אם ייערך אי פעם מצעד עולמי לייצור שערוריות – ספק אם קנדה תתברג לעשיריה הראשונה. למרות היותה המדינה השניה בגודלה בתבל, היא מאוכלסת בדלילות ב־35 מיליון תושבים, נהנית מגבול שקט עם ארצות הברית, משיעור פשיעה נמוך וממדיניות רווחה נדיבה, ויכולה להרשות לעצמה לבחור לראשות הממשלה בחור צעיר, שוחר שוויון והכלה כמו ג'סטין טרודו, שעם כל מעלותיו, עדיין הוא מפורסם פחות מג'סטין קנדי אחר – ג'סטין ביבר. קנדה לא הייתה אמורה לשגר לעולם את ג'ורדן פיטרסון.
כמו במדינות מערביות מתקדמות רבות, גם באוניברסיטאות הקנדיות יושמו ערכים מתקדמים בתוכניות הלימודים, אך לאחר בחירתו של טרודו, שהקפיד להרכיב את ממשלתו כפסיפס של מיעוטים מוחלשים – מהגרים מאפגניסטן, סיקים, ונכה – אימצה קנדה ביתר שאת תקינות פוליטית יחד עם רגישות רבה יותר לכל צורה של אפליה או ביטוי שנאה. כך נוצרה הצעת חוק שתיקנה את החוק הקיים נגד אפליה, הוסיפה לו סעיפים שנוגעים לזהות מגדרית ואפליה מגדרית, והרחיבה את האיסור על שימוש ב"ביטויי שנאה" – מתוך כוונה להוציא אותם מחוץ לטווח של חופש הביטוי, מאדני היסוד של החברה המערבית. אחד מביטויי השנאה שהציעו המחוקקים להוסיף הוא סירוב להשתמש בכינויי גוף על פי בחירתו של מי שאינו מגדיר את עצמו לפי מינו הביולוגי. אם גבר שמזדהה כאישה ידרוש ממך לפנות אליו כאל "היא" או "הם" – עליך למלא אחר דרישתו. ולא – הפנייה בלשון זכר אל גבר שמזדהה כאישה עלולה להפוך לעבירה שעונש בצידה. הצעת החוק הזו נרשמה תחת הסימן הצעה C-16.
וההצעה הכעיסה והדאיגה את ג'ורדן פיטרסון, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו.
חקיקה ברשלנות
עד שקרא את הצעת החוק, ניהל פיטרסון קריירה אקדמית מוצלחת ונטולת דרמות: אחרי תואר ראשון במדע המדינה עבר לתחום הפסיכולוגיה, קיבל דוקטורט, עבד ולימד באוניברסיטת הרווארד, ניהל קליניקה טיפולית, פרסם למעלה מ־100 מאמרים וצוטט כ־8,000 פעמים בכתבי עת מדעיים – עדות להיותו מקובל על הקהילה האקדמית, ולא סתם מדען מן השוליים. בשנת 1999 יצא לאור ספרו Maps of Meaning טקסט מלומד בן למעלה מ־500 עמודים שעוסק באמונה דתית, משמעות, מיתולוגיה וסיפורת. כשהתפרסמה הצעת החוק התגורר פיטרסון עם משפחתו בטורונטו ולימד פסיכולוגיה באוניברסיטה המקומית, שבה נהנה מקביעות. הוא נהג לצלם את הרצאותיו – פיטרסון היה תמיד מרצה אהוד על תלמידיו – ולהעלות אותן ליוטיוב. מאות שעות של הרצאותיו נמצאות כבר שנים ברשת, וזכו להצלחה צנועה – כפי שאפשר לצפות מהרצאות אקדמיות. ובספטמבר 2016, לאחר שקרא את הצעת החוק, העלה פיטרסון עוד סרטון ליוטיוב, שכותרתו "פחד והחוק".
נקדים ונודה: אין בסרטון הזה שום סממן של להיט פוטנציאלי. ראשית, הוא ארוך: 57 דקות, שאין בהן אמצעים אמנותיים כמו עריכה יצירתית, או אנימציה, או אפילו תאורה. למעשה, פיטרסון לא נראה בו כלל. רק קולו נשמע על רקע מסך שבו מופיעים ראשי הפרקים של דבריו, ציטוטים שהוא מתייחס אליהם וסעיפי הצעת החוק C-16. ובכל זאת, הטיעונים שהעלה נגד החוק בפרט ונגד התקינות הפוליטית באקדמיה בכלל זיכו סרטון שעוסק בהצעת חוק, במדינה שבדרך כלל לא נמצאת במרכז העניינים מבחינה פוליטית או תרבותית, במאות אלפי צפיות; ואת פיטרסון עצמו – בפרסום שגם הוא לא שיער שיזכה לו. לא כולו חיובי.
