ברוט לבדו

לצביקה ברוט, עד לפני רגע עיתונאי וקמפיינר פוליטי שנון וחד, עוד ייקח זמן להתרגל לתואר החדש והמחייב שמוצמד כעת לשמו. כשאנו מביטים ממרפסת ביתו, הוא זורק פתאום בחיוך ממזרי – "אתה רואה את העצים האלה שם שמסתירים לי חתיכת ים? עכשיו אני יכול להוריד אותם". פחות משנייה אחר כך הוא מרצין: "זה היה בצחוק, כן? אנשים עוד יכולים לקחת ברצינות וזה ייצור בלגן". אז לא, הוא לא התכוון ברצינות למה שאמר בקשר לעצים. אבל הבחור הדתי־לאומי בן ה־38, בת־ימי אסלי ודור שלישי למייסדי העיר, רציני מאוד בקשר לתפקיד שבו זכה כנגד כל הסיכויים – ראש העיר של בת־ים.

לכאורה, בחירות לעיריית בת־ים לא אמורות לעניין מישהו שאינו משלם ארנונה לעיריית בת־ים. עוד התמודדות מקומית אחת מני רבות, עוד פוליטיקה פרובינציאלית של שמות לא מוכרים ופרצופי עסקנים. אלא שהפעם זה היה אחרת, בעיקר בגלל בנימין נתניהו. פחות מ־24 שעות לפני פתיחת הקלפיות בסיבוב הראשון, הדהים ראש הממשלה את הבת־ימים עם סרטון תמיכה בראש עירם המכהן, יוסי בכר, שהתמודד ברשימה עצמאית מול מועמד הליכוד צביקה ברוט. כשבכר המחויך לצידו, אמר נתניהו למצלמה: "בת־ים נמצאת בתנופה. יוסי בכר מוביל את התנופה הזו, וחשוב שהיא לא תיפסק. חשוב לתמוך ביוסי בכר לקדנציה נוספת לראשות העירייה". מדובר במעשה כמעט חסר תקדים: ראש ממשלה יוצא נגד מועמד מטעם מפלגתו. ברוט, שעד אז נהנה מתמיכה גורפת של הליכוד, נקלע למצוקה. בסקר האחרון שפורסם לפני הבחירות, הוא ובכר היו בתיקו מוחלט. הודעה כזו של ראש הממשלה יכולה להיות הרוח הגבית שתישא את יריבו אל הניצחון.

צהרי היום שלפני הבחירות, אתה רואה את הסרטון. השמיים נופלים עליך?
"24 שעות לפני כן כבר היה לנו מודיעין מוקדם על קיומו של סרטון כזה, ונערכנו בעיקר פסיכולוגית. הטריד אותנו שלא ידענו מה גרם לכך. ברגע שהסרטון יצא, לקח לנו שעה וחצי להבין את הסיפור האמיתי, בזכות שרים וח"כים שהלכו לנתניהו ושאלו אותו. מאותו רגע היה הרבה יותר קל ברמת הקמפיין להפוך את האירוע הזה ב־180 מעלות.

"כבר באותו ערב הנושא הזה פתח את המהדורה של חברת החדשות, ופעל לטובתי. כי הסיפור האמיתי היה שראש הממשלה פשוט הוטעה. מישהו בלשכה (ח"כ מיקי זוהר הוקלט כשהוא מאשים את "חני", כלומר חני בלייויס, מנהלת לשכתו של נתניהו במצודת זאב – א"ש) אמר לו שאני עובד עם שלמה פילבר, שמשמש עד מדינה נגדו בתיק 4000. פילבר ואני היינו כביכול באותה ברנז'ה; לפני שנים אחדות, כשהוא ניהל עבור ביבי את מערכת הבחירות, אני הייתי כתב פרלמנטרי ב'ידיעות אחרונות'. הגיוני שנכיר זה את זה, אבל ממש במקרה יצא שמעולם לא דיברתי איתו. לא לחצתי לו יד, אני אפילו לא מכיר אותו ברמת ה'שלום־שלום'. יותר מזה, בתחילת מערכת הבחירות כאן בעיר, פילבר ניהל את הקמפיין של מפלגה אחרת, הבית היהודי. לכן הסיפור היה מופרך לגמרי. זה חמור, כי תאר לך שמישהו היה מטעה את ראש הממשלה בענייני צבא וביטחון. זה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע".

