מחר ילכו המוני ישראל אל הקלפיות, ויצביעו איש איש כרצונו. בשבוע שעבר כתבנו כאן על ה"ריאיון" העיתונאי שמקורו במצוות הריאיון שבמקדש, והנה מעניין שאף הקלפי וההצבעה הגיעו אל העברית שלנו מסדר העבודה שבמקדש.
כך מובא בפרק ג' במסכת יומא, העוסקת בעבודת יום הכיפורים ("יומא" בארמית פירושו "היום". יום הכיפורים היה מכונה "יומא רבא", היינו היום הגדול, ובקיצור – יומא): "וקלפי היתה שם, ובה שני גורלות". הקלפי היא מילה יוונית, ופירושה גביע או כלי שבתוכו היו שמים את הגורלות. הגורל במקורו הוא חפץ, אבן או כפיס עץ, שבאמצעותו היו עורכים את ההגרלה. בספר ויקרא נאמר: "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל" – והפשט הוא שבאופן ממשי נתן אהרן את הגורל, היינו את החפץ שכתוב עליו לה', למשל, על גופו של השעיר. לעיתים היו עורכים את הגורל באמצעות הפלה של אבנים או של כפיסי עץ מסומנים, וזהו מקור הביטוי "להפיל גורל", או בגרסת מגילת אסתר: "להפיל פור" (ועד היום משתמשים בביטוי "נפל הפור" במשמע "התקבלה הכרעה").
במקום אחר בספרות חז"ל מתואר קלפי ששימש להטלת פתקים, ממש כמו בימינו. כך מתוארת בתלמוד הירושלמי ההגרלה שערך משה רבנו כדי להכריע מי יהיו שבעים הזקנים מתוך 72 נציגי השבטים (שישה מכל שבט): "נטל שבעים פיטקין וכתב עליהן 'זקן', ושניים חלק (=פתק לבן), והטילן לקלפי. אמר להן – בואו וטלו פיטקיכם" (המילה "פתק" או "פטק" מקורה ביוונית, ומשמעה המקורי: 'לוח לכתיבה').
יוסֵי הולך לקלפֵּי
איך יש לומר, הקלפי ייפתח או הקלפי תיפתח? מלשון המשנה שנזכרה למדנו שהמין הדקדוקי של הקלפי הוא נקבה ("וקלפי הייתה שם"), ולכן יש לומר הקלפי נפתחה, הקלפי נסגרה, וכדומה. לגבי הגיית המילה – כיום הכול הוגים אותה בתנועת חיריק בסופה, אך בעבר היו שהגו את המילה בצירה בסופה, קִלְפֵּי או קַלְפֵּי. ישנם כתבי יד של המשנה שבהם הניקוד הוא כבימינו, וישנם כתבי יד אחרים שבהם הניקוד הוא קַלְפֵּי.
עדות מעניינת להגיית המילה אנו מוצאים בפיוט שכתב ר' אלעזר הקליר ליום הכיפורים. הפיוט מיוסד על הפסוק "ואל יבוא בכל עת" שנאמר על הכהן הגדול, והפייטן כותב בפיוטו על כך שיש זמנים שונים בעולם, על דרך הנאמר בספר קהלת "עת ללדת ועת למות" וכו'. בין השאר כותב ר' אלעזר כך: "מִתְכַּוְּנוֹת בְּגוֹרַל קֵלְפֵּי / עֵת בְּעָתָה וְעֵת מַרְפֵּא". כלומר, ישנם זמנים של בעתה ופחד, וישנם זמנים של מרגוע ומרפא. מכל מקום, מן החריזה עולה שר' אלעזר הכיר את המילה "קלפי" בהגיית צירה בסופה, ולכן חרז לה את המילה מַרְפֵּא (עדות כזו מן החריזה נחשבת מהימנה יותר מן הניקודים שנשתמרו בכתבי היד, שכן הניקודים בכתבי היד התחלפו לא פעם על פי המעתיקים השונים – ואילו העדות מן החריזה מעידה בבירור על ההגייה הקדומה).
סביר אפוא שבתחילה נהגתה המילה קלפֵּי, אך בהמשך השתלטה הצורה קלפִּי, שכן ההגייה הנפוצה של האות י' בעברית היא בחיריק ולא בצירי. מקרה דומה קרה גם לשם יוסי. כיום הכול אומרים יוסִי, בחיריק בסוף, אך במקור השם הוא יוסֵי, בצירה – כקיצור של יוסֵף (השוו לשם הלועזי ז'וזֶ'ה – קיצור של Josef). כך קרה גם למילה הנפוצה אֲוִיר, שהגיעה ללשוננו גם היא מן היוונית. במקורה היא נהגתה אֲוֵיר, בדומה ל-air האנגלית, אך בגלל הכתיב ביו"ד אנו אומרים כיום אֲוִיר. ויש עוד דוגמאות הרבה לתופעה זו).
כפי שכתבנו, אף ההצבעה מקורה בעבודת המקדש – ועל כך בעז"ה בשבוע הבא, לאחר שייסגרו הקלפיות ויסתיימו ההצבעות בטוב ובשלום, אמן כן יהי רצון.
