לאור העלייה במספרי נשאי הקורונה שוקלים במשרד הבריאות להפסיק את פעולת הקייטנות לבני כיתות ד' ומעלה. מניין הגיעה אלינו המילה קייטנה? המילה היא חדשה יחסית בעברית, בת מעט יותר ממאה שנה, והיא התחדשה במשמע שונה במעט מזה הרגיל היום. מקורה בצורה הארמית של המילה קיץ – קיט. העיצור צד"י (יש להזכיר כי כך נקראת האות במקורותינו הקדומים – לא צדי"ק אלא צד"י. הקו"ף נדבקה אליה בשל היותה האות הבאה ברשימה, וכן בשל המילה צדיק) בעברית מוחלף לא פעם בטי"ת ארמית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עתירה נגד מערכת הביטחון: לעצור את ההשתלטות הפלסטינית
– קונספציה שגויה: להפסיק עם בדיקות הקורונה הסיטונאיות
– דין התנועה: מי יהיה מדריך ומי "נוער בסיכון"
כך, צבי בעברית הוא טביא בארמית, צהרים הם טיהרא, וציפורן היא טופרא (ומכאן הטפרים – ציפורני העופות הדורסים). על אותה דרך, הקיץ בארמית הוא קיט. מה פירוש קיץ? בתנ"ך הקיץ הוא לא רק עונה מעונות השנה, אלא גם פרי התאנה. כך נאמר למשל בספר שמואל על עבדו של מפיבושת שהביא מיני מזונות לדוד המלך בעת בריחתו: "צֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים, וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן". מאה קיץ על פי התרגום הארמי הם מאה כלים של דבֵלות, תאנים מיובשות היכולות להישמר זמן רב יחסית.
לצד הקיץ שפירושו פירות, גם במקרא זהו שמה של העונה החמה, כפי שנאמר לאחר המבול – "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".
כשמילה אחת נושאת שתי משמעויות או יותר, השאלה המתבקשת היא איזה משמע קדם. האם התאנים נקראות קיץ בגלל שהן נקטפות ומיובשות בקיץ, או שמא להפך – העונה נקראת קיץ בשל העובדה שבה קוטפים את הפירות הללו. על פי הפשט, נראה שהאפשרות השנייה מסתברת יותר. כשם שהמילה קציר פירושה הראשוני הוא קצירת התבואה, אך היא משמשת גם בהוראת "עונת הקציר" (ראו למשל בדברי שמואל הנביא: "הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר") – כך סביר שעונת הקיץ נקראה על שם פעולת הקציצה והקטיף של התאנים – המבשילות בשיא העונה החמה. אבותינו חקלאים היו, ואך טבעי שיקראו לזמני השנה על פי הפעולות החקלאיות האופייניות לכל עת.
להתקרר בבית הקיט
כך או כך, בקיץ חם, ואנשים מחפשים מקומות קרירים ונעימים לבלות בהם. כך עשה גם עגלון מלך מואב. בספר שופטים מסופר שאהוד בן גרא הגיע אליו בדיוק בזמן שבו ישב המלך בעליית הגג שלו, שהייתה כנראה מאווררת ופתוחה אל רוח היום: "וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ". עליית המקרה היא עליית גג שמתקררים בה. נביט עתה בתרגום הארמי לפסוק: "וְאֵהוּד עָאל לְוָתֵיהּ, וְהוּא יָתֵיב בַּעֲלִיַת בֵּית קַיְטָא דִילֵיהּ בִּלְחוֹדוֹהִי". עליית המקרה מתורגמת "עלית בית קייטא", כלומר עליית בית הקיץ, בית שנועד לנפוש בו בקיץ (וראו גם בעמוס ג' ט"ו: "והכיתי בית החרף על בית הקיץ").
