צוהר להצהרה: הבה נשפוך אור על הפוליטיקאים

לאחרונה מדי כמה ימים מתקבלת הודעה כי פוליטיקאי פלוני יישא בשעה זו וזו "הצהרה פוליטית". מאין הגיעה אלינו המילה הצהרה?

שורש המילה הוא צה"ר, כמו במילה "צוהר" שפירושה "חלון" וכמו במילה "צהריים". השורש צה"ר קרוב לשורש זה"ר, והוא קשור לאור ולבהירות. הפועל "להצהיר" מופיע פעם יחידה במקרא בספר איוב – "בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ" (כד יא). כדרכו של ספר איוב הלשון אינה פשוטה להבנה, ועל פי המפרשים הכוונה היא להכנת היצהר – שמן הזית, הקרוי כך כנראה על שם האור והזוהר העולים ממנו.

ואכן, בתקופות מאוחרות יותר השתמשו בפועל "להצהיר" במשמעות להאיר, לשפוך אור. כך למשל בזמירת השבת הפותחת "כל מקדש שביעי", שנכתבה לפני למעלה מאלף שנים באשכנז בידי הרב משה בן קלונימוס: "צִדְקָתָם תַּצְהִיר כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים". כלומר, תאיר ותגלה את צדקתם של ישראל, תוציא אותה לאור (והוא על פי תהילים לז ו: "וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצׇּהֳרָיִם").

לא בהיר ולא צהיר

במקביל, השתמשו בפועל "להצהיר" במשמע מושאל של הסבר והבהרה (ויושם לב שאף הפועל "להבהיר" הוא מלשון בהירות ואור). כך למשל כתב הראב"ד, בר הפלוגתא של הרמב"ם, בקשר להלכה בעניין ביעור פירות שביעית: "אמר אברהם: בחיי ראשי, לא האיר ולא הצהיר מהו הביעור האוסר על כל אדם". בדומה לזה כתב לא פעם כביקורת על פסקי הרמב"ם: "לא נהיר ולא בהיר ולא צהיר" – וכל הביטויים הללו קשורים כאמור לשפיכת אור המבהיר ומאיר את הדברים.

בעקבות השימושים הללו, בעברית המתחדשת השתמשו בפועל "להצהיר" גם במשמע להציג בצורה ברורה ומוארת. הנה למשל ציטוט מן העיתון "המליץ" משנת 1897: "גדול היה כבוד הבית בערב ההוא, הוא היה מפואר ברוב פאר והדר, הבמה הייתה קלועה בפרחים ושושנים, בתוך התנוסס מגן דוד, ומתוכו הצהיר השם 'ציון' באש שחורה על גבי אש לבנה". "מתוכו הצהיר" פירושו האיר, הוצג באופן בולט.

כעבור שנים לא רבות אנו פוגשים בעיתוניו של בן יהודה שימוש במילה "הצהיר" במשמע "הכריז הכרזה ברורה", וזהו כבר המשמע המוכר לנו עד היום. הנה למשל ידיעה מ"הצבי" הירושלמי משנת 1909, המדווחת על ידיעה חדשה מהעיר בודפסט: "האלוף (= הַשַּׂר) אנדרסי הצהיר כי הלשון העברית תיחשב מהיום והלאה אצל הממשלה האונגרית לשפה חיה, וכל איש המכיר היטב את השפה העברית, אף אם לא יהיה לו כל מושג בשפה אחרת, תהי לו הזכות להכנס בְּהַבְּחירות לבית מורשי העם". "בית מורשי העם" (או מורשון) בשפת בן יהודה הוא הפרלמנט, המקום שבו נועדים יחדיו הנציגים שקיבלו הרשאה מן העם לפעול למענם.

פוליטיקאים במשנה

מעניין לציין שאף המילה "פוליטקאים" מופיעה במקורותינו, כמעט בצורתה זו. המשנה במסכת תרומות מלמדת: "תורמין בצלים מבני המדינה על הכופרים, אבל לא מן הכופרים על בני המדינה, מפני שהוא מאכל פוליטיקין".

אין מדובר פה באנשים כּוֹפרים, אלא בבצלים כפריים, כלומר כאלו שגדֵלים בכפר. אף "בני המדינה" שנזכרים כאן אינם אנשים, אלא הבצלים המצויים במדינה, כלומר בעיר. לדברי המשנה, הבצלים שבעיר הם גדולים ומשובחים יותר מאלו הכפריים – ולכן יש להפריש תרומה מן המין הנעלה יותר. כאסמכתא לדבריו מציין ר' יהודה שהבצלים שבמדינה הם מאכל פוליטיקין. מיהם הפוליטיקין הללו? כך מפרש הרמב"ם:  "הם בני אדם המעונגים והמפונקים, בעלי העושר המרווחים במזונותם". פרשן אחר, ר' יצחק בן מלכיצדק (חי באיטליה במאה ה-12), מפרש: "בני המלכות נקראין פוליטיקים, כלומר מלכים. פירוש עיר המלוכה שמה פולי".

ואכן, המילה פוליטיקה נגזרה משם העיר היוונית, הפוליס. פוליטיקה פירושה הנהגת העיר וקביעת המדיניות שלה (מכאן הגיע גם שמה הלועזי של המשטרה, police, בהיותה הזרוע המבצעת של השלטון בעיר; וכן המילה policy באנגלית, "מדיניות"). הפוליטיקין שבמשנה הם אפוא בני העיר, ובפרט שכבת ההנהגה שלה.

כיום השלטון אינו מתנהל לפי ערים אלא בתחומי המדינה כולה (ויושם לב לכך שהמילה "מדינה" עצמה נגזרת מן השורש די"ן – כלומר מקום ששורר בו דין מסוים), ולכן הפוליטיקאים אינם קשורים לעיר מסוימת אלא להנהגה בכלל.

סוף דבר, ההצהרה החלה את דרכה בגילוי ובאור, והפוליטיקאים החלו את דרכם כמנהיגי הערים, ונחתום בתקווה שמעשי הפוליטיקאים והצהרותיהם לא יביאו לאכזבה ולצער, אלא לאור ולזוהר.