למרות שהסרטון הקצר הזה היה יכול לעלות לך בהפסד בבחירות, נמנעת מהתנגשות חזיתית עם נתניהו.
"נכון. ראשית, כי כך חונכתי להתנהג כלפי ראש ממשלה. שנית, חשבתי שזו האסטרטגיה הנכונה. ושלישית, ברגע שהבנתי שהוא הוטעה, לא כעסתי. אמרתי לעצמי שאם הייתי במקומו, הייתי מתנהג אותו דבר. זו אכן חוצפה, לקחת ממפלגה מיליוני שקלים ובמקביל לעבוד עם מישהו שפועל נגד היו"ר שלה. רק שזה לא היה ולא נברא. המשעשע הוא שדווקא יוסי בכר, כראש עירייה, עבד עם עד מדינה אחר נגד נתניהו: ניר חפץ, שקיבל מהעירייה סכום של שש ספרות עבור שירותיו, והוא מקורב לבכר עד היום".

למרות סרטון התמיכה מנתניהו, בכר לא הצליח לחצות בסיבוב הראשון את רף 40 האחוזים הנדרש לניצחון: הוא קיבל 35 אחוז מהקולות, לעומת 30 לברוט. לקראת הסיבוב השני נתניהו כבר ישב על הגדר ולא הביע תמיכה באיש מהמועמדים. הפעם ניצח ברוט בפער ענק – 63 אחוז לעומת 37. הישג חשוב רשם ברוט גם בבחירות למועצת העיר, כשרשימת הליכוד בראשותו קיבלה חמישה מושבים, והיא כיום הגדולה ביותר במועצה. רשימתו העצמאית של בכר הסתפקה בארבעה מנדטים.

"נתניהו התקשר לברך אותי על הניצחון וקבענו להיפגש בימים הקרובים", מספר ברוט. כשאני שואל אם ראש הממשלה התנצל, הוא עונה כהמשך לאסטרטגיה הזהירה שלו: "זו הייתה שיחת נימוסין קצרה".

בסופו של דבר, הסאגה הזו סייעה לך?
"ללא ספק. היא הפכה את בת־ים לסיפור המרכזי של הבחירות, מחוץ לערים הגדולות. הופעה בהקשר חיובי בפתח מהדורת החדשות של שמונה בערב, 12 שעות לפני פתיחת הקלפיות, שווה המון כסף. כל מועמד היה מת לדבר כזה. אחר כך, לתוך הסיבוב השני, קיבלתי ריאיונות בפריים־טיים של הרדיו. כבר יש תיאוריות קונספירציה בסגנון 'איזה גאון ביבי, הכול היה מתוכנן כדי לעזור למועמד הליכוד'. אז לא. הסיפור הזה הוכיח משהו אחר: עוד לא נולד הבת־ימי שמתבלבל בגלל סרטון, ולא נולד הבת־ימי שייתן למישהו – אפילו לראש הממשלה, שמאוד אהוד כאן – להגיד לו מה לעשות. כנראה היינו מנצחים בכל מקרה, כי הפער בסוף היה כל כך גדול, אבל ללא ספק הסיפור הזה עשה שני דברים: מחק בלילה אחד את הפער שהיה לרעתי במדד המוּכָּרוּת, לעומת מתחרים שנמצאים כבר עשרים־שלושים שנה במועצת העיר; וגרם לאנשים להתעצבן. הם מאוד לא אהבו את ההתהפכות הזו נגד המפלגה. למחרת בקלפיות אנשים אמרו לי – 'בגלל זה באנו להצביע'".

בסיבוב השני חברת כמעט לכל המפלגות האפשריות, גם לאנשים שמזוהים עם הממסד הבת־ימי הישן – זה שהבטחת להחליף.
"אני שמח שהצלחתי לייצר סביבי קואליציה רחבה, מהבית היהודי ועד מרצ. נכון שיש שם אנשים ותיקים מאוד, אבל גם יש חדשים. זו קואליציה מגוונת שקיים בה תמהיל נכון. מעבר לכך, בדיוק כמו משפחה, גם שותפים פוליטיים לא בוחרים. צריך לעשות ביזנס עם מי שלידך. לשמחתי אני יכול לבחור את הדרך, והיא תהיה רעננה וחדשה".

