווכחו ושיבדקו אלף פעם את העובדות והסימוכין שאני מספק. העיקר שיתמקדו בתוכן".
החשודים המיידיים
בנובמבר 2016, בחשבון פייסבוק חדש וטרי על שם "אדם גולד" – שבתמונת הפרופיל שלו מופיע מרק צוקרברג, מייסד הרשת החברתית – התחילו לעלות פוסטים מפורטים על המערכת הפוליטית בישראל, מערכת המשפט והממשק ביניהן. הראשון שבהם זכה מיד לתפוצה ויראלית של מאות שיתופים, ורבים מהפוסטים הבאים הלכו בדרכו. גולד המשיך לפרסם עוד ועוד מידע ודעה, כשכמעט כולם חוטפים ממנו: הליכוד והבית היהודי, בכירי השופטים, אנשי שמאל, תומכי מסתננים. מושאי הכתיבה נידונו בהרחבה בפוסטים, אך לכותב לא נמצאו כל עקבות ברשת. הוא היה פסבדונים ותו לא, ובתקשורת השמאל והימין כאחד ניסו לברר את זהותו.
ב־31 בדצמבר 2017, בתום למעלה משנה של פעילות ללא הפרעה, הושבת לפתע חשבונו של גולד. זה קרה מיד לאחר שיצא במתקפה על עו"ד דנה בריסקמן, סגנית בכירה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה – ואשת שמאל קיצוני. בריסקמן, לשעבר פעילה באגודה לזכויות האזרח, הייתה לפי גולד בין אלו שמנעו בתקופת ממשלת רבין את גירושם של מרצחי חמאס ללבנון.
בעקבות השבתת החשבון התפתח ברשת גל מחאה. ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד אף פנה לדבריו לפייסבוק, וכעבור זמן קצר הוסרה החסימה. "נמסר לי כי חלה טעות", כתב אז אוחנה. פייסבוק עצמה, יש לומר, לא אישרה באופן רשמי את דבר החסימה. מטעם הנהלת הרשת בישראל נמסר אז כי היא "אינה משתפת את הציבור בסיבות למחיקת חשבונות והחזרתם. ההתנהלות שלנו היא בינינו לבין בעלי החשבון, ואם הוא אומר שהתנצלנו והעניין הוסדר הרי שזה השיח שלו עמנו ואין לנו כוונה לשתף בכך את הציבור".
החסימה הזו – הראשונה מתוך כמה – רק הגבירה עוד יותר את הסקרנות סביב זהותו של מי שעומד מאחורי חשבון הפייסבוק הפרובוקטיבי. חשוד אחד ששמו הוזכר הוא שלמה פיוטרקובסקי, ראש דסק כלכלה ומשפט בעיתון בשבע, ופובליציסט בידיעות אחרונות. בפוסטים שלו גולד משתמש רבות בביטויים כמו "בשולי הדברים", "מגדלור מוסרי", "תיבת תהודה", "אומץ עילאי". כמה מהניסוחים החביבים עליו ניתן למצוא גם במאמריו של פיוטרקובסקי. האם ייתכן שבגלל ניגוד אינטרסים מול עיתונים שמעסיקים אותו, הוא מעדיף לכתוב בשם בדוי?
"אני מניח שחושדים בי שאני גולד בגלל תחומי העניין המשותפים שלנו", אמר לנו פיוטרקובסקי לפני שבועות אחרים. "אולי גם תרמה לכך העובדה שבדיוק בתקופה שגולד ירד מפייסבוק, אני הפחתתי נוכחות ברשת מסיבות אישיות. אבל באמת שאין לי שום קשר לעניין, ואין לי שמץ של מושג מי זה. אני כן יודע שלפני פריצתו הוא הכין את השוק: הוא דאג לבקש חברות בפייסבוק מהרבה מאוד אנשים שמאשרים אוטומטית, כך שברגע שפרסם פוסטים, הוא כבר היה על הרדאר של הרבה אנשים".
מסקרן אותך לדעת מי זה?
"מאוד. במשך זמן מה גם הערכתי את הכתיבה שלו. לתחושתי הוא ירה בהתחלה את כל הדברים המשמעותיים שהיו לו במחסנית, ואז התחיל למחזר חומרים ולפצות על טיעונים חזקים פחות בטון מתלהם יותר. בהתחלה זו באמת הייתה כתיבה טובה וחדה, כזאת שכמעט גורמת לך להתבאס שאתה לא יודע לכתוב ככה".
הידע המשפטי הרחב שגולד מפגין ממקם אותו אוטומטית בציר עולם המשפט. מצד שני ההתנסחויות שלו, לפחות בתחילת הדרך, מתאימות למי שמגיע מתחום העיתונות. ועם זאת, אומר פיוטרקובסקי, "צריך לשים לב שהוא לא חשף עד היום שום מידע חדש. יש אצלו איסוף שקדני של חומר מהרבה מקורות ותפירה שלו לנרטיב, אבל הוא לא העלה עד היום אף טענה שהיא סקופ".
