סעודת הלב: איך הגיע סעד אל המסעדה?

לאחר הפסקה ארוכה נפתחו שוב המסעדות, וישראלים רבים שבו לסעוד בהן את לבבם. הפועל סָעַד הוא דוגמה יפה להתפתחות לשונית שניתן לעקוב אחריה כבר בין ספרי התנ"ך. פירושו הראשוני של הפועל סָעַד הוא תָּמַךְ, עזר, כמו במילה סַעַד שפירושה סיוע, וכמו במחלקת הסיעוד, שבה סועדים את הזקוקים לעזרה.

כיצד הגיע אפוא "סעד" אל שולחן הסעודה? התשובה טמונה בצירוף הלשון "סעד את לבו", שפירושו המקורי הוא "חיזק את לבו", נתן כוח לגופו באמצעות האכילה. משורר תהילים אומר למשל: "יין יְשַׂמַּח לבב אנוש", ו"לחם – לבב אנוש יִסְעַד". היין משמח את הלב, והלחם מעניק לו סעד וכוח. ואכן, בשימושים המוקדמים של הפועל סָעַד במקרא במשמע אכילה – תמיד לצד "סעד" מופיע הלב. אברהם אבינו מציע לאורחיו: "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם". בסיום ספר שופטים, בסיפור פילגש בגבעה, אומר אבי הנערה לחתנו: "סעד לבך פת לחם", ולמחרת הוא שב ומפציר בו: "סעד נא לבבך".

אך הלשון, כידוע, אוהבת את הקיצור. כך, התלמידים כיום אומרים שהם הולכים ל"תיכון", ולא "לבית הספר התיכון"; בבית הקפה מזמינים "הפוך", ולאו דווקא "קפה הפוך", ואדם אומר שהוא הולך "לאכול צהריים", והכול מבינים שכוונתו לארוחת הצהריים. ואפשר להביא עוד דוגמאות מלוא חופניים. באותו אופן, במקום לומר כל פעם "לסעוד את הלב" החלו לומר כבר בזמן התנ"ך פשוט "לסעוד". בספר מלכים למשל מופיעים דברי המלך ירבעם האומר לאיש הא-לוהים: "בואה אתי הביתה וּסְעָדָה". כאן כבר אין ההשלמה "וסעד לבך", אלא פשוט "וסעדה".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הראשון שזיהה: הפרופסור שחזה את השפעת החרדים על כלכלת המדינה
– גם החלפת נתניהו לא תרפא את המערכת הפוליטית
– מנהל רשות מקרקעי ישראל: "נשים סוף לתופעת המאכערים"

בלשון חכמים כבר שימש הפועל סָעַד כמקביל לפועל אָכַל, והמילה "סעודה" הפכה למילה רגילה לארוחה, וכך אנו קוראים עד היום לארוחות חגיגיות, כסעודות השבת והחג.

המסעדה הראשונה בירושלים

כעבור שנים הרבה, כשנתבקשה מילה עברית למקום שבו מגישים מיני מאכל ומשקה, טבע אליעזר בן יהודה את המילה "מסעדה", באותו משקל שבו חידש גם את ה"מדרכה" וה"משטרה". קודם לבן יהודה קראו למקום זה בשם הלועזי רסטורנט, או בצירופים אחרים כמו "בית מאכל ומשקה", או פשוט "בית אוכל".

מעניין לקרוא את מודעת הפרסומת שהופיעה בעיתונו של בן יהודה "השקפה" בשנת 1907, ובה מסופר על הקמת המסעדה הראשונה בירושלים.

כך לשון המודעה, תחת הכותרת "(מסעדה) רסטורנט": "הנני מודיע לקהל הנכבד כי פתחתי "בית אכילה ומשקה" לעתות הצהרים בשוק החדש נו' (=מספר) 109. קהל נכבד! נסו! בואו! אך הפעם לבד, ובקרו בביתי הנוכחי וראו את הניקיון השורר במקומי זה, בואו וטעמו טעמי המאכלים והשתיות (!), ובלי תפונה (=בלי ספק) כי מאוד מאוד תפיקו רצון ממעשי ידיי, ואוכל לומר כי זאת הפעם הראשונה אשר נפתח "בית אוכל ומשקה" בתוככי ירושלים. ואודיע לכם כי נמצא אצלי מיני ממתקים לאחר האוכל, ומיני פירות ומגדנים טובים על צד היותר טוב, והכל במקח השווה. ג'אק תראג'ומאן".

עם הזמן יצאה המילה מסעדה מן הסוגריים והפכה למילה הרגילה לבית אכילה ומשקה, וכיום כבר ישנן מאות רבות כאלו ברחובות ירושלים וביתר ערי ארצנו.

לסיום, שתי הערות. ראשית יש לציין כי את המילה "מסעדה" אפשר למצוא כבר בפיוטים קדומים, הרבה לפני בן יהודה – אך במשמע הישענות ותמיכה, כצורה חלופית למילה מִסְעָד. כך למשל כתב ר' יוסף אבן אביתור, מפייטני ספרד, בפיוט לשמחת תורה: "שָׁקַדְתִּי מִשַּׁחַר בְּמִצְוַת מִפְקְדוֹתֶיךָ / בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה שָׁאַלְתִּי מִשְׁעַן מִסְעֲדוֹתֶיךָ". כלומר, ביקשתי את תמיכתך ועזרתך.

ושנית, מעניין שאף המילה הלועזית למסעדה, restaurant – מקורה בסעידת הלב ובחיזוק כוח האדם באמצעות האכילה. מילה זו הגיעה לאנגלית מן הצרפתית, והיא באה מהשורש restorer שפירושו להחזיר, במשמע "המזון שמחזיר ומשיב לאדם את כוחו", בדומה למובן המקורי של סעד. שיהא בתיאבון!