הבטחתם לקיים הבטחות

רכבו של ראש העיר הנבחר עוצר בחזית בית הספר הממלכתי־דתי "תחכמוני" במרכז בת־ים. ברוט, בחליפה חצי־רשמית, סוקר משמר כבוד של ילדי כיתות א', ששרים לו בהתרגשות ובזיופים חינניים. הסצנה כולה מעט פרובינציאלית ונוגעת ללב, אבל אלו הם מעתה חייו החדשים של ברוט, שבעצמו למד בבית הספר הזה כשהיה ילד. מאז הוא הספיק ללמוד בישיבה התיכונית בעיר, לשרת בגלי צה"ל ככתב משפטי וכתב צבאי, למלא את משבצת הכתב בכנסת של "ידיעות אחרונות" ולנהל קמפיינים פוליטיים – והנה הוא סוגר מעגל וחוזר למקום שבו התחיל הכול.

אנחנו מצטרפים אליו לפגישת עבודה קצרה שבה שוטחים בפניו פרנסי המוסד את חזונם ואת מצוקותיהם. ברוט מבטיח לקיים פגישה ארוכה יותר, לאחר שייכנס רשמית לתפקיד. מהסיור בבית הספר לא נעדר גם מפגש מרגש עם המורה מזל, שהייתה מורתו של צביקה הקטן אי־אז בשנות השמונים, ועומדת מול כיתה בתחכמוני גם כיום. "שמורים אצלי עדיין כמה ציורים שלך", היא מבשרת לברוט בחיוך. כל מי שיכול מכרכר סביבו, גם ילדים. אחת התלמידות מבקשת ללחוש באוזנו סוד, וברוט מתכופף ומאזין ברוב קשב. מאוחר יותר הוא מגלה לנו: "הילדה הזו סיפרה שבעירייה הקודמת הבטיחו לאבא שלה מגרש, וביקשה ממני למלא את ההבטחה. גם עם זה אני צריך להתמודד עכשיו".

זו כנראה לא הסוגיה העיקרית שאיתה יצטרך ברוט להתמודד. העירייה שאליה הוא נכנס סוחבת גירעון תקציבי אדיר של כ־360 מיליון שקל. בשטח, העיר חווה בעשורים האחרונים נטישה מצד הזוגות הצעירים, והמאזן הדמוגרפי שלה נמצא בירידה מתמדת מאז 1995. התדמית השלילית שליוותה אותה שנים רבות טרם שוקמה לגמרי, והמשפט "יש כאן מישהו מבת־ים?" כהקדמה לעקיצה כלפי העיר ותושביה עדיין מהדהד בציבוריות הישראלית. ואם כל זה לא מספיק, לפי החלטת משרד הפנים צפויה בת־ים להתאחד בשנת 2023 עם תל־אביב, ולהיבלע בה כעוד שכונה דרומית. מה שמוביל לשאלה בשביל מה בעצם ברוט צריך את זה. וביתר פירוט: כיצד עיתונאי בכיר לשעבר, שבשנים האחרונות עשה גם קריירה מצליחה בניהול קמפיינים פוליטיים בארץ ובחו"ל – ביניהם קמפיין מטעם המפלגה הרפובליקנית והנשיא טראמפ עבור הקהל הישראלי – מגיע למסקנה שמקומו בלשכת ראש העיר, ועוד עיר עם כל כך הרבה אתגרים.

"זה אמנם אף פעם לא היה היעד הספציפי שלי בחיים, אבל תמיד היה קיים בי הרצון לרדת מהיציע למגרש ולהצטרף למשחק", עונה ברוט. "אני בן העיר הזו, אבי היה מנהל אגף החינוך בעירייה ומשפחתי היא מבוני בת־ים. יש לי הרקע המקומי הנכון, וכבר עשיתי כאן תפקיד ציבורי במשך ארבע שנים, כשאריאל שרון מינה אותי לנהל את המועצה הדתית אחרי שזו קרסה כלכלית. קיבלתי בעבר הצעות לרוץ לראשות העיר, אבל אז זה לא נראָה לי נכון. כשהציעו לי שוב, לפני פחות משנה, חשתי שזה מתאים מבחינת המקום שלי בחיים והרצון שלי לעשות. פגשתי השבוע כמה מורות שאמרו שכבר בכיתה א' הן ידעו שאהיה ראש העיר. אני לא זוכר את זה, אבל הצד העשייתי היה שם תמיד, והתפתח בשנים האחרונות".

את המרוץ לראשות עיריית בת־ים הוא החל מעמדה של אנדרדוג מוחלט. חברו הטוב משה קלוגהפט פרסם השבוע בפייסבוק את תוצאות הסקר הראשוני שנערך אז לבקשתו של ברוט, ושנועד לבדוק את רמת המוכרות שלו בקרב תושבי העיר. התוצאות היו עלובות: תשעה אחוזים בלבד אמרו שהם מכירים את שמו.

