אתמול (א') התפרסם כי ישראל תקבל כמות גדולה של מנות תרופה לטיפול בקורונה. המילה "טיפול" היא מילה שגורה מאוד, וכמוה הפועל לְטַפֵּל – הפקיד מְטַפֵּל במסמכים, במוסך מְטַפְּלִים במכוניות, והמְטַפֶּלֶת בפעוטון, ובכן, מְטַפֶּלֶת בפעוטות.
בתנ"ך לא מופיע כלל הטיפול, והוא מגיע אלינו מלשון המשנה. ברם, מעניין להיווכח כי במקור לא אמרו אבותינו שיש "לטפל" בנושא מסוים, אלא שיש "להיטפל" בו. נדגים דברינו. המשנה במסכת בבא מציעא מלמדת כי מי שמקבל שדה מחברו על מנת לעבוד בה – חייב לעבד את השדה: "המקבל שדה מחבירו… חייב לטפל בה". כך הוא הנוסח בדפוסי המשנה המצויים. ברם, מי שיעיין בכתבי היד הקדומים של המשנה יראה שנכתב בהם – "המקבל שדה מחברו… חיב להיטפל בה".
השורש טפ"ל – משמעותו היסודית היא הדבקה והצטרפות. בתהילים נאמר "טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים, אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ". "לטפול שקר" על מישהו פירושו להדביק אליו שקרים ועלילות שווא. בלשון המשנה אנו פוגשים שימוש ממשי בשורש טפ"ל במשמעות ציפוי והדבקה: "מיחם שטְפָלוֹ בחֵמָר ובחרסית – הנוגע בחמָר טמא, ובחרסית טהור" (מסכת כלים).
ומכאן בא גם השימוש של "להיטפל" במשהו או במישהו – כלומר להידבק בו ולהתעסק בו. כיום הפועל "להיטפל" נושא איתו משמעות נלווית שלילית, של מישהו ש"נדבק" יתר על המידה, אך במקור "להיטפל" פירושו להתמסר לטיפול – ופעמים הרבה מדובר בעניין חיובי ונצרך. כך למשל נאמר בתלמוד הירושלמי: "המוצא מת מצווה – הרי זה מיטפל בו וקוברו במקומו". "מיטפל בו" פירושו מדביק עצמו לעניין, לא מתעלם ממנו אלא מתעסק בו.
מקורות חז"ל נכתבו פעמים הרבה ללא ניקוד, וכך במקום לקרוא "מִטַּפֵּל בו" היו שקראו "מְטַפֵּל בו", כאן ובמקומות נוספים, ושימוש לשון זה הלך וגבר עד שכיום איש מאיתנו אינו אומר שהוא צריך "להיטפל בדבר מסוים", אלא "לטפל בו".
עיקר וטפל
לצד המילה טָפֵל, שפירושה דבר מה שנספח ומצטרף למשהו אחר (ומכאן הצירוף "עיקר וטפל"), ישנה המילה תָּפֵל, שפירושה הוא דבר חסר טעם. בספר איוב נאמר "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח", ולכן מאכל חסר מלח נקרא מאכל תפל (ומכאן אף המים המותפלים – שניטל מהם טעמם המלוח).
לא פעם ישנו בלבול בין המילים טָפֵל ותָפֵל, ואכן לעיתים המשמעים שלהן קרובים למדי. כך הוא למשל בפסוק מספר יחזקאל: "וְהָרַסְתִּי אֶת הַקִּיר אֲשֶׁר טַחְתֶּם תָּפֵל". יש שכתבו ש"תפל" כאן הוא חילוף של המילה "טפל", מלשון הדבקה, ויש כאן חילוף תי"ו וטי"ת, כמו בשני השורשים "תעה" ו"טעה"; ויש שהציעו שאף כאן מדובר ב"תפל" שהוא חסר טעם, ובהרחבה – חלש וחסר אחיזה.
ואיך יש לכתוב, "אמונה טפלה" או "אמונה תפלה"? על פי האקדמיה ללשון שני הכתיבים אפשריים. המונח המקורי הוא כנראה אמונה טפלה, היינו אמונה שנספחה ונדבקה לאמונה המקורית; אך גם המשמע אמונה תפלה, כלומר חסרת חשיבות וטעם, ייתכן.
כך או כך, נאחל שהטיפול בתרופה שנזכרה בתחילה ייטיב ויעזור, והיא תביא בכנפיה מרגוע ומזור.