מה אמר פיטרסון שעורר עניין רב כל כך, בקנדה ובעולם כולו? בתחילת הסרטון הוא מדבר על התקינות הפוליטית ועל השפעתה השלילית על האקדמיה ועל שוק העבודה. אחר כך הוא מגיע להצעת החוק ומפרק לרכיבים את מטרותיה ואת המונחים שהיא משתמשת בהם. קשה להגדיר מהו פשע שנאה או ביטוי שנאה, אומר פיטרסון, ויש לכך חשיבות מכיוון שמניע של שנאה מוסיף חומרה לעבירה, ולכן גם לעונש. "כעס, למשל, יכול להישמע כמו שנאה", מסביר פיטרסון, אבל לא תמיד הוא שנאה. וגם אם כן – הדיבור חיוני כדי לארגן את מחשבותיך, להגיע לחקר האמת. ואם אתה מפחד לבטא את מחשבותיך, ואם אין דרך בדוקה לדעת אם דעה כלשהי נובעת משנאה או לאו, אחת התוצאות האפשריות היא שתיקה מתוך פחד שמא תיענש – ובחומרה – על ביטוי דעותיך ומחשבותיך. לשתיקה כזו יש מחיר, מבהיר פיטרסון, והיא גם אינה יעילה. שהרי אם תשתיק מישהו, לא תוכל לשנות את דעתו. הדרך היחידה לשכנע היא לשמוע את דעתו של הזולת, גם אם אתה חולק עליה וגם אם היא לא נעימה לך.
הצעת החוק קובעת ש"יש לתת לאדם הזדמנות שווה להשיג את החיים שהוא שואף להם ולספק את צרכיו". פיטרסון טוען שזו שפה מבולגנת. האם "שאיפות" ו"צרכים" הם ערכים ברורים, והאם חובתה של החברה לספק אותם מעבר למתן שוויון הזדמנויות? האם שאיפותיו וצרכיו של האחד נעלים על שאיפות וצרכים של האחר? האם ועדה יכולה להחליט על סדר עדיפויות כזה ולכפות אותו על הכלל? במשטר הקומוניסטי נעשה ניסיון לכפייה כזו, מזכיר פיטרסון, והתוצאות היו הרות אסון.
הביקורת הזו הייתה עוברת מן הסתם בשלום, אלא שפיטרסון לא הסתפק בה והסתער במלוא הקיטור על סעיפי החוק שמתמקדים בגביע הקדוש של כוחות הקִדמה בתרבות המערבית של המילניום: זהות מינית. מועצת זכויות האדם של קנדה קיבלה את יסודות תיאוריית המגדר, שלפיה המין הביולוגי הוא משני לתחושת הפרט בנוגע לזהותו המינית. תחושה זו, גם אם אינה תואמת את המין הביולוגי של האדם, משמעותית יותר מהיותו זכר או נקבה, רק לאדם הפרטי יש זכות לקבוע לאיזה משני המינים הוא שייך, ייתכן שיבחר לא להשתייך לאף מין שהוא, ובחירה כזו, שנחשבה לפני זמן קצר להפרעה נפשית התקבעה לא רק כלגיטימית, אלא אף מבטלת את המציאות האובייקטיבית. ולפי הצעת החוק – מחייבת גם את מי שמפגר מאחור ומתעקש להיצמד לסיווג הביולוגי. ולכן, אם ירצה זכר להציג את עצמו בפני סביבתו כנקבה, על הסביבה להתייחס אליו כאל נקבה, ואם לא תעשה כן תוכרז הסביבה כמפלה או פוגענית, ובמקרה של הצעת החוק הקנדית – עבריינית.
"זהות מגדרית", ציטט פיטרסון את ועדת זכויות האדם של אונטריו, הפרובינציה שבה הוא מתגורר, "היא תחושתו הפנימית והאישית של כל אדם לגבי זהותו המינית. זו אמונתם שהם אישה, גבר, שניהם, אף אחד מהם או כל דבר אחר על הספקטרום המגדרי. ביטוי מגדרי הוא האופן שבו אנשים מציגים את עצמם בפומבי דרך היבטים כמו לבוש, שיער, איפור, שפת גוף וקול. ביטוי מגדרי הוא הדרך שבה אדם מפגין בפומבי את המגדר שלו. השם שבחר אדם לעצמו או כינוי הגוף גם הם דרכים לביטוי מגדרי. אחרים תופסים את המגדר על פי תכונות אלה".