"הזדעזעתי כשראיתי את הנתונים", מודה ברוט. "מי שהרים אותנו היה קמיל פוקס, שביצע את הסקר. הוא הסביר שאם התוצאה הייתה אחוז או שניים, הוא היה אומר לי לרדת מזה – אבל תשעה אחוזים למישהו שלא היה אף פעם בעירייה, זה המון.

"יצאתי לדרך מתוך החלטה שאני עושה קמפיין חיובי, בלי מילה אחת של נגטיב. מסקר לסקר ראינו עלייה, ובשלב מסוים השר יריב לוין אמר לי שמצבי מעולה, וכנראה אגיע למקום השלישי. 'זו תהיה מקפצה אדירה בשבילך', הוא אמר, 'אולי אפילו תהיה לך בוננזה מטורפת ותגיע למקום השני, ואז בכלל תוכל לחלום על כל מה שבא לך'. צחקתי ועניתי לו: 'אני מתכוון לנצח. אני מבין בקמפיינים, אתה עוד תראה איך הציבור יגיב'. המשכתי בקמפיין חיובי למרות שהצד השני עשה בשלב מסוים קמפיין שלילי מאוד, והנה, סיימנו בפער של קרוב ל־30 אחוזים לטובתי".

מה היה הדבר הכי גרוע שהפיץ עליך מטה בכר?
"יוסי בכר הוא אדם טוב, פטריוט בת־ימי שתרם הרבה לעיר בשנות כהונתו. גם הוא סוג של קורבן, הפעילו אותו וגרמו לו נזק. בסיבוב הראשון השליליוּת הייתה בשוליים, אבל בסיבוב השני הם לקחו כיועץ את ליאור חורב, שמתמחה בקמפיינים שליליים. החלה מסכת השמצות הכי אייטיז שיש. למשל, הפיצו שלטי 'כנופיית שגיא חוזרת', בניסיון להדביק לי קשר עם יהושע שגיא, ראש עיריית בת־ים לשעבר. הייתה רק בעיה אחת – אני הייתי בכיתה ו' כששגיא נבחר. הפיצו פייק ניוז שאני יליד הרצליה. כמעט הראיתי תעודת לידה, כמו אובמה. הרימו רחפנים כדי לגלות חריגות בנייה בדירה שלי, ולא מצאו כלום. ירדו לרמות הכי נמוכות, הובילו להסתה נגדי. זו הייתה מכונה שעבדה בלי הפסקה. 15 שנה אתם שולטים בעיר, לא עשיתם דבר אחד טוב שאתם יכולים לבנות עליו קמפיין? ושוב – אני חושב שבכר לא אשם. הוא הובל כאן למקום לא נכון, והציבור הכריע נגד קמפיין שלילי".

טוב לקבלנים, רע לתושבים

כבן למשפחה דתית־לאומית, ברוט הוא חובש הכיפה הראשון שיעמוד בראש עיריית בת־ים – עיר שאינה נחשבת היום כמוקד משיכה לסרוגים, בלשון המעטה, הגם שראשיתה בשכונת גנים של הפועל המזרחי. "פעם, לא כל כך מזמן, בת־ים הייתה מוקד אדיר של הציונות הדתית", אומר ברוט. "יצאו מפה חנן פורת, הרב יצחק לוי ודמויות ידועות רבות אחרות. כשהייתי ילד, סניף בני עקיבא בת־ים היה הגדול ביותר במחוז דן, עם 600 עד 800 חניכים – וחוץ ממנו היו עוד שניים בעיר. נכון שבעשרים השנים האחרונות הציבור הסרוג עזב את בת־ים למקומות כמו מודיעין, גבעת־שמואל ופתח־תקווה, אך לדעתי זה קרה במסגרת ההזדקנות הכללית של העיר, ולא בגלל בעיה ספציפית למגזר. אבל בסופו של יום, הציונות הדתית בעיר אכן קטֵנה, ואחד האתגרים מבחינתי הוא להחזיר אותה".

