השבוע החל לפעול המתווה שלפיו רק בעלי תו ירוק יוכלו להיכנס לאירועים שונים, וחנויות ייפתחו לפי התו הסגול. המילים מתווה ותו מגיעות מאותו השורש, ומשמעותן המקורית קשורה לרישום וסימון. המילה מתווה נולדה בעברית החדשה כתחליף לסקיצה הלועזית, ופירושה רישום ראשוני של תוכנית בניין או של תוכנית אחרת.
למילה תו היסטוריה ארוכה יותר. בספר יחזקאל מסופר שהנביא נצטווה לעבור בירושלים, ולהתוות תו, כלומר לרשום סימן, על מצחם של אלו שלא השתתפו בחטאי העיר – ובכך יינצלו הם מן הפורענות: "עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים…". בהמשך מתואר עונשם של החוטאים, ונאמר למי שהופקד על מתן העונש: "וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו – אַל תִּגַּשׁוּ". התו כאן הוא סימן כלשהו, ולפי הפשט אין הכרח לפרש שמדובר בסימן מסוים המוכר לנו.
אמנם, חכמינו זכרם לברכה דרשו בתלמוד שהתו המדובר כאן הוא לא אחר מהאות תי"ו, האות המסיימת את האל"ף בי"ת. כך נאמר בתלמוד במסכת שבת: "אמר לו הקב״ה לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה; ועל מצחם של רשעים תו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה". ושואלת הגמרא: מדוע דווקא תי"ו? עונה האמורא רב: תי"ו – תחיה; תי"ו – תמות. כלומר, לפי רב אין מדובר סתם בתו שתפקידו לסמן, אלא באות הראשונה הרומזת למילה כולה, כדוגמת האות צ' המסמנת היום חפצים השייכים לצה"ל, או האות ל' המסמנת רכב ללימוד נהיגה.
לרוב אחיו?
במקומות הרבה דרשו חז"ל מקראות על פי לשונם, אף שבלשון המקרא משמעות המילים הייתה שונה ברב או במעט. דוגמה לכך מזדמנת בפסוק האחרון במגילת אסתר, שתיקרא השבוע: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ". חז"ל דורשים שמרדכי היה רצוי רק לרוב אחיו, ולא לכולם, כיוון שפרשו ממנו חלק מהסנהדרין. אך לפי פשט לשון המקרא הכוונה היא שהיה רצוי לכל אחיו הרבים, וכלל אין כאן משמעות של רוב לעומת מיעוט – משמעות המתחדשת רק בלשון חכמים (כך גם נאמר במגילה שסיפר המן לאוהביו את "כבוד עשרו ורוב בניו" – היינו שהתגאה בבניו הרבים, ולא שסיפר על כולם חוץ מפרשנדתא וויזתא, נניח).
לכאורה, כך יש להביט גם על הדרשה שהזכרנו בעניין התו של יחזקאל. בכל התנ"ך לא נזכרים ולו פעם אחת שמות האותיות. כיום כל ילד מתחיל את צעדיו הראשונים בעברית בלימוד אל"ף, בי"ת, גימ"ל וכו' – אך השמות הללו מתועדים במקורותינו רק במקורות שלאחר התנ"ך. במגילות ים המלח נזכרים חלק משמות האותיות, וכן במשנה. כך למשל נאמר במסכת שקלים שבמקדש היו קופות, מעין קופסאות לאיסוף מטבעות, שכתוב עליהן אל"ף, בי"ת, גימ"ל. במשנה אחרת נאמר שמי שמוצא כלי שכתובה עליו האות תי"ו – עליו לחשוש שמדובר בכלי שמכיל תרומה, שכן "בשעת סכנה היו כותבין תיו תחת תרומה".
אם בתנ"ך לא נזכרים שמות האותיות, נראה שהדרשה שלפיה התו ביחזקאל היה האות תי"ו רחוקה מן הפשט. ברם, צורתה של האות תי"ו בכתב העברי העתיק הייתה הצורה X – צורה המשמשת סימן בסיסי ופשוט משנות קדם ועד ימינו אנו, שבהם אנו מתבקשים לעיתים לסמן X במקום הרצוי בטופס למשל. בכלל, שמות אותיות האל"ף בי"ת לא ניתנו באופן אקראי – אלא הם משקפים את הצורה המקורית של הסימן. כך למשל האות כ"ף נקראת כך כי הציור המקורי שלה היה דומה לכף יד, האות עין נקראת כך כי בכתב העתיק צורתה הייתה כצורת עין, ואף האות תי"ו נקראה בשמה בגלל שצורתה, X, היא צורת תו – כלומר סימן (שני הקווים המצטלבים הם סימן לכך שיש כאן רישום מכוון, ולא סתם מריחה של קו אקראי).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקניונים חזרו אבל הקשישים נשכחו נעולים בבתי האבות
– סמוטריץ' בודק: מי הזיז את המצביעים שלי?
– משחק מכור: בחירות בנוסח הרשות הפלסטינית
עם השנים, הקווים של ה-X נפגשו יותר ויותר בחלקם העליון עד שהצורה הפכה לאות תי"ו המוכרת לנו. במקביל, צורת ה-X הלכה והפכה לסימן T באותיות היווניות והלטיניות, וכך הוא עד היום (שימו לב לרצף Q R S T המקביל לסיום האל"ף בית שלנו – ק, ר, ש, ת).
כלומר, גם אם משמעות המילה תו ביחזקאל על פי הפשט אינה האות תי"ו – בהחלט אפשר שהסימן שמדובר בו הוא הוא הסימן של האות תי"ו.
תווי זמרה ותווי קנייה
במקביל לתפקידה החשוב כשם האות האחרונה באל"ף בי"ת, המשיכה המילה תו לשמש במשמעות סימן – ועם השנים היא התייחדה לשימושים מגוונים. למשל, הבול המודבק על מעטפות המכתבים נקרא בעברית המתחדשת בשם "תו דואר" (במקום "בול" שמקורו בערבית), וסימני הנגינה נקראו בשם "תווי זמרה" (כך למשל במילון למונחי מוסיקה שיצא לאור בירושלים בשנת 1930), ובהמשך סתם "תווים". מהמילה תו חידש אליעזר בן יהודה גם את התווית, במקום הטיקט האנגלי (או האטיקט הצרפתי). בהמשך קיבלנו גם תווי קנייה, ולאחרונה חודשו כאמור התו הסגול והתו הירוק. נחתום בתקווה שכמו בירושלים של פעם – התווים הללו יביאו לבריאות ולהצלה, וליהודים תהיה שמחה וצהלה.