כדי למקם אותו בעולם המשפט, היו מי ששיערו שגולד עשוי להיות עו"ד גיל ברינגר – היועץ של שרת המשפטים איילת שקד לענייני כנסת וממשלה, ומרכז ועדת השרים לחקיקה. גם האלמנט העיתונאי קיים אצלו, כמי שהיה בעבר עורך המשנה של מוסף "צדק" במקור ראשון. ההשערות הללו התחזקו לאחר שברינגר פרסם בכתב־העת "השילוח" מאמר מפורט ומנומק שעסק בתפקידם הראוי של היועצים המשפטיים. הקול קול יעקב, אבל "הלוואי שזה הייתי אני", צוחק ברינגר. "גולד מאוד שנון בעיניי, והחשד מאוד מחמיא לי, אך לא".
והמאמר בהשילוח?
"אני גם אוכל ארוחות בוקר – אולי אני השף משה שגב? המאמר הזה דווקא מוכיח שאני אומר את הדברים שלי בצורה הכי פומבית שיכולה להיות. אני יודע למה חושדים בי שאני גולד: כי אין המון אנשים שיכולים לבוא בחשבון. מישהו שהתכתב איתי בפייסבוק אמר בשלב מסוים: 'שמע, אני הולך לחשוף מחר מי זה אדם גולד'. אמרתי לו שאני אשמח לדעת מי זה, והוא ענה 'מצחיק מאוד'. כן, יש כמה עשרות אנשים שחושבים שזה אני. שמעתי את הטענות שלהם. לא השתכנעתי.
"בתחילת הדרך גולד תקף בחריפות את השרה שקד, ככה שפחות נראה לי שזה אני. אנשים מפספסים את הקטע הזה. ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי שכנראה מדובר במישהו שיש לו יחסים כלשהם עם שקד או הבית היהודי. זה מישהו שיש לו מה להפסיד אם יתקוף אותם באופן רשמי. אולי זה מישהו שעובד איתנו הרבה זמן ולא יכול להרשות לעצמו לתקוף אותנו על טעויות או מדיניות לא נכונה לדעתו שאנחנו מקדמים. בשנה הראשונה של הפעילות שלו ברשת, גולד תקף הרבה את הימין על שהוא לא מספיק ימין".
מחסום הקול
חסימתו הקצרה של גולד בפייסבוק משכה אליו תשומת לב רבה. איתי לשם, עורך דין לשעבר המתמחה בין השאר בתחומי התקשורת והמדיה, החל להתחקות אחר פרסומיו של גולד, והגיע למסקנות משלו. לדבריו, לא מדובר בחשבון פייסבוק שנפתח מתוך כוונה טהורה של אדם פרטי להגיב על הנעשה במדינה. בדף פייסבוק מיוחד שפתח בנושא, מעלה לשם תיאוריה מהפכנית: לשיטתו, גולד הוא יוזמה משותפת של כמה אנשים, "צוות גולד" כפי שהוא מכנה אותם, שמטרתם ליצור ערוץ תקשורת פופולרי עם קהל גדול של אנשי ימין, שישרת את בנימין נתניהו לקראת הבחירות הבאות. גם אם ראש הממשלה אינו מודע לכך, "צוות גולד" פועל לייצר למענו תרגיל ניצחון, מעין "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" בגרסת 2019.
"לגיטימי לכתוב בעילום שם", מודה לשם, "אבל שום פרמטר שפייסבוק סיפקה לנו לא מסתדר לי עם אדם בודד ופרטי. הכול מעיד על מניפולציה אסורה. אתה לא יכול להקים חשבון אנונימי, להעלות בו פוסט ראשון, ובתוך שעתיים לקבל עליו 400 שיתופים בלי שאף אושיית רשת שיתפה אותו. אין דרך לייצר את זה בלי מניפולציה שמפרה חוקים של פייסבוק, ובלי השקעה מאסיבית של משאבים כדי 'לעבוד' על האלגוריתם".
ומה הקשר לנתניהו?
"בנושא הבוער ביותר לראש הממשלה – החקירות נגדו – אימצו המפעילים האנונימיים את טענותיו הסדורות. גולד תקף את כל הפוליטיקאים בימין, למעט נתניהו. זו מניפולציה משמעותית ויעילה מאוד, והיא פועלת רק על גולשים מהימין. שיקום שמאלני אחד שאדם גולד 'המיר' אותו. הרי אף שמאלני לא הכיר את גולד עד שעשיתי רעש בעניין".
להערכתו של לשם, התוכנית היא שב־24 השעות האחרונות לפני פתיחת הקלפיות, כשהחוק אוסר על תעמולת בחירות ולא מאפשר לפוליטיקאים להתראיין בתקשורת, ייכנס גולד לפעולה: הוא יעלה פוסט על דיל מפוקפק של בנט עם מחנה השמאל, וכך יגרום לנדידת קולות מהבית היהודי ומישראל ביתנו לליכוד. מצויד בהשערותיו ובמידע שמראה לטענתו על מניפולציה טכנית, פנה לשם לפייסבוק בבקשה לסגור את חשבונו של גולד, בנימוק שהוא פיקטיבי ומקודם באמצעים אסורים. כשלושה שבועות לאחר מכן, ב־26 במארס 2018, נחסם גולד בשנית. כעבור יומיים חזר לפרסם את תכניו בחשבון פייסבוק אחר, על שם שרון חורש (Sharon Horesh). מיד עם שובו לרשת הוא הגיב למתקפה של לשם וכתב על "גולש מבולבל שמפרסם קונספירציות שקריות ונעדרות תימוכין".
