בשבוע שעבר הלכו המוני ישראל לקלפיות, והצביעו איש איש כרצונו. על הקלפי ומקורה כתבנו כאן בשבוע שעבר, וכעת נאמר מילה על ההצבעה.
הפועל "להצביע" נגזר כמובן מן האצבע. המילה אצבע נזכרת לראשונה במקרא סביב מכות מצרים, בביטוי "אצבע אלוהים" שאמרו חרטומי פרעה. הפועל להצביע התחדש בלשון המשנה. השימוש הראשון המוכר לנו בַּפּועל הוא ממסכת יומא, במשנה העוסקת בשאלת ההכרעה בין שני כוהנים המבקשים לבצע את העבודה הראשונה בסדר עבודת היום.
בתחילה, המנהג היה שהכוהנים שרצו בתפקיד קיימו מעין תחרות ריצה ביניהם, והראשון שהגיע אל המזבח זכה בעבודה. ומה קורה אם הגיעו שניים יחד? מלמדת המשנה: "הממונה אומר להם: הצביעו". "הצביעו" פירושו "הוציאו אצבע". כדי לבחור כהן אחד מבין השניים היה הממונה אומר להם לשלוף אצבעות, כמו במשחק "זוג או פרט" – ואז היה בוחר מספר כלשהו וסופר את אצבעותיהם. הכהן שבו נגמר המניין הוא הזוכה. וכך היו עושים גם בהגרלות אחרות במקדש.
מקור המילה "הצבעה" הוא כאן – בפעולת הוצאת האצבע, המשמשת לבחירה לתפקיד. בַּהמשך התרחבה ההצבעה גם לפעולת הוצאת אצבע בהקשרים אחרים, למשל הצבעה שתפקידה להורות כיוון, או הצבעה כדי לקבל רשות דיבור. ההצבעה נעשתה מקובלת גם במקומות שבהם הכריעו בשאלות שונות באמצעות הרמת אצבע, כדי לדעת מי ברוב ומי במיעוט – וכדרכה של לשון המשיכו להשתמש בפועל "להצביע" גם כשהבחירה או ההכרעה כלל לא נעשו באמצעות האצבעות, אלא באמצעות פתקים המוכנסים לקלפי, למשל. כשם שהצליל שבטלפון נקרא עד היום "צליל חיוג" אף שכבר שנים הרבה אין חוגה שמסתובבת במכשירי הטלפון, כך ממשיכים לקרוא לפעולת הבחירה בשם "הצבעה" אף שאינה נעשית באצבע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ממשלת גאורגיה החליטה: יום הזיכרון לשואה יצוין גם בארצם
– אמת מים ופראיות של המדבר: הטיולים שיעשו לכם את החג
– "לקרוא לפמינסטיות הדתיות 'קונסרבטיביות' זו טכניקה להדיר מהשיח"
מעניין לציין שאף בשפות זרות המילה המקבילה לאצבע קיבלה משמעים החורגים הרחק הרחק מכף היד. הכול מכירים היום את המונח "דיגיטלי". לאחרונה אף הוקם משרד ממשלתי חדש בישראל, ושמו הרשמי נושא את מילת הלעז: "משרד הדיגיטל הלאומי". "דיגיטלי" פירושו "סִפרתי", הקשור לספרות, זאת לעומת אָנָלוגי. שעון אנלוגי למשל מציג את השעה באמצעות מחוגים, ואילו שעון דיגיטלי מציג את הזמן באמצעות ספרות מתחלפות. המילה "אנלוגי" קשורה ל"אנלוגיה", כלומר דימוי והשוואה. המילה דיגיטלי לעומת זאת מקורה במילה הלטינית דיגיטוס, שפירושה פשוט אצבע. עשר אצבעות לנו יש, ואנו רגילים לספור באמצעותן, ולכן המילה דיגיטוס קיבלה גם את המשמע ספרה, ומכאן דיגיטלי – ספרתי.
הזרת אינה האצבע הקטנה
עוד נעיר בקצרה כי שמות האצבעות הנלמדים כבר בגן הילדים – קמיצה, אמה, אצבע וזרת – נראה שמקורם בהבנה לא מדויקת של דברי חז"ל. בגמרא במסכת כתובות שואל התלמוד מדוע נחלקה היד לחמש אצבעות, והתשובה היא: "כל חדא וחדא למילתיה עבידא [= כל אחת ואחת לעניינה עשויה], דאמר מר: זו זרת, זו קמיצה, זו אמה, זו אצבע, זה גודל" (בבלי כתובות ה ע"ב). היו שהבינו שהגמרא נוקבת כאן בשמות האצבעות, אך אין זה הפשט. הכוונה היא שלכל אצבע ישנה חשיבות ו"תפקיד" בהלכה: האצבע הקטנה נדרשת למדידת המידה הנקראת "זרת" (כך נאמר למשל על החושן של הכוהן הגדול: "זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ"); האצבע שלידה נדרשת למלאכת ה"קמיצה" של המנחה במקדש; האצבע הארוכה נצרכת למדידת ה"אמה" (הנמדדת מן המרפק ועד סוף היד, היינו עד קצה האצבע הזו); והאצבע הסמוכה לאגודל נדרשת עבור הנאמר "והזה באצבעו". האגודל, האצבע הגדולה, הוא היחיד שאכן זכה לשם בפני עצמו – ובמימרה הזו הכוונה היא להלכות שיש לבצע באמצעותו (למשל בדיני טהרת המצורע).
מכל מקום, עם השנים החלו לקרוא לאצבעות עצמן בשמות התפקידים הללו, וכך היום איש אינו משתמש במידה זרת, אך כולנו מכנים כך את האצבע הקטנה שביד או שברגל, וכך הוא ביתר האצבעות.
לסיום נאחל שההצבעות שנעשו תכופות לאחרונה במדינתנו ילכו ויפחתו, ומי ייתן שנזכה לחידוש ההצבעה הקדומה בין בני אהרן, העושים מלאכתם מלאכת הקודש בשמחה ורון.
