חניכי שבט הרא"ה של בני עקיבא התבשרו במוצאי השבת כי השבט שלהם ייקרא מעתה "השחר". בדברי ההסבר שכתבה ההנהלה הארצית של התנועה נאמר בין השאר: "השם 'השחר' מזכיר לנו את יעקב אבינו, שניצח את כל האתגרים 'עד עלות השחר'".
ואכן, השם שַׁחַר מופיע בתורה ובספרי התנ"ך המוקדמים תמיד בצמידות לשורש על"ה – עלה השחר, עלות השחר וכדומה. כך נאמר למשל בפרשת הפיכת סדום: "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר"; כך נאמר במאבקו של יעקב אבינו: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר"; וכך גם במלחמת יריחו בספר יהושע: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים".
הכול יודעים כי שחר פירושו בוקר, זמן הופעת קרני השמש הראשונות על פני הארץ, אך מן הפסוקים הללו אפשר לכאורה ללמוד ההפך: השחר הוא הצבע השחור של הלילה, ובבוקר עולה השחר, כלומר הולך ומסתלק שְׁחור הלילה עם הופעת אור השמש. כך פירש למשל ר' אברהם אבן עזרא: "עד עלות השחר – עד סוּר שחרות הלילה".
כך עולה גם מלשונו של הנביא יואל בנבואה המתארת את להקות הארבה המכסות את הארץ: "יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים". מן ההקבלה עולה לכאורה שהשחר הפרוש על ההרים הוא חושך ואפלה, ולא דמדומי הבוקר.
ישנם אמנם פסוקים בתנ"ך שבהם משמע שהשחר הוא ראשית הופעת האור, למשל בנבואת ישעיהו: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח" – אך אפשר שמדובר בקיצור שהתבסס בלשון: בתחילה נקרא הבוקר בשם "עלות השחר", כלומר זמן הסתלקות שחרות הלילה, אך בהמשך קיצרו הדוברים וקראו לזמן זה בשם "שחר" בלבד (אפשר להשוות זאת למשל לצירוף "סעד את לבו" במשמע אכל וחיזק את כוח גופו, שבהמשך המקרא התקצר ל"סעד" ותו לא).
שבט ומטה
גם המילה שבט עצמה עברה גלגולי משמע מעניינים. מובנה הראשוני הוא ככל הנראה ענף עץ, מקל. כך הוא למשל בפסוק בספר שמות "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט", או בפסוק הידוע מספר משלי: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ".
כיוון שרועי הצאן ומנהיגי העדה הלכו עם מטה בידם, הפך השבט לשמש גם כסמל של שלטון והנהגה. כך מתפרשת למשל ברכת יעקב ליהודה: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (וראו בתרגום אונקלוס: "לא יעידי עביד שולטן מדבית יהודה").
השלב השלישי היה קריאה בשם "שבט" לא רק לַמושל, אלא לכל הקבוצה המונהגת על ידו. מכאן בא המשמע המוכר של שנים עשר שבטי ישראל – וכך הוא עד השבטים של תנועות הנוער בארצנו.
תהליך לשוני מקביל עבר על המילה מַטֶּה. פירושה היסודי הוא מקל, כמו מטה אהרן שפרח והצמיח שקדים, אך כמו השבט – גם המטה התרחב וקיבל לבסוף את המשמע של קבוצת אנשים המונהגת יחד ("מטה יהודה", "מטה דן" וכדומה).
מילה חדשה שצמחה בימינו מן השבט היא שִׁבּוּט, במשמע יצירת שכפול גנטי של יצור חי. יש שהבינו שהתופעה נקראת שיבוט בגלל שכך אפשר כביכול ליצור שבט שלם של יצורים דומים – אך אל נכון מקור המילה שיבוט אינו בשבט במשמע קבוצה, אלא בשבט שהוא ענף עץ. באנגלית נקרא השיבוט בשם cloning – מילה שמשמעותה יצירת צמח חדש מענף, ומחדשי המילה העברית תרגמו את המונח לשיבוט על סמך השבט שפירושו ענף.
נאחל לסיום לבני שבט השחר שיזכו לצמוח כשבטים הללו, ולהוסיף אור שילך ויגרש את הצללים, עד עלות השחר.