לשם החליט בתגובה לתבוע את פייסבוק בגין הוצאת לשון הרע: לטענתו הרשת החברתית אחראית לפרסומיו של גולד כל עוד אינה חושפת את זהות מפעילי החשבון. "אני באמת לא יודע מה פייסבוק יודעת על גולד", מסביר לנו לשם, "אבל ראיתי שבארה"ב היא פרסמה דו"חות שחשפו מניפולציות להטיית הבחירות, והסבירה מהם האמצעים האסורים ששימשו להפצת התכנים הללו. אני מעוניין שפייסבוק תפרסם לציבור בארץ דו"ח דומה לגבי גולד".
לשם גם אינו מאמין שפייסבוק אכן חסמה את גולד בסיבוב הראשון ההוא, בסוף 2017. "זה היה תרגיל יחצ"נות", הוא אומר. "צוות גולד הוריד את החשבון בעצמו, נתן לח"כ אוחנה לפנות למישהו בפייסבוק, ובזמן שאמרו לו שבודקים את זה – הצוות החזיר את הפרופיל לאוויר. אם זה נכון, מדובר במהלך שקרי ומניפולטיבי. זה לא תרגיל שמישהו אמין עושה".
טענתו זו של לשם מקבלת ביסוס מסוים בכתב ההגנה שהגישה פייסבוק: מצוינים בו כמה תאריכים שבהם נחסם חשבונו של אדם גולד, אך 31 בדצמבר 2017 אינו מופיע ביניהם. ח"כ אוחנה מצידו עומד על כך שהחסימה הייתה אמיתית לחלוטין. לדבריו, הוא הביע את מחאתו בפני מכר בחברת פייסבוק. "אותו אדם עשה את הבדיקה שלו, ובסופו של דבר החסימה שוחררה".
לא ייתכן שגולד השעה את החשבון בעצמו והחזיר אותו בעצמו?
"אני לא מוסיף כי מדובר פה בדברים לא רשמיים, אבל לשאלתך, הוא היה חסום שלא מיוזמתו, ושוחרר".
צורת המקור
ברינגר, אגב, חושד גם הוא שהחשבון של גולד לא מופעל בידי אדם יחיד. "זיהיתי, לפחות בעבר, פערים בסגנון הכתיבה וגם בסוג הידע שהוא מפגין. לפעמים זה נראה כמו מישהו ימני מתוך הבוכהלטריה של משרד המשפטים, שמכיר המון דברים, ולפעמים הפוסטים ברמה די נמוכה, של מישהו שנדמה שקרא ספר והלך לפתח מזה תיאוריה. לפעמים הוא חכם מאוד ולפעמים לא. לפעמים הוא מכיר את העסק מבפנים, ולפעמים יש תחושה שהוא חובבן".
לשם מאמין שמדובר בצוות מסיבה אחרת לגמרי. "יצא לי לדבר עם הרבה אנשי ימין, אבל עד היום לא פגשתי אף אחד שאמר שהוא מכיר את גולד. את מכירה סודות יותר שמורים במדינה? אני גם יודע שצריך המון משאבים כדי לייצר את מה שהם ייצרו. לא אדם אחד אחראי לכל התוכן, אלא כותב אחד או שניים עם עוד אנשים שעוזרים להם. ייתכן שזה כותב אחד סופר־מוכשר שמבין גם בפוליטיקה, גם בכלכלה, גם בהיסטוריה גם בגלגלצ, אבל לא ייתכן שהוא פועל לבד, כי המניפולציה שהפיצה באופן אסור ונרחב את התוכן מצריכה עבודת הכנה רצינית ויקרה".
למה זה בעצם בעייתי?
"אם מחר אצל 300 אלף אנשים במדינה ערוץ 2 יתחלף ל'ערוץ אדם גולד', לכולם יהיה ברור שזה לא בסדר. גולד השתלט במשך שנה וחצי על הפיד של מאות אלפי אנשי ימין בפייסבוק. אני רק רוצה לחשוף את המניפולציה".
לשם אולי לא פגש אנשים שטוענים שהם מכירים אישית את גולד, אבל אנחנו דווקא כן. הראשון, ששמו שמור במערכת, הוא עיתונאי בגוף תקשורת ימני. "יצא שגולד גילה לי בעקיפין מי הוא", טוען העיתונאי. "זה נחשף מצידו חצי בטעות, ואני די בטוח שהשם שהגעתי אליו נכון. אז הוא עוד לא הבין עד כמה מדובר בחומר נפץ. אני יכול לומר לך שהרבה אנשים רוצים לדעת מי זה, כולל ברמות הכי בכירות. כמעט כל אחד בלשכה של שקד ניסה להוציא ממני את השם".
איך גולד הסגיר את זהותו?