אם עד עתה שמר פיטרסון על נימה שקולה, גם אם מודאגת מעט, כשהגיע לסוגיית המגדר, ולכוונתה של מועצת זכויות האדם להכריז כעבירה את הסירוב לקרוא לאנשים שמזדהים שלא על פי מינם או שלא על פי אף מין שהוא, ניכר בפרופסור שהוא נרגש.
"ההגדרות הללו כתובות ברשלנות", חימם פיטרסון מנועים, "ובנוסף לכך – אינן נכונות".
כל ניסיונו כמדען, כחוקר, כאדם שחי בעולם, לא הכשיר אותו להבין מיהו היצור האנושי שאינו משתייך לאחת משני המינים – אלא אם הוא אינטרסקס (בני אדם שנולדו עם סממנים ביולוגיים גם של זכר וגם של נקבה, והם נדירים מאוד). אין לו מושג מה פירוש להיות גם גבר וגם אישה על פי בחירה, ואמנם הוא מודע לקיום רעיון של "ספקטרום מגדרי", אבל זהו רעיון בלבד, ואין לו כל הוכחות. המיניות האנושית היא בינארית, הזכיר פיטרסון, ויש רק שני מינים ביולוגיים: זכר ונקבה. תיאוריית המגדר היא רעיון, לא עובדה מדעית. דעה, דעה שגויה, ועכשיו היא עומדת להיכנס לתוקף כחוק. עוד הוסיפה למורת רוחו ההפרדה של תיאוריית המגדר בין מין ביולוגי למגדר – שהוא אוסף תכונות והתנהגויות שמיוחסות לגברים ולנשים, כאילו אין ביניהם קשר.
האקטיביסטים השמאלנים שמאחורי הצעת החוק, טען פיטרסון, מאמינים שאתה יכול להיות גבר בגוף אישה או להפך, כמציאות ביולוגית. אם זהותך המגדרית סותרת את זהותך הביולוגית, זו מציאות ביולוגית; אבל אם זהותך המגדרית תואמת את מינך הביולוגי, זוהי הבניה חברתית. "אני לא יודע איך שני הדברים הללו יכולים להתקיים במקביל", נסער קולו של הפרופסור, "בעיניי אלה משפטים חסרי היגיון. ועכשיו הם יהיו החוק".
תקציר: שיטת פיטרסון לחיים טובים יותר
מפת הדרכים של "12 כללים": הבחירה, האחריות והשמירה על צלם האלוהים שבאדם
כלל 1 – הזדקפו, ישרו את הכתפיים
הפגנה חיצונית של שיפור עצמי היא צעד ראשון ליצירת לולאת היזון חוזר חיובי שתעודד את השיפור העצמי
כלל 2 – התייחסו אל עצמכם כאל מישהו שאתם אחראים לדאוג לו
התחייבו – כפי שהמוסר מחייב – לשיפור עצמי, באמצעות חזון, יעדים ומשמעת
כלל 3 – התיידדו עם אנשים הרוצים בטובתכם
הקיפו את עצמכם במי שתומכים בשאיפות שלכם: הם יעודדו אתכם להתנהגויות חיוביות ויניאו אתכם מהתנהגויות שליליות
כלל 4 – השוו את עצמכם למי שהייתם אתמול, ולא למישהו אחר היום
כך המטרות שלכם יהיו ריאליות, מה שימנע תסכול ויעודד סבלנות: הפתרונות לבעיותיכם צריכים להיות מותאמים למידותיכם, לא למידות אחרים
כלל 5 – אל תרשו לילדיכם לעשות דברים שיגרמו לכם לא לחבב אותם
אתם יכולים, וצריכים, ללמד את ילדיכם איך להתנהג כך שאתם תחבבו אותם וכך גם אחרים. אין מתנה גדולה מזו מצידכם
כלל 6 – סדרו את החיים שלכם לפני שאתם מבקרים את העולם
אם אינכם יכולים להשכין שלום בביתכם, מה לכם ולשלטון במדינה? תקנו מה שלא נכון בחייכם, ואל תאשימו אחרים בצרותיכם
כלל 7 – רדפו משמעות, לא סיפוקים
המטרות שלכם צריכות להיות מודרכות לפי מה שטוב באמת, ולא לפי פיתויים זמניים. העולם עשוי ממה שחשוב, וכך גם העתיד שלכם
כלל 8 – אמרו את האמת. לפחות, אל תשקרו
