כמות גדולה של זפת הגיעה לאחרונה לחופי הים התיכון, ובין השאר נחלצו תלמידי תיכון למלאכת ניקוי החופים. הזפת מוכרת כבר מזמנים עתיקים. גם בפעם הראשונה שהיא מופיעה במקרא היא נמצאת בחופי מקור מים – אך דווקא לשימוש חיובי. כך נאמר על אמו של משה רבנו: "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת".
הזפת נזכרת גם בנבואת פורענות לממלכת אדום בספר ישעיהו, ובה מתאר הנביא את החורבן הצפוי לארץ: "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית, וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה. לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ". יחד עם הגופרית, המוכרת גם מחורבן סדום ועמורה, נזכרת כאן הזפת כחומר בערה שיגרום לדלקת ענק ולחורבן גדול.
בשל צבעה השחור הייתה הזפת לסמל לדברים שליליים, וכך הפכה המילה זִיפְת (צורתה של המילה זֶפֶת בערבית) למילת סלנג המתארת מציאות, איך נאמר, מזופתת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נזקי סופת השלג לחקלאות: למעלה מ־25 מיליון ש"ח
– למרות הזיהום בחופים, הדייגים טוענים שדגי הים ראויים למאכל
– תוכנית סינגפור: אם כבר פופוליזם, שיהיה ליברלי
ומדוע נקרא הים שלחופי ארצנו בשם הים התיכון? המילה "תיכון" נגזרה מהמילה "תוך", ופירושה – מה שבתוך, באמצע (כשם שהמילה "חיצון" פירושה "מה שבחוץ"). הבריח התיכון במשכן, למשל, חיבר את הקרשים ועבר בתוכם ובאמצעם (בתרגום אונקלוס הוא מתורגם "עברא מציעאה"). בדומה, "האשמורת התיכונה" הנזכרת במלחמת גדעון במדיין היא האשמורת האמצעית, זו שיש אשמורת לפניה ולאחריה.
אף הים התיכון נקרא כך משום שהוא נמצא בין שלוש יבשות המקיפות אותו. בלטינית נקרא הים בשם mediterraneus, היינו "בין הארצות" (media פירושו בין, כמו המידה medium הנמצאת בין הגדול לקטן; ו- terra פירושה ארץ, אדמה, כמו בשם האדמה החומה "טרה רוסה". מילולית: אדמה אדומה).
בתנ"ך נקרא ים זה בשם "הים האחרון", לפי שהוא נמצא מאחורי מי שמביט מזרחה. כידוע, שושנת הרוחות בעולם הקדום נקבעה על פי המבט למזרח. לכן המזרח נקרא קֶדֶם, לפי שמביטים אליו קדימה (וים המלח שבמזרח – "הים הקדמוני"); הצד הדרומי שמימינו של המביט מזרחה נקרא תימן, והצד הצפוני נקרא שמאל (ראו בראשית יד טו: "וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק"). הצד האחורי, המערב, נקרא בשם אָחוֹר – והים התיכון מזווית מבט זו הוא אפוא "הים האחרון".
ומדוע בית הספר שבו לומדים התיכוניסטים נקרא תיכון? אף במקרה זה מדובר בתרגום מלעז. בגרמנית, בית הספר התיכון נקרא Mittelschule, כלומר בית הספר האמצעי, זה שבין הלימודים היסודיים, הנמוכים, לבין הלימודים הגבוהים. בעצם גם השם "חטיבת ביניים" הוא בעל משמעות דומה, שלב שבין הלימודים היסודיים לגבוהים, ואכן היה שלב שבו תירגמו את המונח Mittelschule בשם "בית ספר ביניים", ולא "תיכון" כמקובל היום. דרך אגב, שיטת החינוך שהייתה נהוגה בגרמניה היא זו שאחראית גם לכך שקוראים לכיתה ט "חמישית", לבני כיתה י "שישיסטים" וכו'. לפי שיטה זו ארבע הכיתות הראשונות נחשבו ללימודים יסודיים, מעין מכינה, וכיתה ה' היא הראשונה במניין שנות הלימודים, כך, כיתה ו' היא השנייה, כיתה ט' היא החמישית, וכיתה י"ב היא השמינית.
תיכון נוסף שהגיע אלינו כתרגום למונח לועזי הוא המזרח התיכון, The Middle East. מנקודת המבט האירופית אזור יפן וסין נקרא "המזרח הרחוק", אזור תורכיה הוא "המזרח הקרוב" – ואזורנו אנו נמצא אפוא באמצע, במזרח התיכון. המינוח הגיע לחופי ארצנו בידי הבריטים, ולימים אומץ גם על ידי בני האזור, אף שמנקודת מבטם הם כמובן במרכז המפה ולא במזרחה.
כך, בריח אחד מחבר בין הבריח התיכון שבתנ"ך לים התיכון, לבית הספר התיכון ולמזרח התיכון.