"דיברתי איתו בפייסבוק דרך החשבון של גולד, וקיבלתי אינדיקציה די ברורה לזהות שלו, וגם הצלבתי את זה בצורה מסוימת. האם הוא רק אדם אחד או חלק מצוות? אני לא יודע להגיד, לא חקרתי. כל מה שאני יודע זה שהוא הציג בפניי אדם שאני יודע שקיים. האם יש לו מימון? לתחושתי לא. זה בחור מוכשר שיודע איך עובדים ברשת. הטענות בדבר 'צוות' בעצם דורשות מגולד להוכיח שאין לו אחות. נניח לצורך העניין שאת דמות מזוהה שמפרסמת תכנים, האם יש דרך לבדוק שלא עומד מאחורייך צוות שכותב בשבילך או משלם לך? אז לא, לא הלכתי לבדוק שאין לו אחות".
למה הוא לא נחשף?
"אני לא יודע. אולי כי הוא לא בחר במקצוע העיתונות, ולא רואה טעם בחשיפה. מהשיחות איתו הבנתי שאכפת לו ממה שקורה, ולכן הוא כותב. הוא כנראה חושב שאם יפרסם בשמו יהיו לזה מחירים, וזה לא מופרך. יש תחומים שמי שעובד בהם יכול לשלם מחיר כבד, למשל על כך שהוא יוצא נגד מסתננים. גם אם הבחור מתכנן קריירה אקדמית, הוא יחוסל מיד אם יזוהה. אין פקולטה שהוא יוכל לעבוד בה".
האם הוא דתי?
"הוא מכיר את המגזר. רואים את זה גם לפי הכתיבה. והוא מכיר טוב את עיתונות הימין".
אדם אחר שמנהל עם גולד תקשורת מסוימת הוא העיתונאי אראל סג"ל. "אני לא יודע מי הוא", אומר סג"ל, "אבל אני מתכתב איתו ודיברתי איתו בטלפון".
למה הוא נשאר אנונימי?
"כי הוא חלק מהמערכת. ממתי מקור בתוך מוסד חושף את עצמו? אני יודע שהוא דמות אמיתית, כי אדם מסוים שאמין בעיניי נתן לי אינדיקציה שהוא מכיר אותו".
סג"ל שולל מכול וכול את הטענות לקונספירציה בשירות נתניהו. "איך גולד יכול להיות של ביבי אם הוא כותב נגד ביבי? גם כשהעליתי דברים נגד המפכ"ל רוני אלשיך, הוא לא השתתף בקרב הזה. למה הוא לא כותב על הנושא הזה? הוא עוסק רק בבית המשפט העליון. אולי הוא איש של הבית היהודי?"
מעניין אותך לדעת מי הוא?
"ברור. אני חושב שהוא בחור דתי, בעברו קצין קרבי, משפטן שמבין את המשחק המשפטי. אני משתמש באדם הזה כי הוא מהיחידים שלא מתבכיינים, והוא מביא חומרים. כל מי שנלחם לצידי, לא מעניינת אותי המוטיבציה שלו, כמו שלא מעניינת אותי המוטיבציה של חושף שחיתויות. יכול להיות שהוא שונא אישית את מי שהוא כותב נגדו, אבל מה זה משנה? כשהוא מביא חומר – החומר אמיתי או לא? זו השאלה היחידה. גולד הוא כמו מקור עיתונאי, רק שבמקום לדבר עם אדם אחד ולתת לו את הסיפור, הוא כותב לכולם, וכך אין מניפולציה על המידע. כמו שלא דרשו לדעת מי זה 'גרון עמוק' בפרשת ווטרגייט, התקשורת לא יכולה להיות צבועה ולהגיד 'למה גולד לא נחשף'. הוא מקור, ולכל מקור יש אינטרס".
קחי אותי, שרון חורש
לאחר חסימתו הראשונה, כאמור, אירחה את הפוסטים של גולד "פונדקאית" ששמה שרון חורש. לפי הפרסומים, היא התבקשה לשלוח לפייסבוק את צילום תעודת הזהות שלה, כדי לאמת את קיומה בעולם הממשי. אין הרבה מידע עליה, אבל היא כותבת מעט ברשתות החברתיות. "אני גרה בלוס־אנג'לס, עוסקת בהיי־טק", היא מספרת לנו בהתכתבות טוויטר. אין לה בעיה להיחשף: בחודש יולי התראיינה לאראל סג"ל, וגם לנו היא מוכנה לשלוח את צילום תעודת הזהות שלה. מהתמונה אנו לומדים ששמה הרשמי הוא שרונה חורש. "זהותו של גולד ידועה לי", היא טוענת. "אנו משוחחים מדי פעם".
באיזו דרך?
"דוא"ל, הודעות. כשחשבון הפייסבוק שלו היה פעיל, אני ניהלתי אותו".
למה הוא זקוק למישהי שתפעיל לו את החשבון?
"הוא קצת טכנופוב. למשל, לקח לא מעט זמן לשכנע אותו לעבור לטוויטר אחרי החסימה. מתי בדיוק התחלתי לנהל את החשבון – זו שאלה שאני מעדיפה להשאיר פתוחה כרגע, כי הליך משפטי מול פייסבוק נמצא על השולחן".