כך תתייצבו באומץ מול מה שאתם לא יודעים. וזכרו: האמת היא אישית, ומבוססת על חייכם. אל תדבקו באידאולוגיה חיצונית או תשקעו בניהיליזם
כלל 9 – כשאתם מקשיבים למישהו, הניחו שהוא יודע משהו שאינכם יודעים
בהקשבה אמיתית, בלי לחרוץ משפט, לעולם לא תשתעממו מהשיחה. מכל אחד אפשר ללמוד משהו. אמרו לאנשים מה למדתם מהשיחה איתם, וגם הם יקשיבו לכם באותו אופן
כלל 10 – דייקו בדיבורכם
אמרו למה אתם באמת מתכוונים, שימו לב לטעויות שלכם, ונסו לשאוף תמיד לתקן אותן. כך לא תתחמקו מהבעיות שעומדות בפניכם
כלל 11 – הניחו לילדים לגלוש על הסקייטבורד שלהם
הסכנה, ההתמודדות עמה והצמחת השריון מועילות להתמודדות שלהם עם המציאות כשיתבגרו
כלל 12 – כשאתם פוגשים חתול ברחוב, לטפו אותו
זמנו לעצמכם נחמות קטנות ומסיחות דעת בימים הקשים. פלאי הקיום מפצים על הסבל בעולם הזה
המסע האישי לשיפור עצמי הוא הרפתקה שנמשכת לאורך כל החיים, והוא מה שמצדיק את מגבלות הקיום האנושי
"אז אכנס לכלא"
מדי פעם עצר פיטרסון כדי לארגן את מחשבותיו, הצופה/מאזין חיכה איתו, עד שהמשיך ותיאר את ההשלכות של חקיקה כזו: "אני מאמין שהערותיי על מושגים אלה הן כבר בלתי חוקיות על פי החוק הזה, ובפוטנציה הן ביטויי שנאה. אבל אני חושב שצריך לתהות על החוק הזה, ואם מישהו צריך להיכנס להיכלא על התהייה הזאת – אז אכנס לכלא.
"אני חושב שהצעת החוק היא אווילית. הניסוח מגוחך, אין לה ביסוס מדעי, היא מונעת מאידיאולוגיה. היא מפלגת, מסוכנת, גורמת לתוהו ובוהו, והיא מבלבלת. ואין בה שום תועלת. ועל כל אדם אחד ששינוי החקיקה הזה ישחרר אותו מדיכוי – הוא יבלבל באופן קטלני מאות אחרים. ואני אומר זאת כמטפל קליני עם קצת ניסיון בתחום הזה.
"אני צופה שסטודנט או קולגה יתעקש שאקרא להם בשמות נייטרליים מבחינה מגדרית, או לא נכונים. 'היא' או 'הוא' או 'הם' או ZE או ZI. אני לא מתכוון לעשות את זה. ממש לא. אני חושב שזה מניפולטיבי ואני לא מכיר בזכותו של אדם אחד לקבוע עבורי באיזה כינוי גוף אקרא לו. זו כפייה של דיבור, ואני מסרב לעשות זאת. על פי החוק ההחלטה שלי אינה חוקית, ואולי מבוססת על שנאה. אולי זה נכון, אבל אין בכוונתי לציית. אני סבור שהכינויים הללו נובעים ממניעים פוליטיים. מניעים פוליטיים של השמאל הקיצוני. כשאני משתמש בכינויים הללו, הופכים אותי לכלי של המניעים הללו, ואני מעדיף להיות הכלי של המניעים שלי ולנסח אותם בשפתי כמיטב יכולתי, ולא להיות שופר של איזו אידיאולוגיה רצחנית".
קודם דיבר פיטרסון על החוק. עכשיו עבר אל הפחד: "אני מפחד מתגובות עמיתיי, כי חלק מהם מפחדים להגיב. הם מצנזרים את עצמם בגלל חשש מהסטודנטים ומההנהלה. הם חוששים למשרתם. כולל אלה שיש להם קביעות. הם מפחדים שיושמו ללעג ולקלס בידי לוחמי הצדק החברתי והתקשורת. אם יגידו משהו שנוי במחלוקת – הוא יוצג בהבלטה כדי להגחיך את פועלם האקדמי וללעוג לו. ולא מדובר בימנים או שמרנים, אלא בליברלים מן המניין. תגובות המטופלים שלי מפחידות אותי. הם חוששים שמא יבולע להם במקום העבודה. ואני מפחד מכך שאפשר לכפות עליי רעיונות מרקסיסטיים וניאו־מרקסיסטיים שאני מתעב. בעיניי הם פשיזם וניאו־פשיזם.
