"פרשת הצוללות" עולה ויורדת אל מפלס התודעה הציבורית כבר תקופה ארוכה. ראש הממשלה היה שמח שהייתה צוללת במצולות, אך יריביו מציפים אותה אל פני המים שוב ושוב. מניין הגיעה אלינו המילה צוללת? מדובר בקיצור של צירוף מילים שהיה מקובל בימי תחיית העברית: "אונייה צוללת" או "סירה צוללת". הפועל צלל במשמע שקיעה בים מופיע פעם יחידה במקרא, בשירת הים בספר שמות: "צללו כעופרת במים אדירים" (ומכאן יש לנו יין צלול ומים צלולים – יין ומים שהמשקעים שבהם צללו ושקעו, והם נותרו בזַכּוּתם).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בית החולים ברזילי דורש ממנהלו לשעבר: אשר לנו לערוך צנתורי מוח
– בנות השירות הלאומי שהקורונה שיבשה להן את התוכניות
– אנטישמיות בטיקטוק: אל תשאירו את דור ה-Z לבד במאבק
התנפלות התתמימיות
הצוללות החלו להיכנס לשימוש מלחמתי בעולם עם סיום המאה ה-19 ובפרט במלחמת העולם הראשונה, והעיתונים העבריים שמסרו דיווחים מהשטח נדרשו למצוא חלופות עבריות ל"סאבמארין" שבשפות אירופה. התרגום המילולי של submarine הוא "תחת הים", ואכן היו שביקשו לקרוא לצוללת העברית "תחת-מים". כך למשל נכתב בעיתונו של אליעזר בן יהודה "האור" בשנת 1914: "האנגלים מודיעים בדרך רשמי כי נטבעה אונייה אנגלית על ידי תחת מים גרמנית" (כ"ט בתשרי תרע"ה).
השם "תחת מים" הוא אכן תרגום כמעט מילולי של השם הלועזי, אך אינו נוח לשימוש בעברית, ובפרט כשמדברים על כמה צוללות – ולכן אין להתפלא שהוא לא החזיק מעמד. חלופה אחרת שהוצעה היא "תתמימית", קיצור של הצירוף אונייה תת-מימית. כך מדווח למשל עיתון הצפירה מלונדון באותן שנים: "אניות השריון יחד עם סוללות המבצר הדפו את ההתנפלות השנייה של התתמימיות". אך גם המילה תתמימית אינה נוחה לשימוש ולהגייה (נסו לומר "פרשת התתמימיות"), ואף היא שקעה ונשארה בקרקעית.
הצירוף שהחזיק מעמד הוא "אונייה צוללת" או "סירה צוללת", והוא כאמור התקצר לימים ל"צוללת" בלבד. הנה שני דיווחים מן העיתונות העברית של לפני יותר ממאה שנה, שבהם נעשה שימוש בצירופים אלו. ב"הצפירה" נכתב בשנת 1899 כי צרפת פיתחה "המצאה נפלאה – אונייה צוללת חדשה, אשר עתידה להחריב את כל הצי האדיר אשר לאויב". ובשנת 1911 דיווח עיתון "הזמן" מהעיר קיל בגרמניה כי "הסירה הצוללת y-3 טבעה בים, מפני שאחת ממחלקותיה נתמלאה מים פתאום".
שמלה חצאית ועגלה מכונית
תופעה רווחת בלשון היא שצירוף של שם ותואר מתקצר בלשון הדיבור לתואר בלבד. כך בבית הקפה רבים מזמינים "הפוך" (ולא "קפה הפוך"), התלמידים בכיתה ט' הולכים ל"תיכון" (ולא ל"בית הספר התיכון"); ובארון הבגדים הנשי ישנה "חצאית" (קיצור הצירוף "שמלה חצאית"). באותו אופן הפכה הסירה הצוללת לצוללת.
תהליך דומה קרה גם לשמו של כלי תחבורה נפוץ יותר, הפעם ביבשה – המכונית. אף המילה "מכונית" במקורה היא שם תואר המצטרף לשם עצם, והצירוף המלא הוא "עגלה מכונית", כלומר עגלה שאינה מובלת על ידי סוסים אלא מופעלת על ידי מכונה, עגלה מכָנית. גם לצירוף זה נשתמרו עדויות בעיתונות העברית של ראשית המאה העשרים. כך דווח למשל בעיתון "הצבי" בשנת 1909: "המלכה מרגריתה, אמו של מלך איטליה, תסע בקרוב למדינת יפן. בנסיעתה זו תקח איתה עגלה מכונית לעבור בה לאורך הארץ ולרחבה".
אך כמו שקרה לצוללת, הדוברים לא הטריחו עצמם לומר כל פעם "עגלה מכונית" ואמרו "מכונית" בלבד, וכך נותרה העגלה אי שם מאחור בצידי הדרכים, והמכונית המשיכה לנסוע לבדה, והיא איתנו עד היום הזה.
