מדובר בחצי הדקה הישראלית המצחיקה ביותר ששודרה בטלוויזיה בתקופה האחרונה. היא ישראלית להפליא, חצי הדקה הזו, וזאת למרות שלא שודרה בערוץ טלוויזיה ישראלי והמילה ישראל כלל לא מופיעה בה. בדיוק בגלל זה היא כל כך ישראלית, וכל כך מצחיקה.
במה מדובר? בכתבה ששודרה בערוץ "שפיגל TV" בגרמניה, ובה אדם מקומי דובר גרמנית מנסה להבין מדוע הפושטקים רוכבים על קורקינטים חשמליים על המדרכה בניגוד לחוק. הוא נתקל בבחור חמד שחרחר-משהו, שברגע שהוא פותח את פיו לענות לו באנגלית רצוצה ברור לכל ישראלי כי מדובר בישראלי ברמ"ח אבריו.
המפגש בין האיש הגרמני המבוגר לבחור הישראלי הצעיר מעורר כבר מעצם התרחשותו תחושות, רגשות ומחשבות שאין לנו בכלל שליטה עליהם. אבל אז מתרחש סוג של היפוך. הצעיר הישראלי פשוט מנפנף את הגרמני כשהוא מגייס את כל אותה חוצפה ישראלית מפורסמת, וגם תחכום שצעיר גרמני כנראה לא היה מצליח לגייס במהירות כזו. הוא מתחמק מהשאלה מדוע הוא רוכב על המדרכה באומרו "אני לא מכאן" ו"אני לא באמת מבין אותך" (מה שיכול להיות נכון כי האנגלית שבפי הגרמני גם היא רצוצה, אם כי באופן אחר לגמרי) ואז, כשהוא נשאל מהיכן הוא – שולף הישראלי-בבירור את התשובה שכמו הייתה מוכנה בצקלונו רק כדי להגיח משם בזמן הנכון: "צייפרוס".
בטלוויזיה הגרמנית שידרו כתבה על הסכנות של קורקינטים שנוסעים על המדרכות. באחת הסצנות עוצר גרמני את אחד מהם ומסביר לו שאסור לו לנסוע על המדרכה.
לא תאמינו מאיפה הוא….. pic.twitter.com/Hrbko57foL— Rafi Heumann (@rafih2006) September 15, 2021
ברור, הקפריסאים האלה וההתנהגות שלהם ברחובות גרמניה. הבחור ממזרח קפריסין עולה שוב על הקורקינט ומנסה להפליג מהמקום, והגרמני המבוגר נוגע בזרועו כדי לשאול עוד שאלה אחת, אבל בקפריסין שומרים על מרחב אישי: "דונט טאץ' מי, דונט טאץ' מי" הוא מתרה בגרמני, שעוזב אותו לנפשו ונותר עם מחשבות קשות על יחסי גרמניה קפריסין. פרץ הצחוק שיצא מכל ישראלי וישראלית שיראו את הקטע הזה, ושהפכו אותו לוויראלי בימים האחרונים בטוויטר ובפייסבוק, ברגע שנאמרת המילה "צייפרוס", ילווה כנראה לאחר מכן בצקצוקים בסגנון "איזה פדיחות".
אבל דווקא הצחוק שיתקוף גם אתכם הוא-הוא האותנטי. הוא הישראליות שלנו, לטוב ולרע. וזה לא נורא ולא צריך להתכרכם מבושה. לא קרה כלום. והכי חשוב, הקטע הזה מוכיח לנו שלמרות רצוננו העז להיות אירופים, מנומסים וישרי דרך, בסוף אנחנו קפריסאים.
