מהתנ"ך אל שולחן הממשלה: מסע בעקבות האוצר

כמעט מדי יום מתפרסמות ידיעות המזכירות את שר האוצר, וכדאי לעצור לרגע ולבחון מדוע בכלל נקרא הממונה על ניהול כספי המדינה בשם זה.

המילה אוצר פירושה המקורי הוא מחסן, בית גנזים, שבתוכו אוצרים ומאחסנים דברים יקרי ערך. האוצר הראשון שבתנ"ך נזכר בברכות שבסיום ספר דברים: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ". השמים מדומים כאן לאוצרו של המלך, למחסן שבו מאופסנים הגשמים היורדים ומרווים את הארץ.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "אתגר הקורונה הביא גם יתרונות למערכת החינוך"
– איך עיתון נולד? הרגעים המכוננים של מוצש
– האם ישראל חיסלה את בכיר אל־קעידה על אדמת איראן?

אוצר של ממש מוזכר בהמשך התנ"ך, בספר יהושע, בהקשר לכיבוש יריחו: "וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית ה'". במקרא נזכרים גם אוצרות של יין ואוצרות של שמן – כלומר מקומות אחסון שבהם שמרו את כדי היין והשמן (דברי הימים א כז).

השר לענייני המלאי

אם תפקיד הממונה על הכספים היה מתחדש בימינו אנו, אפשר לשער שהוא לא היה נקרא בשם "שר האוצר". אך העברית החדשה החלה להיכתב כבר לפני שנים הרבה, ובשלביה הראשונים השתדלו הכותבים שלא לחדש כלל מילים ומונחים, אלא להשתמש באוצר המילים שבמקורות, ובעיקר במקרא. אם בזמן שלמה המלך מְקום שמירת הכסף והזהב נקרא אוצר, אף בעברית המתחדשת השר הממונה על ניהול הכספים ייקרא שר אוצר המלך. הנה כך כתב למשל הסופר קלמן שולמן, ממשכילי וילנה, בתארו את אחד ממנהיגי יהדות ספרד במאה הי"ג: "ולאחרונה התעלה להיות גם שר אוצר המלך וסוכן על אוצר המדינה".

המילה סוכן לקוחה כמובן גם היא מן התנ"ך, מספר ישעיהו ("לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה, עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת"), והיא קשורה ל"ערי המסכנות" שבנו ישראל במצרים – שהיו גם הם מקומות אחסון (תרגומם הארמי: "בית אוֹצְרֵי"). הסוכן הוא אפוא הממונה על המסכנות, על האוצרות, ומכאן הגיע שם התפקיד "סוֹכֵן" המשמש היום בעברית, למשל בצירופים "סוכן ביטוח" או "סוכן נסיעות".

ברבות השנים, אף ששיטת השלטון השתנתה ובמקרים רבים כבר לא היה כלל אוצר ממשי של כסף וזהב במרתפים – המשיך השר הממונה להתכנות בשם "שר האוצרות" או "שר האוצר". לצד שם זה עלו הצעות חלופיות, כמו "שר המלַאי", או "שר ענייני המלאי". הנה דוגמה מעיתונו של אליעזר בן יהודה, "הצבי": "לפי חשבון שר המלאי לממשלת רוסיה, תהיה השנה הזאת שנת ברכה לממשלת רוסיה, כי ההכנסות תהיינה עודפות על ההוצאה, והוא דבר אשר לא קרה לרוסיה זה שנים רבות" (כ"א בשבט תרמ"ח, 3 בפברואר 1888).

בגיליון אחר דיווח העיתון על מינוי שרים חדשים בצרפת: "פירון על הצבא, פלורן על העניינים החיצונים, ונשיא עליהם רוביֶה, והוא גם על המלאי" (כ"ה בסיוון תרמ"ז, 17 ביוני 1887). המלאי הוא כאמור האוצר, ו"שר העניינים החיצונים" הוא הקרוי כיום בשם "שר החוץ".

לימים ניצחה המילה המקראית "אוצר" את ה"מלאי" מלשון חכמים, וכך כיום יש שר אוצר בירושלים.

אוצר בלוס

לסיום נעיר בקצרה על הביטוי "אוצר בלום", שככל הנראה במקורו היה "אוצר בָּלוּס", אלא שנתחלפה הסמ"ך במ"ם סופית, שצורתה דומה מאוד (כך קרה למשל גם למילה ליסטים – חילוף כתיב של ליסטיס) . מקור הביטוי בברייתא שבה העניק התנא איסי בן יהודה כינויים לכמה מחכמי המשנה: "איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים. ר' מאיר – חכם וסופר. ר' יהודה – חכם לכשירצה. ר' טרפון – גל של אגוזין. ר' עקיבא – אוצר בלום. ר' אלעזר בן עזריה – קופה של בשמים, וכו'".

מה פירוש "אוצר בלום", התואר שכונה בו ר' עקיבא? יש שפירשו לשון בלימה וחסימה, כלומר אוצר סגור, שלא יוצא ממנו דבר. ברם, גרסאות אחרות מוסרות "אוצר בלוס", כלומר אוצר מעורב שמכיל מינים הרבה, וסביר שזו הגרסה המקורית – שכן באבות דר' נתן נכתב כך: "לְמה היה ר' עקיבא דומה, לפועל שנוטל קופתו ויצא לשדה. מצא חיטין – נתן בה, שעורין – נתן בה, עדשים – נתן בה, פילפלין – נתן בה. כשנכנס לתוך ביתו מברר חיטין בפני עצמו, שעורים בפני עצמו, עדשים בפני עצמו, פולין בפני עצמו". תיאור זה נראה מתאים יותר לגרסה "אוצר בלוס", היינו מעורב ובלול מכל טוב.

בין כך ובין כך, אם נחזור לאוצר המדינה שבו פתחנו, נאחל לכולנו שיפרה וירבה, ויהא אוצר בלום ובלוס מכל טוב.