בוא נהיה קצת פחות פוליטיקלי־קורקט. יכול להיות שהציונות הדתית הבורגנית האשכנזית ברחה מבת־ים בגלל התדמית העממית־מזרחית של העיר?
"לא היה בזה שום ניחוח גזעני. קודם כול, יש עדיין ציבור כזה בעיר. הנטישה קשורה לכך שאנשים רוצים להיות עם אנשים כמותם, וכשהתחילה נהירה של צעירים החוצה, גם צעירי הציונות הדתית הלכו. זה קצת משתנה עכשיו לשמחתי, כי יש פה גרעין תורני חזק. אתה יודע מה, יכול להיות שאצל הדתיים נרשמה נטישה קצת יותר דרמטית בגלל ענייני חינוך. המצב כיום טוב יותר, אבל נוצרה בעיה בנושא הזה. בעבר היה פה תור זהב מבחינת שיתוף פעולה בין המגזר לעירייה, והנטישה גרמה מטבע הדברים להפחתת התקציבים. אני מאמין שאפשר להחזיר עטרה ליושנה. יש פה תשתית מדהימה שכוללת סניפי בני עקיבא, ישיבה תיכונית, בתי ספר, גנים. אפשר לשנות אם לעירייה יהיה אכפת, ולי אכפת".

כנער מבת־ים לא הרגשת התנשאות כלפיך במחנות קיץ של בני עקיבא, למשל?
"כמעט ההפך. היינו הכי גדולים, הסניף שלנו היה שם דבר. תמיד היו ברקע הבדיחות על הסכינים וכו', וגם אנחנו צחקנו על עצמנו, אבל זה היה מעמדת חוזק, ממש לא מרגשי נחיתות. באירועים מחוזיים כולם הגיעו לפה. המבנה הוותיק של הסניף, שנהרס לפני כמה חודשים – לא היה דבר כזה לאף סניף אחר. מבנה ענק של כמה קומות, עם משרדים קדמיים ואולם, משהו שאחרים יכולים רק לחלום עליו. קומונריות רבו כדי להיות כאן.

"היום המצב שונה. נעצבתי מאוד לראות במוצאי השבת האחרונה, שבת ארגון, את כמות האנשים. אני חד־משמעית רואה בכך משימה – להחזיר את הציונות הדתית לבת־ים. קיימים פה כל תנאי הפתיחה כדי לקבל את מה שיש בגבעת־שמואל למשל, פלוס היתרונות של עיר גדולה וחוף ים מקסים".

נבחרת למרות הכיפה או בגללה?
"אני חושב שמדובר במגמה ארצית שבה הכיפה מפסיקה להיות פקטור. כבר ראינו מפכ"ל דתי, ראש שב"כ דתי, ואולי בעתיד הלא רחוק גם רמטכ"ל וראש ממשלה דתיים. מה שכן, במהלך הקמפיין המון אנשים פחדו מהכיפה שלי. אחת השאלות הקבועות שהפנו אליי הייתה אם אסגור את הטיילת בשבת. התשובה כמובן היא לא. יש פה סטטוס־קוו, למרות הרכב אוכלוסייה שבמקומות אחרים הוא מתכון לפיצוץ: אחוז גבוה של עולים מחבר העמים, לצד חרדים, חרד"לים, ש"סניקים, ציונות דתית, מסורתיים, ציבור חילוני ליברלי גדול. כולם חיים יחד כבר שבעים שנה, בלי מלחמות שבת. זה עובד מצוין, ולכן לא צריך לתקן את זה. מה שפתוח יישאר פתוח, ומה שסגור יישאר סגור".

מבחינת מספר התושבים, בת־ים ממוקמת איפשהו באמצע העשירייה השנייה של ערי ישראל. עיר גדולה למדי, כמעט 150 אלף נפשות, ובכל זאת אין בה מוקדי משיכה משמעותיים לאנשים מבחוץ. אני אומר לברוט שלמיטב זיכרוני, למרות היותי תושב המרכז כל חיי, מדובר בפעם הראשונה שאני מגיע לבת־ים. זה אולי משקף את היותה של העיר עוד פרבר שינה של תל־אביב, מה שיכול להסביר את החלטת הממשלה לאחד את בת־ים עם שכנתה הגדולה.

"אני מתנגד לאיחוד, והוא יבוטל", אומר בפסקנות ברוט, מי שאמור לכאורה להיות ראש העיר האחרון בתולדות בת־ים. "אני מקווה שהפוליטיקה תהרוג את זה, אבל אם לא, אנחנו נעשה את העבודה. כל ההחלטה הזו נולדה בחטא. יש לי תוכנית כיצד נתגבר על הגירעון של העיר בעצמנו, ואני לא צריך בשביל זה את תל־אביב. התרופה הראשונה היא ניהול תקין. השנייה, יצירת מקורות הכנסה עצמאיים. אין לנו אמנם שטח, אבל יש אזור תעשייה ישן שניתן להקים בו מגדלי היי־טק שיניבו כסף.

