חונים וקונים: חנויות הרחוב של היום אינן מה שהיו פעם

חנויות הרחוב נפתחו אתמול לאחר שהיו סגורות מתחילת השנה. שתי המילים הללו, חנות ורחוב, הן מילים עתיקות וותיקות בעברית, ושתיהן איתנו כבר מימי התנ"ך, אך כפי שקורה לְמילים – הן עברו שינויים וגלגולים, ושתיהן כבר אינן מה שהיו בצעירותן.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מבקר אחד, בדיקת קורונה שלילית: המתווה לביקורים בבתי אבות
– במלחמה מול איראן ישראל צריכה להתפשר על הריבונות
– פגישה לאין קץ: הדמויות מאחורי "שעת נעילה" משחזרות

נתחיל מן החנות. מילה זו נזכרת בתנ"ך פעם אחת ויחידה, ובהקשר שאינו חגיגי במיוחד. ערב החורבן כעסו שרי המלך צדקיהו על ירמיהו הנביא, היכו אותו והשליכו אותו אל הכלא. וכך נאמר שם: "כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר וְאֶל הַחֲנֻיוֹת, וַיֵּשֶׁב שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים".

בית הבור הוא מקום תת קרקעי ששימש כלא, כמנהג הימים ההם, והחנויות הן כנראה מרתפים, חדרים קטנים בירכתי הבתים. המילה חנות מגיעה מן השורש חנ"ה, ועניינה המקורי הוא מקום חנייה וישיבה, כמו המילה מַחֲנֶה או תַּחֲנָה הגזורים מאותו השורש.

איך אפוא הפכה החנות למקום המשמש למכירה וקנייה? נראה שהמרתפים שתחת הבית שימשו מקום אחסון נוח וקריר למאכלים וסחורות, ושם גם מכרו המוכרים וקנו הקונים, וכך הפכה החנות לשם נרדף למקום ממכר גם כשעלתה למפלס הרחוב. ואכן, בלשון חכמים כבר משמשת החנות במשמע דומה לְזה שלנו. הנה למשל דוגמה לשימוש במילה חנות במשנה במסכת בבא קמא: "גָּמָל שֶׁהוּא טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, נִכְנְסָה פִשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הֶחָנוּת וְדָלְקָה בְנֵרוֹ שֶׁלַּחַנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה – בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב". כלומר, אם הלך גמל עמוס בפשתן ברחוב ונכנס הפשתן לתוך שטח החנות, נדלק וגרם לשרֵפה – בעל הגמל חייב בתשלום הנזק (ואגב, בלשון חכמים התחדש גם החנווני – האדם המוכר בחנות). מכל מקום מן המשנה למדנו שהחנות כבר ממוקמת ברחוב, ולא במרתף.

רחוב שהוא כיכר

אף המילה רחוב עברה שינוי. כיום רחוב הוא דרך פנימית בעיר או ביישוב, תרגום המילה האנגלית street. ברם, במקורותינו הרחוב אינו דרך בין בתי העיר אלא רְחָבָה, שטח פתוח ונרחב המשמש להתכנסויות ואסֵפות רבות משתתפים. כך מסופר למשל בספר נחמיה: "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם". כל העם לא הצטופף באחד הרחובות שבעיר, אלא התכנס ברחבה שמול השער, ושם שמע את קריאת התורה. גם במגילת אסתר – מרדכי ישב ב"רחוב העיר אשר לפני שער המלך", ושם גם לקח אותו המן לסיבוב על סוס המלך. אין הכוונה לרחוב כלשהו, אלא לרחבה המרכזית של העיר, מול שערי הארמון.

גם בלשון חכמים רחוב הוא רחבה, כיכר רחבת ידיים. במשנה במסכת תענית נאמר שבשעת הצום מוציאים את התיבה אל "רחובה של עיר", ושם מקיימים סדר תפילה מיוחד. מובן שאין הכוונה לרחוב צר אלא למקום פתוח שבו יכולים להתכנס רבים, ובמקומות אחרים במקורות חז"ל אכן ישנן גרסאות המוסרות "רחבה של עיר" במקום "רחובה של עיר".

מכל מקום, עם הזמן הרחבה קיבלה את מקומה, והרחוב הלך והתכנס אל תוך השכונות והסמטאות, וכך כיום יכולות החנויות להתמקם ברחובות הערים, ולמכור את מרכולתן לעוברים ולשבים.

נחתום בפסוקים היפים מנבואת זכריה, על רחובות ירושלים : "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍יִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ". ובין אם מדובר ברחבות ובין אם ברחובות, נבואות אלו מתגשמות בירושלים דבר יום ביומו, ועינינו רואות ושמחות.