אחת הידיעות החיוביות בתקופת הקורונה שאנו שרויים בה היא העובדה שהתחלואה בשפעת בחורף הנוכחי נמוכה מאוד, ולרגל עובדה זו נַפנה מבט אל המילה שַׁפַּעַת. מילה זו חודשה בידי אליעזר בן יהודה, והיא שקולה במשקל המחלות המוכר לנו כבר מן התנ"ך. במקרא יש שַׁחֶפֶת ויש דַּלֶּקֶת, ולצידן גם קַדַּחַת, לא עלינו. המילה קדחת שקולה באותו משקל דקדוקי של הדלקת (קַטֶּלֶת), אך בגלל העיצור הגרוני חי"ת איננו אומרים קדֶחֶת אלא קדַחַת, בתנועה נמוכה יותר. באותו אופן שם המחלה שאנו עוסקים בה הוא שפעת, בשל השפעת העיצור הגרוני עי"ן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "זכית להגשים חלומות של כולנו": השגריר פרידמן עוזב, בכנסת נפרדו
– תופעה: המרדפים הליליים התמוהים של המשטרה ביו"ש
– לשתף בלי להיחשף: ז'אנר "הגיגי החיים" כובש את האינסטגרם
את השם דלקת אנו מבינים, כיוון שהמחלה מחממת את הגוף בדומה לאש דולקת. בדומה, השם קדחת קשור גם הוא לשרפה וחום, שכן השורש קד"ח בלשון המקרא פירושו בעֵרת אש (ראו בשירת האזינו: "כי אש קדחה באפי". יש המסבירים שמשמע זה קשור לַקדיחה המוכרת לנו, בשל דרך הדלקת האש באמצעות סיבוב של מקל עץ בתוך נקב, בפעולה הדומה לקדיחה).
אך מה הקשר של השורש שפ"ע למחלה? שפ"ע הוא שורש הקשור לריבוי ולברכה, ולא למחלה. אכן, שם זה לא נולד בין כותלי העברית, והוא תרגום של השם הלועזי של המחלה, influanza, שפירושו השפעה (השוו לפועל influence באנגלית, להשפיע). בעולם העתיק ייחסו כוחות רבים, כידוע, לכוכבים ולמיקומם בשמים, והשם influanza ניתן למחלה בימי הביניים בהשפעת התפיסה שהכוכבים גורמים לה ומשפיעים על היווצרותה.
השורש שפ"ע עצמו מקורו בתנ"ך, ומשמעותו כאמור עושר וריבוי, וכן זרימה ושפיעה. מכאן באה גם המילה שיפוע, במשמעות קו אלכסוני. במקורות חז"ל מדובר על "אוהל שהוא שופע ויורד". הכוונה היא ליריעת אוהל היורדת מן הקודקוד באלכסון, בדומה למים הזורמים ושופעים במורד, ומכאן נקרא המדרון בשם שיפוע.
בימי הביניים החלו להשתמש בשורש שפ"ע גם במשמע גרימה לתוצאה, השפעה. כשם שהנחל משפיע את מימיו והם הולכים ויורדים הלאה, כך אפשר להשפיע גם באופן מופשט. כך כתבו הפילוסופים למשל על "השכל שהשפיע הבורא לברואיו", ומכאן התרחב השימוש בהשפעה עד המשמע המוכר לנו (גם בשפות אירופה, הפועל influence קשור לפועל flow, שפירושו זרימה).
מזל טוב הַבֵּן
השם שפעת מהווה דוגמה יפה לעובדה שהלשון משקפת לא פעם תפיסת עולם שכבר חלפה ועברה, אך המילים שנבחרו בהשראתה עדיין חיות ומהלכות בשפה העכשווית. כך למשל אומרים על מי ששרוי בדיכאון עמוק שהוא נפל למרה שחורה (תרגום מילולי של המונח הלועזי מלנכוליה), בשל התפיסה שמצב הרוח נקבע על פי נוזלי המרה שבגוף.
וכך בעצם נוהגים כולנו כשאנו מאחלים "מזל טוב" באירועי שמחה שונים. הברכה "מזל טוב" במקורה נאמרה לפני (!) אירוע חשוב, למשל לידה, וכוונתה היא איחול שתתרחש הלידה בזמן שבו הכוכבים והמזלות נמצאים במיקום טוב. המילה מזל במקורה משמעותה קבוצת כוכבים, כמו שנאמר בפסוק בספר מלכים: "לַשֶּׁ֤מֶשׁ וְלַיָּרֵ֙חַ֙ וְלַמַּזָּל֔וֹת וּלְכֹ֖ל צְבָ֥א הַשָּׁמָֽיִם" (מלכים ב כג ה, המקום היחיד בתנ"ך שבו באה המילה מזל). התפיסה הרווחת הייתה שקורותיו של האדם, לטוב או למוטב, נקבעים בידי הכוכבים, ולכן נולדה הברכה "מזל טוב" (מעין הברכה "בשעה טובה"). כך כותב למשל בעל ספר חסידים: "אישה שיושבת על המשבר, אם היא בחדר ובני אדם בבית – יבקשו עליה רחמים ועל הילד שיוולד במזל טוב".
עם הזמן הלכה והתנתקה הברכה ממקורה השמימי והפכה להיות הבעת השתתפות בַּשמחה, בין לפני האירוע המשמח ובין לאחריו. אף המילה מזל עצמה קיבלה את המשמע גורל והצלחה – בלי קשר להילוך הכוכבים בשמים. כך, אף שמקובלנו שאין מזל לישראל, לא נמנעו בני ישראל בתפוצות שונות מלקרוא לבנותיהם (ולעיתים אף לבניהם) בשם מזל טוב – או בקיצור מזל. באוסף הכתובות שבאתר הספרייה הלאומית אף ניתן למצוא כתובה יפה ומהודרת מפררה שבאיטליה, מלפני כ-250 שנה, ובה שם החתן הוא "מזל טוב", והכלה גם היא נקראת "מזל טוב", ולא נותר לנו אלא לקוות שהם חיו באושר ועושר, ובמזל טוב.