"האיחוד נועד לטובת בעלי אינטרסים, ולא לטובת התושבים. מכל הערים שגובלות בנו, תל־אביב היא הרחוקה ביותר מהאופי של בת־ים. אנחנו למשל עיר מסורתית בהרבה, וחוקי שבת כמו בתל־אביב יציתו פה מלחמת עולם. אין שום היגיון באיחוד הזה. אם כבר, יותר הגיוני לעשות איחוד בינינו לחולון".

גם אין שום היגיון בקיום מספר גדול כל כך של רשויות מקומיות בישראל. זה בזבוז משווע.
"אני בעד איחוד רשויות, אבל המדינה הוכיחה שהיא לא טובה בזה. אפילו החיבור בין דלית־אל־כרמל לעוספיה התפרק. תתחילו בקטן, ואז נראה. עכו ונהריה, רמת־גן וגבעתיים. תתחילו שם, תראו שאיחודים כאלה עובדים בין ערים סמוכות שדומות בהרבה דברים, ואז אסכים לדבר על מגה־איחוד בין שתי ערים גדולות כמו תל־אביב ובת־ים".

ברוקלין תהיה העיר הרביעית בגודלה בארה"ב אם יהפכו אותה לעיר בפני עצמה, ובכל זאת היא רובע בניו־יורק. למה בת־ים לא יכולה להיות רובע בתוך העיר הגדולה של גוש דן?
"ברוקלין מנוהלת כעירייה לכל דבר, עם עלויות תקציביות גבוהות, ואין שם חיסכון כספי. בת־ים מספיק גדולה בעצמה כדי לחלק אותה לרבעים ולשפר את השירות לתושבים, ואני מתכוון לעשות זאת. רון חולדאי הרי מצהיר היום ששקל מהעודף שלו – שעומד על 4 מיליארדי שקלים – לא יגיע לבת־ים. מבחינתו הוא צודק, כי הוא דואג לתושביו, אבל המשמעות היא שאנשי בת־ים יצאו פראיירים. נשלם ארנונה גבוהה יותר, והשירותים יהיו במקרה הטוב אותו דבר. אם המדינה הייתה מכריחה את חולדאי להשקיע כאן עשרה אחוזים מהעודף, אפילו חמישה אחוזים, הייתי אומר – וואלה, לאורך עשור מדובר במאות מיליוני שקלים, בואו נשקול. אבל כרגע זה טוב רק לבעלי אינטרסים כלכליים ולא לתושבים".

כלומר, אתה לא פוסל איחוד, זה רק עניין של מחיר.
"אני לא פוסל שום דבר שיהיה טוב לתושבי בת־ים. כרגע, ההצעה שמונחת על השולחן היא גרועה, ואתנגד לה. יש חלופות אחרות, למשל שרטוט גבולות חדשים לערים. ככה בת־ים תשמור על האופי שלה, המיוחד והחם".

שינו את הכללים, וסיפרו לנו

בתקופה האחרונה יש לצביקה ברוט "צל" – מאבטח מטעם המשטרה, הצמוד אליו באשר ילך. העילה: איומים ברצח שהופנו כלפיו במהלך מערכת הבחירות. אני שב ושואל אותו מדוע אדם שפוי ירצה להיכנס למיטה חולה כל כך, וזה עוד לפני האיומים שמן הסתם יקבל מאנשי עולם תחתון במהלך כהונתו, כמו כל ראש עיר גדולה במחוזותינו.

"אולי אני נאיבי, אבל פגשתי כמה מהכוחות הצעירים שניצחו בערים שכנות, ואנחנו באמת באים לשנות את העולם בחלקת האלוהים הקטנה שלנו", אומר ברוט. "אני מאמין שגם נצליח. למה? כי גדלנו בסטנדרט אחר של יושר ומוסר. גדלנו בעולם שבו הרבה יותר ברור מה מותר ומה אסור. אנחנו לא נוכל להגיד 'המנוולים שינו את הכללים ולא סיפרו לנו'".