אולם הסיפור של חורש, שנשמע תמים, מסובך משנדמה. בריאיון הרדיו לסג"ל השתתף גם מי שהזדהה כחיים חורש, בעלה. "הריאיון נשמע לי קצת מוזר", אומר לנו מקור שחקר בעניין. "שרון חורש הכותבת היא אדם מאוד דעתן ורהוט, ובכל זאת חיים השתלט על השיחה ולא נתן לה להשחיל מילה. הרושם שם היה שהקשר לאדם גולד הוא יותר דרך חיים מאשר דרכה. כשאראל שאל את שרון על הקשר שלה לגולד, היא גמגמה ולבסוף חיים ענה 'אנחנו מכירים, אנחנו חברים משכבר הימים'. מעבר לכך הוא שמר על עמימות. אז התחלתי לחפש".
חיים חורש, כך גילה אותו מקור, נקרא למעשה חיים וענונו. חשדותיו ששרון חורש אינה המצייצת העיקרית בחשבון הטוויטר הנושא את שמה, התחזקו כשהבחין בהבדלים בין סגנונות הכתיבה "שלה" שם ובפייסבוק. הוא גם מצא שחשבון הטוויטר החדש של גולד נפתח באמצעות כתובת דוא"ל השייכת לאתר משותף לבני הזוג – horeshvanunu.com. "אם אתה מצטרף לטוויטר, ואתה אדם אנונימי שלא רוצה להיחשף, פשוט תיצור חשבון ג'ימייל חדש ותשתמש בו כדי להירשם לאתר", הוא אומר. "למה לתת כתובת דוא"ל שמובילה לאתר של חורש ובעלה? אני חושב שזו הייתה טעות. לאחר שזה נחשף הם שינו את כתובת הדוא"ל שמשויכת לחשבון".
לדבריו, התברר לו גם שאנשים שווענונו עבד איתם, מגלים עניין רב בפרסומים של לשם, הלוחם נגד גולד. "גיליתי שאחד העוקבים של לשם הוא ממייסדי חברת givv, שווענונו עובד בה. בנוסף, אח של וענונו יצר קשר עם לשם ושאל אותו כל מיני שאלות על גולד. אדם נוסף שדיבר איתו וטען שיש לו ביקורת על גולד, הוא כנראה מנהל בכיר בחברה אחרת שווענונו קשור אליה. בהמשך הוא הסיר את הפרופיל שלו בפייסבוק ובטוויטר".
"הריאיון לרדיו היה בשעה מאוחרת מאוד בשעון קליפורניה, הייתי עייפה ולא כל כך רציתי לדבר ברדיו", אומרת מנגד שרון חורש. "חיים הציע לעזור ועזר. את הפוסטים שלי בטוויטר אני כותבת, לחיים ידע כללי נרחב והוא לעיתים מסייע בנתונים. לגבי givv – זה פרויקט אחד שאנו מעורבים בו כיזמים.
"ההיכרות שלנו עם גולד היא היכרות אישית שהתפתחה וירטואלית, שכן אנו בארצות הברית וממעטים להגיע לישראל. לא חיים ולא אני הם אדם גולד. אין לנו הידע המשפטי או הפנימי מתוך מערכת המשפט, וכמו כן אני לא מתביישת או חוששת להביע את דעותיי בשמי המלא. חשבון הפייסבוק היחידי שאי פעם היה לי הוא זה שאדם השתמש בו לאחר החסימה".
בין אדם לחברו
ביולי 2018 נחסם לצמיתות חשבונו של גולד בפייסבוק, והוא נאלץ לפנות לבמות אחרות. בתחילה פתח ערוץ טלגרם; ב־31 באוקטובר הופיע לראשונה בטוויטר, לא לפני שחורש הכריזה על כך בחשבון הטוויטר האישי שלה. הגולד אותו גולד, אולם התכנים מעט שונים. גולד שבטוויטר נפל לא פעם לשגיאות כתיב ופיסוק לא אופייניות, וסגנונו הפך לעממי יותר, אימפולסיבי, שונה מהכתיבה המדויקת של תחילת דרכו.
המרדף שלי אחר גולד הגיע אל סופו במפתיע, ולא בעקבות הגילויים בעניין וענונו. בדרך שלא ניתן לפרט כדי לא לחשוף מקור, הגעתי אל אדם מעולם המשפט שיכולתי לקשר בוודאות לגולד. יתרה מכך: האדם הזה, ששמו המלא שמור במערכת, הזדהה בעצמו לפחות פעם אחת כאדם גולד. מאוחר יותר טען האיש שהוא אינו גולד, אך הודה שהוא מסייע לו בהשגת מידע וביצירת קשר עם אנשי תקשורת. מכל מקום – אותו איש קשר הוא אדם פרטי ולא איש ציבור, ולמיטב ידיעתי אינו מועסק על ידי גורמי שלטון. לאחר ששוחחתי איתו, הוא ניאות לפנות לגולד בעניין ריאיון למקור ראשון. בהמשך גולד אכן פנה אלינו בעצמו מחשבון הטוויטר שלו והסכים להתראיין לראשונה, אך רק באמצעות התכתבות ברשת, וכמובן בשמו הבדוי.
למה לפרסם פוסטים בשם עט ברשת, כשאפשר פשוט להציע אותם לעיתון?
"בעיקר בגלל הרצון שלי לדייק את המסר ולשלוט בתכנים, בכותרות, בנפח, בתזמון. בלי מתווך ועורך, בלי גורם שלישי, בלי הגבלה במספר המילים ובלי אינטרסים. לעומת זאת, חשוב לי לאפשר יכולת מרבית של הקוראים לשתף את המידע ולאמת אותו, ושל מבקרים ומתנגדים פוליטיים לנסות להפריך את מה שאני כותב. צורת העבודה הזו מתאימה לרשתות החברתיות".
