אצבע קלה על החדק: מטעות דפוס ועד ניצחון החשמונאים

אחד מכלי המלחמה החשובים שהיו ליוונים במלחמתם עם החשמונאים היה הפיל – כוח עזר רב משקל שלא עמד לצידם של המכבים. כל ילד בגן כיום יודע שלאפו של הפיל קוראים בעברית חדק, אך מתברר שמדובר במילה שהורתה בשגיאת דפוס! האף המוארך של הפיל נקרא בשמות רבים בהיסטוריה של העברית – חרטום, שופר ואפילו חצוצרה – אך כלל לא בשם חדק.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כבר לא מתכנסת: פיזור הכנסת – בידור, זה לא
– התארגנו, מתארגנים, נתארגן: להיות חלק מהמערכת
– הצפיפות בנתב"ג: הישראלים לא למדו את הלקח

המילה חדק מופיעה אמנם בתנ"ך, אך משמעה הוא שיח קוצני, ללא כל קשר לחדק הפיל. כך למשל נאמר בספר משלי: "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק, וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה". כלומר, דרכו של העצלן משולה לדרך זרועה קוצים וחתחתים, ואילו דרכם של הישרים סלולה ונוחה.

הפיל עצמו, אגב, כלל לא נזכר במקרא, והוא עולה על במת העברית רק בלשון המשנה. אמנם שן הפיל, השנהב, נזכר בין האוצרות שייבא שלמה המלך מתרשיש: "אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים" (וראו בתרגום הארמי שם לשלוש המילים האחרונות: "שן דפיל וקופין וטווסין").

בולע אדם בדק

אז מאין הגיע החדק אל הפיל? המילון הראשון המביא את החדק בתור אף הפיל הוא כנראה המילון העברי-גרמני-רוסי שהוציאו לאור אליעזר בן יהודה ויהושע שטיינברג בשנת 1903. בן יהודה, מסתבר, פגש את החדק בספר "צל העולם" – ספר טבע מימי הביניים שבו נכתב בין השאר: "הפילים הם בהמות גדולות וכחם גדול… על גביהם ישאו מגדל גדול… וחדק אחד יוצא מפיו אשר בו יקבל מאכלו, והחדק רחב בו יבלע אדם בפעם אחת". ציטוט זה מובא כאסמכתא למילה "חדק" במילון הגדול של בן יהודה. אנשי אירופה בימי הביניים בדרך כלל לא ראו פילים בעיניהם, ורק שמעו עליהם מנוסעים שהיו במקומות רחוקים בעולם ומספרי ההיסטוריה, ולכן נקשרו בפילים שמועות וגוזמות רבות – למשל העובדה שהוא בולע בני אדם דרך חדקו. משעשע גם לראות את ציורי הפילים מתקופה זו, הנראים רחוקים למדי מהפיל המציאותי שכאמור היה נדיר מאוד באירופה.

מכל מקום, במהדורות הדפוס המאוחרות של "צל העולם" אכן אפו של הפיל נקרא חדק, אך אם קוראים בדפוס הראשון של הספר, וכן בכתב היד שלו, מגלים שכלל אין שם חדק, והאף של הפיל  נקרא שם בשם דַּק. כך נכתב שם: "ודק אחד יצא מפיו בו תקבל מאכלו, והדק רחב לבלוע אדם פעם אחת". האות ה"א כידוע דומה מאוד לאות חי"ת, ובשלב כלשהו קראו את המילה "הַדַּק" (ה' היידוע + דק) כאילו היא פותחת בחי"ת, חדק, וכך נולד המשמע החדש של החדק.

ומה פירוש דק? המילה דקים מופיעה בלשון המשנה במשמע צינורות המעיים הדקים (ומכאן המעי הדק המשמש עד היום). כך למשל נאמר בברייתא במסכת חולין לגבי כשרות בהמה: "ניקבה הקיבה, ניקבו הדקים – טרֵפה". בצרפתית נקרא אפו של הפיל באותה מילה שמשמשת במשמע צינורות המעיים, ובעקבות כך בחר מחבר הספר "צל העולם" לקרוא אף הוא לאף הפיל בשם דק.

עם השנים הדק הפך כאמור לחדק – אך זוהי דרכה של לשון, הנבנית אף מטעויות ואי הבנות, וכיום אין צורך מדי לדַקְדֵֹק, ולהיות עם אצבע קלה על ההֶדֶק, ולכן נמשיך לקרוא לאף הפיל בשמו המוכר –  חֶדֶק.

(הדברים מבוססים על מאמר שנתפרסם לאחרונה בידי ד"ר אלכסיי יודיצקי ודינה סוקול בכתב העת 'לשוננו' היוצא מטעם האקדמיה ללשון העברית)