אבל מה לגבי אלמנט הפחד במובן הכי בסיסי, כשמישהו מאיים לרצוח אותך?
"שינסו. בוא נראה אותם. תבין, הרגלנו את עצמנו שמי שבא לשירות הציבורי, ודאי לתפקיד ראש עיר, בדרך כלל הוא מישהו שלא הצליח במקומות אחרים, והלך לפוליטיקה כברירת מחדל. זה שונה היום. אנשים מתמודדים לעיריות אחרי שעשו הרבה יותר כסף במקומות אחרים, הצליחו, ובכל זאת הם מפשילים שרוולים ואומרים 'באנו לשנות'. גם התושבים הרבה פעמים מגיבים לכך בסוג של הלם, אבל זו ההזדמנות להעלות את הרף ברמה דורית".

באיזו צורה הופנו אליך האיומים?
"היו שישה: שניים בתגובות בפייסבוק, אחד ביוטיוב, שניים בוואטסאפ ואחד פנים אל פנים. כשחזרתי הביתה מבית הכנסת בליל שבת, בא מולי מישהו ואמר 'הלוואי שתמות, בדוק את הרכב כי לא תגיע לבחירות'. אגב, המאיים הזה לא היה מכאן. בת־ימים לא מתנהגים ככה. שיעורי הפשיעה בעיר הם ברמה נמוכה מאוד יחסית לגוש דן. הייתי מאוד מתאכזב אם האיומים האלה היו מגיעים מתושבי העיר".

ישנת באותו לילה?
"זה בעיקר הצחיק אותי. אני בז לדברים האלה. במטה התרגשו קצת יותר, ויו"ר הליכוד כאן התייעץ עם השר גלעד ארדן וכך קיבלתי אבטחה. שוחחתי עם אמא של אחד המאיימים ואז שוחחתי איתו, ואני מתכוון לבקש מהמשטרה לבטל את התלונה נגדו. אז יש השפעה טכנית על החיים, אבל אני לא מתרגש יותר מדי. אני גם לא מקרה ייחודי. לא נראה לי שיש מישהו בפוליטיקה שלא מקבל איומים על חייו".

קיבלת כבר פניות מקבלנים שרוצים לקדם את ענייניהם?
"במהלך הקמפיין לא לקחתי שקל ממישהו שיש לו אינטרסים עסקיים בבת־ים. לשמחתי הייתה מפלגה מאחוריי. מתחריי, לעומת זאת, לקחו מפה ועד הודעה חדשה. אני סירבתי גם לפגישות. אם יבוא יזם גדול שרוצה להיכנס לבת־ים או כבר פועל בה, ודאי שאפגש איתו. אני לא נגד קבלנים, אבל מה שצריך להנחות אותי זה האינטרס של התושבים. עד עכשיו עשו את ההפך; קודם כול דאגו לקבלנים, ואם נשאר משהו על הדרך לתושבים, שיהיה".

בת־ים היא עיר גדולה, ומנוהל בה תקציב שנתי של מיליארד שקל. האם אפשר להטיל את האחריות הזו על בחור בן 38 עם כמעט אפס ניסיון בשלטון המקומי?
"ראשית, כפי שאמרתי, יש לי ניסיון במועצה הדתית של בת־ים, שתקציבה היה 15 מיליון שקל בשנה. שנית, כיועץ אסטרטגי לממשלות בעולם לקחתי למשל מערכת חינוך במדינה מזרח־אירופית, והעברתי אותה לעידן הדיגיטלי – פרויקט בעל היקפים עצומים של כוח אדם ותקציבים. ואפשר ללכת הפוך: היה כאן ראש עיר בשם יהושע שגיא, אלוף במיל', ח"כ לשעבר, שגם כיהן כסגן ראש העיר. הוא נבחר לראשות העיר בגיל 60, עם כל הניסיון האפשרי – ועדיין, בדיעבד הוא נחשב לראש עיר לא טוב. מצד שני, ראש עיר צעיר וחסר ניסיון כמו שלמה לחיאני לקח עיר על סף פשיטת רגל, והצליח מאוד. לפחות בקדנציה הראשונה, עד ההסתבכות הפלילית".

אפשר באמת למצוא קווי דמיון לא מעטים בינך לבין לחיאני. איך תמנע מעצמך להגיע למקום שאליו הוא הגיע – הרשעה בהפרת אמונים וישיבה בכלא?
"יש מי שהולך בצורה ישרה, ויש מי שהולך עקום. אני מתכוון ללכת ישר, ומתפלל שלא אגיע לסיטואציה שבה לא אדע להבחין בין טוב ורע. אני יודע שבמודע לא אבחר ברע, ומתפלל שאבין מתי הקו קרוב מדי או מטושטש, ואזהר לא לעבור אותו. חלק מראשי הערים שהגיעו למקומות האלה התבלבלו בדרך".

