לאחרונה מונה ראש חדש לשירות הביטחון הכללי. המילה ביטחון מתקשרת בתודעתנו לחוזק, לעמידה בטוחה ויציבה – אך מעניין להיווכח כי משמעו הראשוני של השורש בט"ח הוא כנראה דווקא הפוך – נפילה והשתטחות ארצה.
בספר משלי נאמר: "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע – וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ". הפסוק מנגיד בין החכם היודע לסור מן הרעה ולהישמר ממנה – ובין הכסיל, שאינו נשמר וסופו שהוא נופל. כך מפרש רש"י את המילה בוטח: "מחליק ונופל".
מאין למד רש"י ש"בוטח" פירושו "נופל", בניגוד למשמע שאנו רגילים אליו? רש"י מוכיח דבריו מפסוקים בספר ירמיהו, שמהם עולה שלבטוח פירושו אכן להשתרע ארצה. כך נאמר בפרק י"ב, בפסוקים הבנויים על דרך קל וחומר: "כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים? וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן?".
משמע החלק הראשון של הפסוק הוא כעין זה – הלא כשרצת מול הולכי רגל התעייפת, ואיך תדַמה בנפשך להשיג את הסוסים במרוצתם? (ואגב, לכאורה אפשר ללמוד מפסוק זה שכבר בימי התנ"ך התקיימו תחרויות ריצה ומרוצי סוסים).
החלק השני של הפסוק – "וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן?" – מתפרש יפה אם אנו מבינים שהמילה "בוטח" פירושה "נופל". פירוש הקל וחומר הוא כזה – הלא בארץ שלווה ושקטה אתה נופל, ואיך תרצה להצליח ללכת בגאון הירדן, מקום חיות בר וצמחייה סבוכה?
הנה כך לשון תרגום יונתן בן עוזיאל לפסוק: "באֲרַע שְׁלָמָא אַת מִתבְטַח וְנָפֵיל, וְאֵיכְדֵין אַת מְדַמֵי לְמַעֲבַד כִקבֵיל חֵיוַת בָרָא בְרוּבֵי יַרדְנָא?" (כלומר, בארץ שלום אתה משתרע ונופל, ואיך אתה מדמה לעשות מול חיות הבר בגאון הירדן?).
לבטוח בבקעת הבטיחה
הקישור בין השורש בט"ח לנפילה ולהשתרעות יכול להסתייע גם מן הערבית, קרובת המשפחה של העברית. בערבית, הפועל בַּטַחַ פירושו "להפיל מישהו ארצה", ואִנְבַּטַח פירושו "נשכב על הארץ". גם בקעת הבטיחה בצפון מזרח הכינרת קיבלה את שמה ממשמע זה – המקום שבו הקרקע משתטחת והנחלים מתפרשים ומשתרעים. יש הסבורים שאף האבטיח שלנו (בערבית בטיח'ה) נקרא כך בגלל ששיחי האבטיחים משתרעים על הארץ.
ואחרי כל זאת – אם המשמע הראשוני הוא נפילה, איך הגענו אל המשמע הרגיל של ביטחון וחוזק? נראה שלבטוח פירושו להישען, לסמוך. ראו למשל את הפסוק הבא מספר מלכים, בדברי רבשקה האשורי: "עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ – כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו". הפועל לבטוח פירושו כאן להישען, כביטוי של נתינת אמון והסתמכות.
ובניגוד להישענות על מצרים, המשולה לקנה רצוץ, במקרא מופיע פעמים רבות השורש בט"ח בהקשר להישענות על הבורא. למשל בפסוק הבא מירמיהו "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ". ובפסוק אחר מישעיהו באים יחד ההישענות והביטחון: "מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ… יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹוהָיו".
הווה אומר, המשמע הראשוני של לבטוח פירושו להשתרע וליפול, ובמשמע מורחב – להיסמך ולהישען על מישהו, ולתת את אמונך בו. מכאן הגיעו אלינו הביטחון והבטיחות, הביטוח והתשובה "בטח" – וכולם קשורים גם לבקעת הבטיחה ולאבטיח.
