מכריע גורלות וקוצב ממשלות: מאין הגיע אלינו התקציב?

תקציב המדינה עומד בימים אלו במוקד מחלוקת פוליטית עזה. מאין הגיעה אלינו המילה תקציב? המילה התחדשה בתקופת תחייתה של העברית, אך שורשה, קצב, מתועד כבר במקרא. על שלמה המלך נאמר "‏כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת, מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה". המכונות כאן אינן המכונות המוכרות לנו ממפעלי הייצור, אלא בְּסִיסִים  למנורות המקדש (כמו הכן שבמשכן: "אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ"), והקֶצֶב פירושו מידה, גזרה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– את ביזוי התנ"ך אפשר לממש רק בעזרת כספי ציבור
– אגדה שהייתה באמת: כשאיש השלום החל לחרחר מלחמה
– "דור אבוד": האזהרה של שירות התעסוקה

משמעו היסודי של השורש קצב הוא חיתוך, כמו בפסוק שנאמר על הנביא אלישע: "‏וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל". ויקצוב עץ, כלומר – חתך חתיכת עץ. גם שורשים אחרים הפותחים באותיות ק"ץ  נושאים עימם משמע של חיתוך וקציצה. כך למשל בשורשים קצץ (לקצוץ), קצר (לקצור), קצע (להקציע) וקצה (קצה המצוק, למשל, הוא המקום שבו הוא נחתך ומסתיים). יש הסבורים שקודם שהתפתחו שורשים בני שלושה עיצורים – היו בעברית הקדומה ובשפות שמיות קרובות שורשים דו עיצוריים, ולפי תיאוריה זו השורש הקדום קץ נשא עימו משמעות של קיצוץ (ויושם לב לקרבת הצליל למילה האנגלית cut – המביעה בצלילהּ הקצר והחד גם היא משמעות של חיתוך), והעיצור השלישי הנוסף רק מגוון את המשמעות – קָצַר פירושו קצץ את שיבולי החיטה, קָצַע פירושו שייף והקציע, וכן על זו הדרך.

ברכה ללא קצבה

כיום, קַצָּב הוא מי שעיסוקו בחיתוך בשר דווקא, וזאת על פי המשנה המכנה את פעולת חיתוך הבשר בשם קיצוב. כך נאמר במשנה במסכת ביצה: ‏"בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרין: אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עֶלָיִו בָּשָׂר. וּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין". לפי בית שמאי אסור לקחת את העלי, הכלי שבו כותשים את התבלינים, כדי לחתוך עליו בשר ביום טוב, ולפי בית הלל הדבר מותר. לקַצֵּב פירושו כאמור לחתוך באופן כללי, אך כיוון שהשתמשו בפועל זה בייחוד בהקשר חיתוך בשר, התייחדה המילה קַצָּב במשמע הבשרי.

במקביל, השתמשו בשורש קצב גם בהקשר כספי. כך למשל נאמר במשנה במסכת ערכין לגבי האדם ש"דמיו קצובין", כלומר חתוכים וקבועים. כן השתמשו חז"ל גם במילה קִצְבָּה, במשמע גבול וסוף. מדרש נאה מזכיר את המילה בהקשר ברכתו של משה לעם "יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (ואגב, מפסוק זה למדנו שלשון הריבוי הנהוגה בדיבור כיום – "אלף פעמים כבר אמרתי לכם וכו'" – יסודה בהררי קודש). על פי הדרשה אמרו בני ישראל למשה: "אתה נותן קצבה לברכתנו?", כלומר אתה נוקב בסכום כלשהו? הרי לאברהם אבינו ניתנה ברכה ללא גבול, כעפר הארץ וככוכבי השמים? מיד חזר משה ובירכם ללא אזכור קצב ומידה: "ויברך אתכם כאשר דבר לכם".

קופת צדקה וקופת חולים

את המילה תַקְצִיב עצמה (במשקל תַּקְטִיל, כמו תלמיד ותכריך שבמקרא) חידש כנראה אליעזר בן יהודה. ולפני שהייתה המילה תקציב לא היו תקציבים למוסדות ולמדינות? היו גם היו, אך הם לא נקראו בשם העברי תקציב אלא בשם הלועזי בודג'ט (או אף בכתיב היידי: בודזשע). המילה budget מוכרת כיום כשמה של חברה להשכרת רכב, אך היא משמשת בשפות האירופיות במשמע תקציב. המשמע הראשוני של המילה בצרפתית היה תיק קטן, ארנק, וכיוון שבארנק שומרים את התקציב המיועד או את התוכניות הכספיות – התרחב משמע המילה אל התקציב עצמו. אפשר להשוות את התהליך לזה שהתרחש במילה העברית קֻפָּה. במקורה הקופה היא קופסה שלתוכה מטילים מטבעות כסף, אך בהמשך קיבלה המילה משמע מורחב ומופשט כגוף שאוסף כסף למטרה מסוימת, וכך יש כיום קופת גמל, קופת חיסכון ואף קופת חולים.

בעיתונים מלפני כמאה שנה עוד אפשר למצוא שימוש במילת הלעז בודג'ט  – אך בעקבות בן יהודה שהחל להשתמש במילה תקציב בעיתוניו הלך הבודג'ט ונדחק, והתקציב תפס את מקומו המכובד. כך, עד היום הוא עומד במוקד מחלוקות פוליטיות, מכריע את גורלן של ממשלות וקוצב את ימיהן.

לטורים קודמים של "מילה וגלגולה" לחצו כאן

ד"ר יעקב עציון הוא חבר מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית