נבחרת הג'ודו של ישראל זכתה בשבת במדליית הארד באולימפיאדה ביפן. מנין הגיעה אלינו המילה אָרָד? ובכן, כמו מילים חדשות רבות בעברית שלנו היא חודשה בידי אליעזר בן יהודה – אך בשונה מהן היא לא חודשה על פי מילה אחרת בעברית, או על פי הערבית, אלא בהשראת השפה האכדית, או "אשורית" כפי שמכנה אותה בן יהודה.
השם הלועזי של המתכת הוא ברונזה, והיא מורכבת מתערובת של נחושת ובדיל. השמות נחושת ובדיל הם שמות מקראיים (ראו למשל את הפסוק הבא מספר במדבר העוסק בטהרת כלי המתכת לאחר המלחמה עם מדיין: "אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת".
הזהב והכסף הם מתכות עתיקות וחשובות, מימי המקרא ועד ימינו, אך הברונזה לא זכתה לשם עברי, ולכן נזקק בן יהודה למצוא לה חלופה עברית. לשם כך הלך בן יהודה אל המילונים האכדיים, וראה שם את המילה "אוּרוּדוּ", שמשמעה נחושת. ממילה זו חידש את המילה העברית אָרָד, במשקל מילים עבריות כמו דָּבָר וגָמָל, וכך התקבלה המילה החדשה בלשוננו (השורש אר"ד עצמו קיים במקרא בשמות פרטיים – בשמו של בן בנימין הקרוי "אַרְדְּ", או בשם "אַרְדּוֹן"). המילה ברונזה לא נדחקה לגמרי, ומשתמשים בה בהקשרי פיסול ועוד – אך בכל הקשור למדליות אולימפיות הארד הכריע את הברונזה ועלה למקום הראשון.
ברזל ונחושת
הנחושת, המתכת העיקרית שממנה מורכב הארד, נזכרת כבר בפרקים הראשונים של התנ"ך. על תובל קין בן למך נאמר שהיה "לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל", ומאוחר יותר רבים מכלי המשכן היו עשויים נחושת. מתכת נפוצה זו מופיעה במקרא גם בצורה נְחוּשָׁה.
כיום משתמשים לא מעט בביטוי "במצח נחושה" – ולכאורה ישנה בעיה דקדוקית בביטוי, שהרי מצח הוא ממין זכר, ומדוע הוא מקבל שם תואר ממין נקבה? התשובה היא, כאמור, ש"נחושה" אינו תואר למצח, אלא צורה חלופית לנחושת. "מצח נחושה" הוא אפוא צירוף סמיכות שמשמעותו "מצח נחושת", דימוי לקושי ולעזות מצח.
מקור הצירוף הזה בספר ישעיהו, בפסוק "מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה". הנביא מדמה את העורף לברזל, ואת המצח לנחושה, היינו לנחושת. חילוף בין "נחושה" ל"נחושת" אפשר לראות אף בפסוקי התורה. בסיום ספר ויקרא אנו מוזהרים כי אם לא נלך בדרך הטובה יימנעו הגשמים והצמיחה מן הארץ: "וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה"; ובפסוקים המקבילים בסיום ספר דברים נאמר "וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל". הנה אנו רואים שאותה מתכת נקראת במקום אחד "נחושת" ובמקום אחר "נחושה", והכוונה אחת.
נחתום דברינו בפסוק מפרשת השבוע האחרונה, שאף בו נזכרים הברזל והנחושת בהקשרה של אדמת הארץ – אך הפעם לא כקללה אלא כברכה לעושר ושגשוג: "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת".