האם אדם אחד כותב את כל הפוסטים, או כמה אנשים?
"אדם אחד. נו, באמת, לא צריך להיות פילולוג מומחה כדי לראות את הסגנון החוזר והמאופיין".
דווקא יש מי שמזהים הבדלים בין הפוסטים בתחילת הדרך, שנכתבו בשפה גבוהה ומדויקת, ובין אלו שמתפרסמים עכשיו בטוויטר.
"יש טענות כאלה? לא מכיר אותן. אני לא מבין מה בכלל הטענה – שהחלפתי כותב? בכל מקרה, כידוע המדיום הוא המסר, ומכיוון שטוויטר הוא מדיום דל, רזה, תזזיתי, מוגבל בתווים ונטול עריכה, די הגיוני שהמסר והצורה החיצונית ייראו אחרת לעומת פוסט עם 1,200 מילים וסימוכין והרחבות בתגובות".
המעבר לטוויטר כדאי? זה מקום ברנז'אי מאוד.
"הכול הולך וחוזר לזה שהמדיום הוא המסר. בעיניי לפחות טוויטר הוא תיבת תהודה קטנה, עצבנית ודי משוגעת, שלא פעם מרעילה את השיח הציבורי. יש שם המון פוטנציאל, והמון מעצבי דעת קהל ואנשים מוכשרים, אבל איכשהו הכול מתועל בסוף לדיונים של בעד ביבי ונגד ביבי, דחוסים ב־240 תווים. זה פחות או יותר הסיפור. די מטורף להסתכל מהצד על הסצנה בטוויטר ולראות איך כמה מהאנשים הכי חשובים וחדים ומשפיעים במדינת ישראל מעבירים כל כך הרבה זמן בירידות ובניסיונות להקטין זה את זה. מהבחינה הזו אי אפשר להשוות בין פייסבוק לטוויטר. עולמות שונים.
"בזמנו פייסבוק פנו אליי והציעו לי לנהל דף עסקי, עם העוקבים שהיו לי ושחזור של התוכן הרב שיצרתי. בסופו של דבר הסכמתי, הרבה לפנים משורת הדין, למרות שאני לא עסק או גוף עסקי. אבל עד היום פייסבוק לא עמדו בהסכם ולא שחזרו את התכנים".
אחת התהיות הגדולות היא בנוגע לפוסט הראשון שלך, שזכה מיד באלפי לייקים ושיתופים. טוענים שבלתי אפשרי להגיע לזה ללא מניפולציה כלשהי.
"כבר כתבתי בעבר: הפוסט שותף יחסית מהר על ידי אושיות רשת, עיתונאים, עורכים, קבוצות ימניות גדולות וכדומה. מה התזה? שהשיתופים היו של חשבונות מזויפים? מישהו הראה אפילו חשבון מזויף אחד כזה? ולמה גוף נכלולי וכל כך מתוחכם לא העלים במשך שנתיים את הראיות המפלילות? ואם הייתי איזה 'צוות גולד' מסתורי, שממומן במיליונים ומבקש לגרוף רווחים פוליטיים למועמד זה או אחר, ולא מישהו מהמערכת שמחפש מדיום איכותי לביטוי מנומק של רעיונות ותפיסות – למה לא לכתוב כבר מהרגע הראשון בטוויטר מוצף העיתונאים, או בטלגרם נעדר הביקורת? ולמה סירבתי להצעה של כמעט כל מערכות התקשורת בישראל, מישראל היום בימין עד הארץ בשמאל, שהפצירו בי לכתוב בשבילן? האם נתניהו או כל פוליטיקאי אחר היה מוותר על גישה כזו?"
עלתה טענה שלא באמת נחסמת לאחר הסטטוס ההוא על בריסקמן, אלא זייפת את החסימה.
"החסימה אותנטית. החסימה הראשונה הייתה ככל הנראה בהוראת משרד המשפטים, שעה אחרי פוסט שכתבתי על המעבר הדי מטורף של בכירים בארגוני שמאל למחלקת הבג"צים – אגב, כמה שנים לפניי יפעת ארליך המצוינת כתבה על זה בזווית מעט שונה במקור ראשון. החסימות האחרונות כבר היו בעקבות מתקפות דיווחים מאורגנות שהובלו בידי כמה משוגעים לדבר".
בכתב ההגנה שהגישה, פייסבוק מודה בחסימות אחרות אבל לא בחסימה הראשונה. היא גם לא מאשרת שהחסימה בוטלה בעקבות פנייתו של אוחנה.
"עורכי דינה של פייסבוק פשוט לא נכנסים לנסיבות המחיקה והשחרור, כמו שהם עושים לגבי מחיקה נוספת. האם מחקתי את עצמי? זו עוד תת־קונספירציה, חיננית למדי. אגב, פייסבוק אישרה את זה בהודעות לעיתונות, ומספר עיתונאים שמעו על כך מפייסבוק ישירות. כדאי להזכיר שפייסבוק הותקפה אז על 'משטרת המחשבות', ואם הייתי משעה בעצמי את החשבון, הכי פשוט מבחינתם היה להגיד את זה. בקיצור, שטויות.