דרושה פתח־תקוואית

הניסיון של ברוט כולל פרויקט שהיה יוצא דופן במובנים רבים. לקראת בחירות 2016 בארה"ב מונה ברוט לנהל בארץ קמפיין מטעם טראמפ והמפלגה הרפובליקנית, במטרה לגייס את קולותיהם של ישראלים בעלי אזרחות אמריקנית. הייתה זו הפעם הראשונה שמפלגה בארה"ב משקיעה כספים בתעמולה מחוץ למדינה, והסיקור התקשורתי היה חסר פרופורציה לסכום הפעוט יחסית שהושקע בקמפיין עצמו. עד מהרה התברר כי מדובר בעיקר בספין: הפנייה לקול הישראלי נועדה בעיקר להגיע לעיניהם ולאוזניהם של האוונגליסטים בארה"ב, ולהמחיש להם עד כמה מחויב טראמפ לארץ הקודש. כיום ברוט מודה בכך בחצי פה: "זה נכון ולא נכון. האסטרטגיה הגדולה הייתה אמנם להמריץ את הבייס הרפובליקני, שהוא גם אוונגליסטי, אבל זו לא הייתה רק תחבולה. כבר היו מקרים מעולם: בשנת 2000, מחוז ספציפי בפלורידה הכריע את גורל הבחירות לנשיאות בכמה מאות קולות, והיו שם גם לא מעט ישראלים, בוודאי יותר מאלף. כלומר, גם הקול הישראלי בארה"ב יכול להכריע בחירות. לכן המטרה הייתה גם לגרום לישראלים במדינות מתנדנדות להצביע. ברור שלא היה שווה להשקיע כל כך הרבה כסף באלף קולות – זה היה רק הבונוס".

אז תרשה לי להציע ספין משלי: אולי כל הריצה שלך לראשות עיריית בת־ים היא בסך הכול מקפצה לזירה הארצית?
"אני באמת חושב עכשיו רק על בת־ים. אם אגיד לך שבחיים לא אלך לפוליטיקה הארצית, אעשה צחוק מעצמי, כי אני לא יודע מה יהיה בעוד 10־15 שנה. האם זה עובר לי היום בראש? התשובה היא לא. מצד שני, לפני עשר שנים גם לא חשבתי שאהיה ראש עיר. זו עמדה מדהימה שהגעתי אליה, והישג שייקח לי זמן לעכל אותו. יש פה הרבה עבודה, ואני כאן מבחינתי לפחות לשתי קדנציות. לדעתי לא טוב שאהיה הרבה מעבר לזה, אבל את העשור הקרוב אקדיש לבת־ים. היכולת לשנות חיים של אנשים ברמה העירונית היא מדהימה".

מעבר להפחתת ארנונה וניקוי טוב יותר של הרחובות, מה אתה מתכנן לעיר בקדנציה הקרובה?
"יש המון בעיות שצריך לטפל בהן, אבל אני רוצה ערך מוסף: מיתוג מחודש לעיר, כך שבעוד חמש שנים כולם ידעו בדיוק מה מגדיר את בת־ים, מעבר לחוף ולאנשים הנהדרים. אני בודק את האפשרות להפוך אותה לבירת התרבות של ישראל, מהסיבה הפשוטה שהיא אכן בדרך להיות כזו. יש כאן מגוון מפתיע של מוזיאונים ופסטיבלים, ואנחנו לא קרובים למצות את הפוטנציאל בתחום. אני בודק גם אופציות אחרות, כמו ספורט ימי וצעירים. נצטרך לבחור את הערך המוסף שדרכו נמתג את העיר, ואשקיע בכך הרבה".

אי אפשר לסיים בלי נימה פולנית־משהו. אתה בחור דתי בן 38, ורווק. עכשיו נכנסת לתפקיד תובעני שבטח לא יקל עליך להקים משפחה.
ברוט מחייך. "הלחץ בבית התחיל מזמן, אני רגיל. דווקא יכול להיות נחמד שאצא לדייט עם מישהי מפתח־תקווה שלא מתעניינת בחדשות יותר מדי, ושלא תדע מי אני. כרגע הוריי נמצאים ברקיע השביעי, אבל אני חושש שירח הדבש הזה מולם יהיה קצר מאוד, ובקרוב הם יגידו לי את מה שאמרו גם בפרויקטים הקודמים שאליהם נכנסתי: השגת את היעד הזה, עכשיו תגדיר לעצמך שנה ליעד של חתונה – והפעם תעמוד בו".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il