השבוע הקרוב צפוי להיות חם מן הרגיל, ובשירות הכבאות וההצלה הזהירו מפני התפרצות שריפות ביערות ברחבי הארץ. בשבוע שעבר, לאחר ההשתלטות על הלהבות שכילו שטחים נרחבים בהרי ירושלים, הכריז נציב הכבאות וההצלה רב טפסר דדי שמחי על השלמת מבצע הכיבוי ועל תחקור של האירוע.
התואר נְצִיב לפקיד שלטוני מקורו בתנ"ך. על יונתן בן שאול מסופר שהכה "אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע", ואף בעם ישראל כיהנו נציבים, בימי דוד ושלמה ("וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק"; וְאֵלֶּה שָׂרֵי הַנְּצִיבִים [קרי: הַנִּצָּבִים] אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה"). המילה נציב גזורה מהשורש יצ"ב, במשמעות הצבה והעמדה. מובנה הממשי הוא עמוד זקוף, כמו "נְצִיב המלח" המוכָּר מפרשת אשת לוט; ובמשמעות רחבה יותר – אדם שהועמד לתפקיד ולהנהגה (ואגב, יש לומר נְצִיב בשווא בתחילה, ולא נָצִיב, גם כשהמילה אינה נסמכת, למשל בצירוף "הַנְּצִיב העליון").
אף המילה טפסר נלקחה מהתנ"ך, אך היא נדירה בו יותר. היא מופיעה פעמיים בלבד, בספר ירמיהו ובספר נחום, ומשמעותה ככל הנראה היא קצין, מפקד. כך נאמר בנבואת נחום, החוזה פורענות למלכות אשור: "מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי, הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה. שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם". כלומר, שרייך ומפקדייך הם רבים כמו נחילי הארבה – אך בעתיד הם ייעלמו ויתפזרו לכל עבר. המילה "טפסר" באה כאן בהקבלה למילה "מנזר". כיום משמשת המילה מִנְזָר כמקום מגורי הנזירים הנוצרים – אך זהו שימוש חדש ממש. במקרא (וכן בעברית המאוחרת יותר) מובן המילה מנזר הוא מפקד או שׂר, וכמוהו כאמור הטפסר.
מלאך שמתחיל בטי"ת
בפיוטים, שימשה המילה טפסר ככינוי למלאכים – שרי השמים. כך פייט למשל ר' אלעזר הקליר בפיוט הנאמר בראש השנה והפותח "אדירי איומה יאדירו בקול". כפי שאפשר לראות בשורת הפתיחה, הפיוט מיוסד על אקרוסטיכון אל"ף בי"ת משולש – שתי המילים הראשונות פותחות באל"ף, ובפועל שאחריהם אותיות השורש פותחות באל"ף. כך, השורה השנייה היא "ברורי ברק יברכו בקול", והשלישית: "גדודי גחלים יגדילו בקול". הפיוט כולו מתאר את שירת מלאכי מעלה, הממליכים את ה' עליהם. בשורה של האות טי"ת, אות שמציבה אתגרים בפני הפייטן בהיותה אחת הנדירות בעברית, נאמר כך: "טפסרי טוהר יטופפו בקול". "טפסרי הטוהר" הם כאמור המלאכים, ו"יטופפו" פירושו יאמרו, ידברו, לשון הטפה.
הטפסרים נזכרים גם בפיוט הנאמר בחלק מהנוסחים בסוף ההגדה של פסח: "זַכַּאי בִּמְלוּכָה, חָסִין כַּהֲלָכָה, טַפְסְרָיו יֹאמְרוּ לוֹ – לְךָ ה' הממלכה". אף כאן המילה משובצת בשורה הצריכה להיפתח באות טי"ת, ומשמעותה – שריו, מלאכיו.
בתקופות מאוחרות יותר החלו לכנות אנשים מכובדים בתואר "טפסר", לא פעם בצירוף התואר הרגיל יותר שַׂר (למשל בפתיחות מכתבים: "לכבוד השר והטפסר וכו'"). אף בספרות העברית המתחדשת השתמשו בתואר זה. הנה למשל ציטוט מהמחזה הנחשב למחזה העברי הראשון, ושמו הוא צחות בדיחותא דקידושין (נכתב בידי יהודה סומו באיטליה במאה הט"ז): "ועשית בחכמתך, לגלות אוזן הטפסר".
המלאכים מכונים לרוב בפיוטים בלשונות הקשורות באש. הנה למשל דוגמאות מהפיוט "אדירי איומה" שנזכר לעיל: "גדודי גחלים", "זיקי זוהר", "חיילי חשמלים", "לוהטי להבה", "נוצצי נוגה", "שרפי סערה". כל זאת בעקבות תיאור צבא השמים במקרא, למשל בנבואת יחזקאל: "וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים".
אולי בשל כך, כשביקשו למצוא בשירות מכבי האש דרגה המקבילה ל"אלוף" – נשלף לשם כך ה"טפסר". הקצינים שתחת הטפסר מכונים לַהַב ורַשָּׁף (דרגות המקבילות לסגן ולסרן בצבא), מילים הקשורות ישירות לאש הלוהבת והרושפת, והדרגה הגבוהה יותר היא הטפסר – שבמקרא הוא שַׂר, ובפיוטים הוא מלאך ושָׂרָף.
נאחל אפוא הצלחה רבה ללהבים, לרשפים ולטפסרים, שתיעשה מלאכתם נאמנה ביישובים וביְעָרים.