"בכתב ההגנה שלה פייסבוק גם מבטלת לחלוטין את הטענות העובדתיות נגדי ומציינת שהן 'מאמץ מוסווה לצנזר תוכן' בשל מחלוקת פוליטית. היא שוללת את הטענות הקונספירטביות בעניין מניפולציה מסתורית, כהגדרתה. היה אפשר להניח שבכך ייסגר הדיון, אבל אני מהמר שכמו בכל קונספירציה ראויה לשמה, גם כאן יהיה קשה לחסידים הכבדים להשתחרר מהאובססיה".
מה הקשר שלך לשרון חורש או לחיים וענונו?
"שרון היא אקטיביסטית שהסכימה לשתף את התכנים שלי במחאה על מתקפות הדיווחים נגדי וההשתקה הפוליטית".
למה נרשמת לטוויטר באמצעות כתובת ששייכת לה ולבעלה?
"החשבון שלי בטוויטר עצמאי ולגמרי שלי, כמובן. שרון הביאה אותי לטוויטר אחרי שהייתה בקשר עם דורי בן־ישראל מאתר 'המזבלה', שבזמנו פתח לי חשבון והודיע שהוא יעביר לי את הסיסמה כשאצטרף. כשהסיסמה התעכבה, שרון פתחה בשבילי חשבון. אני לא חושב שהקשר ביני ובינה רלוונטי, אבל היא בהחלט עודדה ועזרה לי מאוד בפן הפרוצדורלי של הסיפור הזה".
ממשרד המשפטים נמסר לנו בתגובה כי "ככלל, בקשות להסרת תכנים אשר מפרים חוק מרוכזות על ידי מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, אשר פועלת מול הגורמים הרלוונטיים. מחלקת הסייבר לא ביצעה מעולם כל פנייה להסרת עמוד הפייסבוק של אדם גולד".
מפייסבוק ישראל לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.
עגל הזהב
מהשיחה עם גולד אפשר להבין שיש אנשים המסייעים לו – עורכים למענו תחקירים, מחברים אותו לאנשי תקשורת ועוד. "את החומר אני כותב ומפרסם לבד לגמרי, חד וחלק", הוא מדגיש, "אבל יש לא מעט אנשים טובים ברשת שעוזרים לי מבחינת רעיונות והצעות לפוסטים. יש חבר'ה שעוזרים לי בפרסום, ויש גם מספר מאוד מצומצם של אנשים בעולם האמיתי שעוזרים לי מבחינת אנונימיות ומגע הכרחי עם העולם הגדול".
במהלך השיחה טוען גולד שמעולם לא דיבר בקולו עם עיתונאי, אלא דרך צד ג'. "עם אראל סג"ל התכתבתי לא פעם, אבל אין לו מושג מי אני. בטלפון דיברנו בצורה עקיפה תוך שמירה על האנונימיות שלי. כדי שיוכל לסמוך עליי ועל החומרים שאני מספק, העברתי לו פרטים של עיתונאי בכיר שמכיר את זהותי ויוכל לאשר את האותנטיות שלי".
מה בעצם האינטרס שלך בכל העבודה הזו?
"אחת המטרות המרכזיות שלי היא שאנשים יפנימו שהיום ההיבט המשפטי מעצב כמעט לחלוטין את חיינו, ושלמרות מה שמנסים למכור להם, משפט – בדגש על משפט חוקתי־ציבורי – הוא הרבה יותר פוליטיקה מאשר פרופסיה. זה קשה, כי הרבה פעמים משפטנים משתמשים בטרמינולוגיה מסובכת ושולפים ז'רגון פנימי מורכב, אבל מדובר בהכרזת בעלות. כשאדם מהרחוב מרשה לעצמו להתבטא בנושא שקשור להליך משפטי, אנשי המקצוע רואים בכך הסגת גבול, ומרגישים צורך להראות מי בעל הבית. אבל כשמנקים ומדייקים את הרטוריקה המשפטית, הרבה פעמים נשארות עמדות פוליטיות־ערכיות.
"הריסת בתי מחבלים היא דוגמה מצוינת, ביזיון שכמעט משמש כמקרה מבחן, איך בית המשפט העליון הפך לממשלה בפועל, ואיך ללשון החוק והכרעות הציבור אין שום משמעות או חשיבות. מבחינת החוק, תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום היא פשוטה מאוד: היא קובעת שמספיק שמחבל שקשור איכשהו לטרור – ניסיון לרצח, סיוע לאחר, או כל פעילות אחרת – יגור איפשהו במבנה, וכבר המפקד הצבאי רשאי להחרים ולהרוס את כל שטח המבנה. לא משנה מי מתגורר בשאר המבנה ואם הוא תומך בפיגוע או מתנגד. זה בכלל לא קשור. מדובר בחוק הרתעתי שנועד להרתיע את המחבל ומשפחתו וקהילתו, וליצור תמריצים שליליים נגד פעילי טרור. רוב השופטים בבג"ץ משתגעים מלשון החוק, אבל אין להם מה לעשות עם זה בגלל 'שמירת הדינים' שאוסרת על בג"ץ לבטל חוקים ישנים. ב־2003, בריאיון בהארץ, אהרן ברק אפילו קרא בחוצפתו למחוקקים לבטל את התקנה, אך ללא הועיל.
