בעוד כיומיים יפרוש מתפקידו ראש המוסד יוסי כהן, וללשכתו ייכנס מחליפו בתפקיד. "המוסד" הוא "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים", שהוקם בשנותיה הראשונות של המדינה. קיצור שמות של מוסדות וגופים הוא תופעה מוכרת בלשון. כך למשל יושב ראש "הסתדרות העובדים הכללית" נקרא בקיצור יו"ר ההסתדרות, ותלמידי ישיבת "מרכז הרב" עונים לשאלה היכן הם לומדים בתשובה "במרכז" (במלעיל).
אף השם "המוסד" הוא קיצור השם המלא של הארגון, וקיצור זה אף מתאים לעיסוקו של המוסד, המופקד על דברים עלומים שאינם ידועים לציבור, ולא מרבים לדבר על אודותיהם.
במקרא, המילה "מוסד" פירושה יְסוֹד, תשתית. כך נאמר למשל בתהילים בתיאור של רעידת אדמה: "וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ". כלומר, תחתיות ההרים ירעדו ויזוזו. גם בתקופות מאוחרות יותר השתמשו במילה מוסד במשמע יסוד. כך למשל כתב ר' אברהם אבן עזרא בפירושו לספר קהלת: "כל נמצא תחת השמש מורכב מארבעה מוסדים, מהם יצאו ואליהם ישובו, והם: האש והרוח והמים והארץ". "ארבעת המוסדים" הללו נקראים בדרך כלל (גם בלשונו של אבן עזרא עצמו) "ארבעת היסודות" – ועל פי המחשבה העתיקה מארבעתם מורכבים היצורים כולם.
בעברית החדשה הלך המוסד וקיבל את המשמעים של המילה האירופית foundation – וכך החלו לדבר למשל על "מוסדות ציבור" (כלומר, ארגונים שהציבור ייסד). הנה למשל ציטוט מדברי ביקורת שהשמיע אחד העם בשנת 1903: "בתי ספר ביפו נוסדו, ככל שאר מוסדי היישוב החדש בארץ ישראל, בדרך מקרית. בלי מטרה מוגבלת, בלי תכנית ברורה".
מודיעין מדויק או מדויקים?
גם המילה "מודיעין" – תחום אחריותו של המוסד – עברה גלגולי משמע לאורך חיי העברית. "מודיעין" היא בעצם צורת הרבים של המילה מודיע. היחיד מודיע, והרבים מודיעים, או מודיעין. כידוע, סיומת הריבוי הארמית היא "ין" במקום "ים", ובלשון חכמים מילים עבריות רבות זכו גם הן לסיומת זו. כך, עד היום אנו אומרים "קידושין" ו"נישואין" ו"אירוסין", בשל הצורה המקובלת במקורותינו, בעקבות הארמית. אף המילה "מודיעין" הגיעה אלינו מן המקורות. היא מוכרת בעיקר בתור שם המקום המפורסם שבו התגוררו החשמונאים. מסתבר, כפי שכתב החוקר זאב וילנאי, שבתחילה נקרא המקום "מודיעים" או "מודיעין" על שם הר שממנו היו מודיעים הודעות אל הסביבה, אולי באמצעות משואות אש.
במשנה אף שימש המקום מודיעין כנקודת גבול לכמה עניינים הלכתיים. למשל, מי שהיה בדרך לירושלים בזמן הקרבת הפסח – אם היה "מן המודיעין ולפנים" הוא נחשב בגבולה של ירושלים, ואם היה "מן המודיעין ולחוץ" הוא נחשב "בדרך רחוקה" ויכול להקריב את קורבנו בפסח שני, בי"ד באייר.
במקורות מאוחרים יותר נעשה שימוש מליצי בביטוי "מן המודיעים", במשמעות הודעת הודעות וידיעות חדשותיות. כך למשל כינה עצמו הסופר הירושלמי דוד ילין בחתימת ידיעות שכתב לעיתון "המליץ" ברוסיה: "מן המודיעים שבירושלים".
במקביל, ללשכות שסיפקו אינפורמציה בנושאים שונים לקהל החלו לקרוא "לשכת מודיעין", על משקל השם "לשכת חשאין" שהיה במקדש. הנה כך כתב למשל ברל כצנלסון במכתב מראשית המאה העשרים: "בארץ ישראל עובדות עד עכשיו לשכות אינפורמציוניות אלו… לשכת חובבי ציון, לשכת מודיעין בהנהלת מ' שיינקין…".
מלבד הצירוף "לשכת מודיעין" התקיים גם הצירוף "שירות מודיעין" (בדומה ל"שירות ידיעות" – סוכנות המודיעין של ההגנה, שכונתה ש"י). וכמו שקרה ל"מוסד", אף הצירוף "שירות המודיעין" התקצר – אך כאן רק המילה השנייה היא שנשארה, וכך החלו לקרוא לשירות בשם "המודיעין", ואמרו למשל ש"פלוני התגייס למודיעין". בדומה לזה נאמר ש"המודיעין התריע" מפני דבר מה. לא אמרו שהמודיעין מתריעים, שכן המילה מודיעין הפכה לשם עצם חדש וכבר לא נתפסה כצורת רבים של מודיע. בהמשך גם המידע המודיעיני עצמו נקרא בשם מודיעין, וכך אפשר לדבר על "מודיעין מדויק" או על "מודיעין שהתקבל".
מקרה דומה לזה הוא השימוש בתואר הפועל "ביודעין". אף כאן מקור המילה הוא בצורת רבים של "יודע". בווידוי ביום הכיפורים אנו מתוודים על חטאים שחטאנו "ביודעין או בלא יודעין". הווידוי נכתב בלשון רבים ("על חטא שחטאנו לפניך"), ולכן נאמר "ביודעין". אם הווידוי היה נכתב בלשון יחיד, היה המתוודה אומר "על חטא שחטאתי לפניך ביודע ובלא יודע" (על דרך "בשוגג" או "במזיד"). אך הווידוי נכתב כאמור בלשון רבים, והמילה "ביודעין" התפרשה במובן "בכוונה" – ולא נתפסה כצורת רבים. לכן, כיום מקובל לומר שפלוני עשה את מעשהו "ביודעין", ואם יאמר מישהו "ביודע" הוא ייחשב מן המתמיהין.
לסיום נאחל ל"ראש" הנכנס שתצלח מלאכתו בשגרה ובתפקידים המיוחדים, בדרך העולה מן המודיעים ולפנים.
