בשבועות האחרונים עומד במוקד החדשות ארגון הטרור האסלאמי הנקרא טליבאן. המילה טליבאן היא צורת רבים של טַאלִיבּ, שפירושו בערבית "תלמיד". מייסדי הארגון בשנות התשעים היו סטודנטים אפגנים, והם אימצו להם את השם טליבאן – תלמידים.
מלבד המילה טאליב, בערבית ישנה גם המילה תִּלְמִיד', המקבילה למילה העברית תלמיד – ולכן על מכוניות לימוד הנהיגה בכפרי הערבים מסומנת האות תי"ו, תחילת המילה תלמיד', ולא למ"ד כמקובל אצלנו.
המילה תלמיד עצמה מופיעה במקרא פעם יחידה, ודווקא בהקשר של לימוד נגינה. כך נאמר בספר דברי הימים בעניין הכשרת הלווים יודעי הנגן במקדש: "וַיְהִי מִסְפָּרָם עִם אֲחֵיהֶם מְלֻמְּדֵי שִׁיר לה' כׇּל הַמֵּבִין מָאתַיִם שְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה. וַיַּפִּילוּ גּוֹרָלוֹת מִשְׁמֶרֶת לְעֻמַּת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל, מֵבִין עִם תַּלְמִיד". ה"מבין" הוא מי שיודע לנגן היטב ומיומן בכך, וה"תלמיד" מקביל כאן ל"קטון", מי שמצוי בשלב הלמידה.
במקרא התלמיד אמנם מופיע פעם יחידה, אך בלשון המשנה התרבו מאוד התלמידים, וכך הוא עד העברית של היום, שבה המילה תלמיד רגילה ורווחת – בין בלימודי נגינה, בין בלימודי נהיגה ובעיקר בלימודים במוסדות החינוך למיניהם.
תלמידי חכמים או תלמידים חכמים?
לצד התלמיד הרגיל יש לנו גם הצירוף הרווח "תלמיד חכם", ועם השנים חל שינוי של ממש במשמעותו. כשאנו אומרים היום על מישהו שהוא "תלמיד חכם" כוונתנו לדבֵּר בשבחו, ואפילו על גדול הדור אפשר לומר שהוא "תלמיד חכם" ואין בכך כל פחיתות מעלה. אדרבה, רבים הסבירו שהעובדה שאפילו חכם מופלג נקרא "תלמיד חכם" מעידה על ענווה, ועל כך שתמיד יש עוד מה ללמוד ולהתקדם.
ברם, במקורו של הצירוף הוא לא נאמר על החכם עצמו, אלא אכן על תלמידיו – והיה הבדל בין "תלמיד חכמים" לבין "חכם". עיון בכתבי היד של לשון חכמים מלמד שהצירוף השלם היה "תלמיד חכמים", ולא "תלמיד חכם". כלומר, המילה חכם לא שימשה כתואר של התלמיד, אלא ציינה את מי שהתלמיד לומד ממנו.
אמנם, עם השנים החלו להשתמש בצירוף "תלמיד חכם" (כנראה כגזירה לאחור מצורת הרבים "תלמידי חכמים"), וכך התפרשה המילה חכם גם כתיאור התלמיד עצמו – ובדרך של ענווה והמעטה עצמית כונו גם החכמים בתואר "תלמיד חכם".
שינוי המשמע של הצירוף משתקף גם בצורה הנשית שלו – איך נקרא לאישה שהיא "תלמיד חכם", האם "תלמידה חכמה" או "תלמידת חכם"? אם המילה חכם היא תואר, יש לבחור באפשרות הראשונה; ואילו אם "תלמיד חכם" הוא צירוף סמיכות, תלמיד של חכם – יש לומר "תלמידת חכם".
אם כן לפי האמור, הביטוי המקורי היה "תלמיד חכמים", צירוף סמיכות – והמקבילה הנשית שלו תהיה "תלמידת חכמים". אך ברבות הימים המילה חכם התפרשה כאמור כתואר, ואם כך אפשר לומר גם היום על אישה מלומדת שהיא "תלמידה חכמה".
סוף דבר, נאחל לתלמידים הרבים שישובו השבוע בעז"ה לפקוד את בתי הספר שיהא לימודם טוב ומוצלח, ירבה תלמודם ותרבה חכמתם, ויהיו הם הן תלמידי חכמים והן תלמידים חכמים, לאורך שנים וימים.
