שרצים, חולים וצדקה: מאין הגיע אלינו המילה קופה?

קופות החולים עמלות במרץ על חיסון האזרחים. על המילה "חיסון" ומחדשהּ כתבנו כאן כבר בעבר, ונקדיש כעת דיון למילה קופה. מדוע נקראות קופות החולים בשם זה? מה הקשר בינן לבין הקופה הרושמת שבחנות, או קופת הצדקה?

ובכן, כל הקופות הללו מגיעות ממקור אחד – מן המילה הלטינית cupsa, שממנה קיבלנו גם את הקופסה ואת הקפסולה.

במקורות חז"ל שימשה הקופה, שפירושה סל או ארגז, לשימושים מגוונים. אפשר היה להביא כדי יין בתוך הקופה ("המביא כדי יין ממקום למקום – לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתפו". מסכת ביצה פרק ד); אפשר היה להניח בקופה פירות ("קופה שהיא מלאה פירות ונתונה על האסקופה". שבת פרק י); ואפשר היה לשמור בתוכה את התבואה הנקצרת ("מפנים אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים". שבת פרק י"ח). אפילו קופה של שרצים יש במקורותינו, ומכאן הביטוי המוכר: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו – חזור לאחוריך“.

בין שלל השימושים הללו, הקופה נועדה גם להנחת מטבעות כסף. את השקלים שהיו תורמים לעבודת המקדש, למשל, היו שומרים בקופה. כך מתואר במשנה במסכת שקלים: " (שליח) של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו, וזורקו לפני התורם, והתורם מתכוון ודוחקו לקופה".

מקופת חולים לשירותי בריאות

טבעה של לשון, שמילותיה מרחיבות את משמעותן עם רְבות השימוש בהן. כך אירע גם למילה קופה. כיוון שבתוכה אוגרים היו מטבעות וכספים, היא החלה לשמש לא רק במשמע הכלי המוחשי אלא גם במשמע כלל הכספים שנאספו בה, או המוסד האחראי על איסוף הכספים וחלוקתם (אפשר להשוות זאת למילה "תיק" – ואגב, גם היא הגיעה ללשון המשנה משפות אירופה – שאינה משמשת רק במובן הממשי, תיק לנשיאת חפצים או לאחסון מסמכים, אלא גם בצירופים כמו "משרד עורכי הדין מטפל בתיק", וכן בלשון הדיבור "נפל עליי תיק רציני").

כך נאמר במסכת פאה, בעניין הדאגה לעניים המגיעים אל מקום יישוב: "אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מכיכר [לחם]… לן (=נשאר ללון במקום) – נותנין לו פרנסת לינה. שָׁבַת (נשאר לשהות בשבת) – נותנין לו מזון שלוש סעודות. מי שיש לו מזון שתי סעודות, לא יטול מן התמחוי. מזון ארבע עשרה סעודות, לא יטול מן הקופה. והקופה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלושה".

נאמר במשנה שמי שיש ברשותו מזון ל-14 ארוחות אינו נחשב עני, ואינו זכאי ליטול כסף מן הקופה. אין הכוונה כאן לקופה הממשית שבתוכה הכסף, אלא למוסד איסוף הכספים לעניים. והוא הדין בתמחוי –  בעיקרו התמחוי הוא שם כלי ששימש להגשת מזון (כך למשל בירושלמי שבת: "מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית"), אך הוא הרחיב את משמעותו למוסד שאחראי על חלוקת מזון לעניים, וכך הוא עד היום בבתי התמחוי.

וכשם שיש קופה לעניים, כך שימשה הקופה גם לעניינים כלכליים אחרים שאוספים עבורם כסף. וכך בשנת 1911, לפני 110 שנים, הוקמה בארץ לראשונה קופת חולים, היינו מוסד שאוסף כסף מחבריו ודואג להם לטיפולים רפואיים בעת הצורך.

תחילה הייתה הקופה מיועדת רק לפועלים החקלאים ביהודה, ובהמשך הוקמו במקביל לה גם קופות חולים לפועלים בשומרון ובגליל – ולימים התאחדו הקופות וקמה "קופת חולים כללית", הנקראת כך בפי העם עד היום (הקופה עצמה בחרה לה את השם "שירותי בריאות כללית", כדי להתרחק מן המילה "חולים" ומן המילה "קופה", המזכירה מדי את עניין הכספים, וכמוה עשו שאר הקופות – "לאומית שירותי בריאות", "מכבי שירותי בריאות", ו"מאוחדת", שלא מזכירה במפורש את היותה קופת חולים – וכשם שבחב"ד למשל מקפידים לכנות את "בית החולים" בשם "בית רפואה", בהדגשת הצד החיובי).

נאחל לכולנו אפוא בריאות שלמה, ושהקופות למיניהן ישמשו אך לצדקה ולחסד, אמן אמן.