בימים אלו התחיל טורניר היורו שנדחה משנה שעברה בגלל הקורונה, הטורניר שנמצא כעת נמצא בשלב הבתים הוא זמן טוב לברר: מאין התגלגלה המילה הקורה למשחקי הכדורגל.
שער הכדורגל: המזוזה שהפכה לקורה
ילדים שמשחקים כדורגל לעיתים מציבים שתי אבנים בתור שער, ומתחילים לשחק. אם הכדור עובר בין שתי האבנים – יש גול, הובקע השער. אם הכדור פגע באחת האבנים ולא נכנס – יש "קורה". מדוע נקרא מצב זה בשם קורה? שכן שתי האבנים מדמות שער של ממש, והעמודים שבשני צידי השער נקראים בשם "קורה".
אך מעניין להיווכח שבתחילת ימי הכדורגל העברי, כשאמרו "קורה" לא התכוונו לאחד העמודים הצדדיים של השער, אלא לקורה העליונה, זו הנקראת כיום בשם משקוף. כך נקבע למשל במילון למונחי הכדורגל שהוציאה לאור האקדמיה ללשון בשנת 1958: החלק העליון של השער, crossbar באנגלית, ייקרא בעברית "משקוף השער" או "קורת השער".
הנה דוגמה מתיאור נרגש של משחק של קבוצת הפועל ת"א נגד לוזאן השוויצרית משנת 1951: "כבר בדקה הרביעית נרעד המבט מהתרגשות, כשאייזיק שולח מסירה מדויקת לרגלי גלזר, המצליח לזעזע את קורת השער העליונה".
למעשה, כל משחק הכדורגל הוא סוג של מטפורה למלחמה עתיקה, שבה יש מנצחים ומפסידים, כובשים ונכבשים, תוקפים ומגינים. שער הכדורגל מדמה שער של ממש, שער בחומת העיר, שאותו מבקשים היריבים להבקיע.
כשמישהו מתארח בביתנו, אנו אומרים שהוא בא "בצל קורתנו", על פי הלשון שאמר לוט על אורחיו: "כי על כן באו בצל קורתי". הקורה היא אפוא העץ האופקי, שממנו מורכבת התקרה. המילה תקרה אף גזורה מן המילה קורה, שכן היא נבנית מקורות שמונחות זו בצד זו.
בועטים למזוזה
נחזור כעת לשער שבמגרש. אם המשקוף נקרא בעבר בשם "קורה", איך נקראו העמודים הצדדיים שתחת הקורה? ובכן, עמודים אלו נקראו בשם מזוזה, שכן שני צידיו של השער נקראים במקרא בשם מזוזה. התורה מצווה לכתוב את "הדברים האלה" שבפרשת קריאת שמע על מזוזות בתינו, ולכן אנו קוראים היום (בעקבות לשון חז"ל) למגילת הקלף שמוצמדת למזוזה בשם "מזוזה" – אך משמעותה המקורית של המילה היא עמודי השער ותו לא. כך למשל נאמר על שמשון שעמס את שערי עזה על גבו: "וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו" (ואגב, השומרונים מבינים את הפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" כפשוטו, ולכן הם נוהגים לחקוק את הפרשייה על לוח אבן הניצב בפתח השער, ולא לכותבה על קלף).
הנה דוגמה לשימוש ב"מזוזה" במגרש בהמשך אותו משחק של הפועל ת"א מול לוזאן (הסתיים בתיקו 2:2, אגב): "אותה התרגשות נמשכת דקה לאחר מכן, כשגלזר מסתער השערה, נתקל בשוער, והכדור עושה דרכו בנחת ליד מזוזת השער החוצה".
כיום המילה מזוזה משמשת בעיקר במשמע תשמיש הקדושה ולא במשמעות המקראית, ולכן העדיפה העברית שלא לומר ששחקן פלוני "בעט אל המזוזה". במקום זאת, כיוון שהעמוד העליון נקרא גם בשם משקוף וגם בשם קורה, הותירו לו את המשקוף, והקורה ירדה אל שתי הקורות שמן הצדדים.
עובי הקורה
בהזדמנות זו כדאי להבהיר גם את משמעותו של הביטוי "להיכנס בעובי הקורה", שמשתמשים בו רבות אך דומני שמקורו מוכר פחות. הביטוי הגיע ללשוננו מן התלמוד, שבו מופיע הפתגם שלפיו "מכאן לבעל הקורה שייכנס בעוביה של קורה" . פירוש הדברים הוא כזה: לקורה רגילה יש צד עבה וצד דק יותר. הקורה הוכנה מגזע עץ, ומטבע הדברים הצד הקרוב לגזע הריהו עבה יותר וכבד יותר, ואילו הצד השני דק וקל יותר. כשאדם רוצה לסחוב קורה והוא מבקש עזרה מחברו – מן הראוי שבעל הקורה ייכנס בעובי הקורה, כלומר יעמוס על כתפו את הצד העבה, הכבד יותר, וישאיר לחבר את הצד הקל יותר.
"להיכנס בעובי הקורה" אין פירושו אפוא להיכנס לתוך הקורה, אלא להיכנס תחת עובי הקורה – ובמובן מושאל, ליטול על עצמך משימה כבדה כלשהי, בדומה לביטוי העכשווי "להיכנס מתחת לאלונקה".
מי שלוקח על עצמו להתמודד עם סוגיה כלשהי בדרך כלל מתעמק בה ומתעניין בפרטיה, ולכן קיבל הביטוי את המשמעות של "לדקדק, לקרוא את האותיות הקטנות" – אך במקור כאמור עניינו הוא ההיחלצות ונטילת האחריות, לקיחת המשא הכבד על הכתפיים.
