סיפור הזוי: כך נשבינו בקסמה של מילה

בנאום הפרישה שלו ממפלגת הליכוד אמר השר זאב אלקין כי ראש הממשלה גורר את המדינה ל"בחירות הזויות". שם התואר "הזוי" הפך לאחרונה רווח מאוד. כל מי שמבקש להציג מצב כלשהו או אדם כלשהו כמוזר או כחריג מכנהו בתואר "הזוי". מנין הגיע ה"הזוי" ללשוננו?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המחלקה היהודית: מאחורי הצנזורה של ימ"ר ש"י
– סוגרים את 2020 בקולנוע: כותרות הסיום עולות
– היסטוריה, פוליטיקה, חוק: איחוד האמירויות, תמונת מצב

השורש הז"ה מופיע פעם אחת בלבד בתנ"ך, בפסוקים לא קלים לפירוש בספר ישעיהו: "כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל, כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר. צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ, כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ, הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם".

הכתוב קורא לחיות היער לבוא ולאכול מן הצאן, ומרגיע אותם לבל יחששו – הצופים השומרים על העדר הם כעיוורים, כלבי השמירה אילמים ואינם נובחים, והם "הוזים שוכבים אוהבי לנום". קשה כאמור לדעת את הפירוש המדויק של המילה, אך רוב הפרשנים הבינו על פי ההקשר כי היא קשורה לשינה ולשכיבה. כך למשל מביא ר' יונה אבן ג'נאח את התרגום הארמי ל"הוזים" – "ניימין", לשון תנומה, ואף מביא סיוע ממשל עממי ערבי האומר על מי שישן הרבה שהוא "בעל תנומה יותר מהכלב'". ראב"ע, אגב, מבאר לכאורה שפירוש המילה הוזים הוא כלבים.

מכל מקום, מן הכתוב לא עולה כל קשר למשמע העכשווי של ההזיה. מנין אפוא הגיע המשמע הזה? כאן נכנסת הערבית לתמונה. בערבית המילה הד'יאן (העיצור ד' קרוב לעיצור העברי ז', בדומה להגיית th במילה the) פירושה מלמול דברים חסרי פשר מתוך שינה או מחלה, וחכמי ישראל שהכירו את הערבית פירשו את המילה "הוזים" שבישעיהו על פי המשמע הזה. כך כתב למשל ר' שמואל אבן תבון, שתרגם מערבית את ספר מורה הנבוכים של הרמב"ם וחידש לשם כך את המילה הזיה תמורת הד'יאן שבה השתמש הרמב"ם: "נגזר מ'הוזים שוכבים', שפירשו בו: מדברים דברי הבאי שאין בהם ממש, כדברי המדברים בשינה דברי תוהו".

הרמב"ם השתמש במילה הערבית הנזכרת לא מעט, וכבר בהקדמה לספר הוא מדבר על "ההזיה העצומה אשר יהזו בה ויחברו בה רוב כתות העולם בזמננו זה" (כך בתרגום העברי כמובן). מכאן הלך והתקבל בעברית המשמע העדכני של ההזיה, וכן המנהג להכתיר דעות הרחוקות מן הדעת כדברי הזיה.

כל הציפורים הוזות

סופרי ההשכלה שהחלו לכתוב "ספרות יפה" בעברית חיבבו כידוע את לשון המקרא והשתמשו רבות במליצותיה, ולכן אפשר למצוא בכתיבתם שימוש במילה "הוזים" שלא במשמע הרגיל אצלנו, אלא פשוט במשמע שינה ותרדמה, כמו בפסוק בישעיהו. כך למשל מתאר אברהם מאפו בספרו "אהבת ציון" מעשה שוד שנעשה בחצי הלילה: "ויהי בליל חושך ואפלה, ליל ענן ורוח, וכל בני בית יורם הוזים שוכבים – ועכן הֵריק את בית האוצר". הסופר רצה לומר שבני הבית היו שקועים בתרדמה עמוקה, ולכן נטל את מטבע הלשון "הוזים שוכבים" המתאר את הכלבים העצלים האוהבים לנום, ואין כאן כל קשר להזיה במשמע חלום בהקיץ.

אף בספרי הטבע שכתבו סופרי ההשכלה אפשר למצוא את הפועל "הוזים" במשמע "ישנים". הנה דוגמה מכתיבתו של שלום יעקב אברמוביץ, הידוע בשם העט מנדלי מוכר ספרים, כשהוא מתאר את הליכותיה של ציפור הדרור:

"שירת הדרור לא טובה, ובכל זאת נעימה היא לנפש וערבה. בחצרות הבתים תישמע שירתו בבוקר השכם לפני רינת יתר הציפורים… כל עופות החצר עוד הוזים, והנה ממקומות שונים קול הדרור נשמע". ברור שהכוונה כאן שהעופות ישנים ודוממים ולא שקועים בהזיות. אין ספק שמנדלי הכיר את המשמע של ההזיה מימי הביניים, והוא אף משתמש בה בהזדמנויות אחרות, אך הוא לא נמנע מהשימוש במילה כפשטה במקרא, במשמע שכיבה ותנומה.

כיום מכל מקום ההזיה אינה מתפרשת כלל במשמע שינה אלא רק במשמע של דבר מה מופרך ומנותק מהמציאות, ואם יכתוב מישהו על בעלי חיים ישנים שהם הוזים, יוגדרו דבריו כהזויים.