"ואני מפחד שהדברים שאני אומר עכשיו, ואולי כמה דברים שאני אומר בהרצאות, יביאו אותי בפני ועדת זכויות האדם ושם יישפטו כ'ביטויי שנאה'. ואני מפחד שאני חושב כך, כי אני נשמע פרנואיד. ואפילו אם הדברים שאני אומר אינם בלתי חוקיים – ואני חושש שיש סיכוי שהם יהפכו לבלתי חוקיים – זה יפריע לי ללמד, כי עליי לדבר על מה שנכון בעיניי. יש לנו חופש ביטוי כדי שנוכל לרדת לחקר האמת".
החיים הם קרב
ימים ספורים לאחר פרסום הסרטון כבר צבאו מפגינים על פיטרסון והאשימו את תומכיו בנאציזם ואותו בעידוד נאציזם וברדיפת טרנסג'נדרים, או לפחות בשותפות לאפלייתם. מאוחר יותר היתוספו להאשמות הללו גם שנאת נשים, ימניות קיצונית, גבריות רעילה וייתכן ששכחתי משהו. פיטרסון הוא אף לא אחד מאלה. הוא מדען רציני, מטפל מנוסה, אמפתי ואוהב אדם, דובר נחוש בעד אחריות אישית וחופש ביטוי, ומתנגד נחוש לא פחות לעריצות מחשבתית ועריצות בכלל. גם אם קומם עליו אגפים רדיקליים באקדמיה ובתקשורת הוא לא נרתע מהקרב. במהרה נמצאה לו גם שדרה רחבה של תומכים. הרצאותיו הישנות מהאוניברסיטה רשמו מיליוני צפיות, והוא פתח ערוץ אינטרנט במימון הציבור והוזמן לראיונות בערוצי אינטרנט, ברדיו ובטלוויזיה, בתחילה בקנדה ואחר כך בכל העולם.
שנה אחרי פרסום "פחד והחוק" כבר הפך פיטרסון לכוכב בינלאומי, והרצאותיו על משמעות ועל אחריות אישית סחפו אחריהן קהל גדול ומסע הופעות עולמי. הוא הושמץ בנדיבות וגם זכה להערכה נדיבה לא פחות ממדענים, אינטלקטואלים ובעיקר אנשים צעירים שמנסים למצוא את דרכם בעולם של שיח זכויות, טיפוח קורבנוּת אישית וחלוקת האנושות על פי מגזרי קיפוח.
פיטרסון ניצל את תשומת הלב שקיבל כדי להסביר את טענותיו ולהציג את התשתית המדעית שהן מתבססות עליה. הוא פרש את השקפת עולמו והשתמש בניסיונו האקדמי והטיפולי כדי לייצר מהם כלים יעילים להתמודדות עם קיומו ההכרחי של סבל אנושי. לפיטרסון אין אשליות מתוקות על עולם אידילי ואוטופי. החיים הם קרב, ויש להתייצב מולם בראש מורם – וכדאי שתסדר את החדר הפרטי שלך לפני שתדרוש לשנות סדרי עולם. כך, בין הופעות בתקשורת להרצאות מול קהל נלהב ולעתים גם מפגינים מחוץ לאולם, נולד הספר "12 כללים לחיים". בתוך זמן קצר הוא הפך לרב מכר עולמי, תורגם לעשרות שפות, ופיטרסון הפך לאחד מהוגי הדעות הבולטים והמפורסמים של תקופתו.
ובקנדה? חוק C-16 עבר בפרלמנט ביולי 2017.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
הוצאת "שיבולת", המוציאה לאור את ספרו של פיטרסון בעברית, היא יוזמה של "קרן תקווה" והוצאת "סלע מאיר", שמטרתה להוציא לאור בעברית את מיטב ספרות העיון השמרנית האקטואלית מהעולם, במטרה להרחיב את השיח בישראל בתחומי החברה, הכלכלה, התרבות, המגדר, הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה וההיסטוריה של הרעיונות.