בעקבות הארמית אף בעברית השתמשו לעיתים במילה קַיִט במקום קיץ, ובפרט בהקשרים של נופש והתאווררות, כמו שביקש עגלון לעשות בזמן שלאהוד היו תוכניות אחרות. ואף שם חדש נוצר עבור הנופשים בקיץ – קייטנים. כך אפשר לקרוא בשנת 1910 בעיתון הפועל הצעיר תושב רחובות המתלונן על כך שהמושבה (בת ה-20!) היא כבר לא מה שהייתה פעם:
"רחובות היתה מושכת אחריה גם אורחים ממקומות אחרים ביתר שאת ממושבות אחרות, בזה שתנאיה הטבעיים והאקלימיים טובים לבריאות, וגם איזה חן וקסם מיוחד של חיי כפר נעימים היה שפוך עליה… בייחוד נהרו אליה בימות החמה קייטנים שמלאו את כל החדרים הפנויים… וכל אלה היו מוסיפים חיים ותנועה למושבה. בלילות היו נפגשות חבורות המטיילים על הגבעות, בכרמים ועל הגורן, והיו משתובבים ומתהוללים עד שעה מאוחרת בלילה".
הקייטנים הנזכרים כאן כמובן אינם ילדים, אלא פשוט נופשים שבאו לבלות את ימי החום ברחובות הצעירה. אף המילה קייטנה שימשה בתחילה במשמע מקום נופש כללי, כלל ללא קשר לילדים.
יומנו של קייטן
הנה למשל תיאור חביב שנכתב בעיתון דבר בשנת 1930, תחת הכותרת "מתוך יומנו של קיטן". כך מתאר הכותב, איש ירושלים: "היום גמרתי אומר: אני מוכרח לנסוע לנוח. קשים החיים בירושלים כקריעת ים סוף, ומי שחשקה נפשו במנוחה שלמה אין לו תקנה אלא ללכת למקום אחר. החלטתי לנסוע לתל אביב… בלוד פגשתי במכר תל אביבי. שאלתיו: לאן? אמר: נוסע הוא ירושלימה לנוח בימות החופש. פרצתי בצחוק: קיטנה בירושלים? והרי אני ירושלמי ונוסע לקיט בתל אביב… כלום בירושלים אפשר לנוח? כלום נותנים לך מנוח?".
בהמשך הוא מתאר את חוויותיו בתל אביב, כולל שינה על החוף שהסתיימה בתחנת המשטרה, ועוד כהנה וכהנה. מכל מקום למדנו שקייטנה היא מקום נופש וקיט גם למבוגרים המבקשים להחליף כוח.
באותם ימים הוקמו גם קייטנות, מעין מחנות קיץ, עבור ילדים ונערים. הנה למשל תיאור נאה של קייטנה כזו, הפעם באזור חיפה (עיתון הארץ, קיץ 1928): "בצל עצי האורן אשר על הר הכרמל צצה במשך ימים אחדים עיירה קטנה לבנה. בגאון מתנוסס כאן הדגל התכול הלבן, ועליו כתובת רקומה באותיות זהב בהירות: הקיטנה לתלמידים 'עדנה' תרפ"ח".
לצד קייטנה זו הוקמו עוד ועוד קייטנות לילדים המצויים בחופשת הקיץ, וכך הלכה וקיבלה המילה את משמעותה העכשווית, כמסגרת קיצית עבור התלמידים.
נחתום בתיאור נוסף של הקייטנה בכרמל, המלמד שהקייטנות של אז היו שונות קמעה מקייטנותינו אנו:
"בקצה המגרש – חורשת עצי אורן צפופה, 'רחבת המרגוע' יקראו לה. כאן הילדים קוראים בספרים, משחקים את משחקיהם השקטים, ולעת הצהרים ינוחו את מנוחתם. ובערב מתאספים שוב, ולאחר עמל היום ישירו וירקדו, ישוחחו ויספרו, ולפרקים יקשיבו לקול מנגינות החזנים אשר ישמיע להם הגרמופון אשר במחנה".
ובכן, הלו"ז שונה מהקייטנות העכשוויות – אך המילה קייטנה נשארה על מכונה.