"הקטע המטורף הוא שבפועל, בג"ץ בכלל לא צריך לפסול את החוק באופן רשמי. הוא פשוט מסרס את התקנה ואת ההרתעה באמצעות 'ביקורת שיפוטית' על סבירות השימוש בחוק. החוק מתיר להרוס בכל עבירה? מגבילים לרצח ממש. החוק מאפשר להרוס גם בניסיון? מוותרים. החוק מאפשר להרוס במקרה של מגורים? מגבילים לבעלות. ועוד ועוד הקלות ופתחים, כמו הריסה מגוחכת של מרתפים או איטום מוקצף, ביטול ההריסה במקרים של חולי נפש ועוד. וכל זה בלי שום הצדקה מבחינת החוק. אם כל זה לא מספיק, אחרי כל המשפטיזציה באים ואומרים שעבר הרבה זמן. לכן לדוגמה לא הרסו את בית הרוצח של שלום שרקי. את מבינה את סדר העדיפויות? את התיק של איזו סטודנטית שמתעכבת בתוכנית הלימודים שלה היה אפשר לסגור בתוך שבוע וחצי בבית המשפט העליון בכבודו ובעצמו (הכוונה ללארה אל־קאסם, שכניסתה לארץ עוכבה – רמ"ב), אבל בית של מחבל שרצח יהודי עומד בגאון בגלל מסמוס ההליך.
"יש כאן עניין שהמשמעויות שלו לא רק סמליות או דאונטולוגיות. בכירי מערכת הביטחון – כולל איזנקוט, אצלכם במקור ראשון – מצהירים פעם אחר פעם שהריסה אפקטיבית ומהירה מונעת פיגועים. מדובר בחיי אדם. אין כאן שאלה. אז איך המדינה מרשה לעצמה לוותר על שימוש יעיל בכלי הזה? איזו לגיטימציה יש לבג"ץ להכריע בניגוד ללשון החוק? האם מישהו שם חושב שיש לאיוולת הזו תמיכה ציבורית? זו בעיניי דוגמה קלאסית, איך בחסות רטוריקה משפטית בג"ץ מקבל הכרעות פוליטיות־ביטחוניות שעולות בחיי אדם. אוי לה לסמכות שאין עמה אחריות.
"בשביל זה אני פה. כדי לתווך לציבור שמעוניין בכך את היעדר האחריותיות ואת היפוך התפקידים המטורף שעברה מדינת ישראל. הממשלה, הרשות המבצעת, הפכה מזמן לבית המשפט העליון – מצהירה, מציעה, מנתחת, זורקת רעיונות ולא לוקחת אחריות על שום דבר – ואילו בית המשפט העליון הפך לממשלה לכל דבר: פועל, מבצע ומתווה מדיניות, ותמיד אומר את המילה האחרונה. אם נאהב את זה או לא, זו התמונה האמיתית. ואם הימין מתכנן למשול מתישהו, שם הוא צריך להתחיל".
יש לך תכנון להיחשף בעתיד?
"אני לא מקדיש יותר מדי מחשבה לפסבדונים שלי, ומשתדל להתייחס אליו בצורה נקייה. מה שקריטי מבחינתי הוא שהתוכן יהיה רהוט, מונגש, חשוב ומעניין. המטרה היא להסביר לאדם הקטן למה תפיסת העולם שלו צודקת, נכונה ומוסרית, למרות שמכל מקום מטיפים לו ומחנכים אותו ומתייחסים אליו כאל בבון נבער. האנונימיות שלי היא לא הסיפור. בסופו של דבר הפסבדונים משחרר אותי משאלות של אגו או מספירת לייקים ועוזר לי לנהל את הזמן בצורה אפקטיבית. בעולם האמיתי יש לי חיים עשירים, מלאים, מאתגרים ומאושרים, תודה לאל, ורק פעם בכמה זמן – בדרך כלל כשדיווח לקוי או חלקי מעצבן אותי – אני כותב כמה דקות ומפרסם ברשתות. זה הכול".
אילו פרטים אתה בכל זאת יכול לספק על עצמך? גיל, מקום מגורים? האם אתה דתי־לאומי או חילוני? האם אתה מגיע מעולם העיתונות או המשפט?
"פרטים? אין פרטים. אני יודע שזה קשה ומנוגד לאינסטינקט, אבל אתם תיאלצו להתמקד בטיעון ולא בטוען. אני לא יכול לדבר על העיסוק הספציפי שלי, אבל יכול להגיד שהעולם הציבורי מוכר לי היטב. במקום זה תתמקדי בפרטים על החשבון: לאורך שנתיים של כתיבה עם אלפי עובדות, מקורות, פסקי דין וטיעונים, ועם אלפים רבים של עוקבים, ובהם שמאלנים ואנשי מקצוע, אני לא מכיר אפילו מקרה אחד של הפרכה עובדתית וממוסמכת של התכנים שלי".
ולמה "אדם גולד"?
"יכול להיות שקראתי את 'אין מידה לאדם' של סטיבן גולד כשפתחתי את החשבון. אבל אני לא סגור על זה במאה אחוז".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
