השבוע פורסם כי המשטרה הצליחה לפענח שוד שהתרחש בחנות מכולת בתל אביב. על המילה משטרה שחידש אליעזר בן יהודה כבר כתבנו כאן בעבר, ונתמקד כעת במילה לפענח, הקובעת ברכה לעצמה.
השורש פענ"ח הוא כנראה יחיד בעברית שבו באים יחד העיצורים עי"ן וחי"ת. שני העיצורים הללו הם גרוניים, וההגייה של שניהם יחד באותה מילה אינה נוחה. לכן, הלשון נוטה להימנע משורשים כאלו. בדומה לכך, העיצורים פ"א ובי"ת הם עיצורים שפתיים – ולכן כמעט לא נמצא מילים שבהן יבואו יחדיו שני העיצורים הללו. המילה היחידה במקרא שבה ישנם שני העיצורים הללו היא פַּרְבָּר (דבה"י א כו), וזאת אם נוציא מהכלל שמות כמו מפיבושת או אביאסף, שהם הרכבה של שתי מילים יחד.
מדוע אם כן התקבל בעברית שורש אחד שבו באים שני העיצורים הגרוניים עי"ן וחי"ת יחדיו? ובכן, נראה שאכן לא מדובר במילה עברית ביסודה. המילה פענח מוזכרת פעם יחידה במקרא בשלהי ספר בראשית, כשפרעה ממנה את יוסף למשנהו, וקורא לו בשם חדש:" וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ".
על פי פשט הדברים – פרעה העניק ליוסף עם מינויו לַתפקיד הנכבד שם מצרי, וכפי שמצינו למשל בספר דניאל, כשניתנו שמות חדשים וזרים לדניאל, חנניה, מישאל ועזריה כשהגיעו לבית המלך נבוכדנאצר:" וַיָּשֶׂם לָהֶם שַׂר הַסָּרִיסִים שֵׁמוֹת, וַיָּשֶׂם לְדָנִיֵּאל בֵּלְטְשַׁאצַּר וְלַחֲנַנְיָה שַׁדְרַךְ וּלְמִישָׁאֵל מֵישַׁךְ וְלַעֲזַרְיָה עֲבֵד נְגוֹ"
ואמנם נראה שצפנת פענח הוא שם מצרי, שכן מצאנו בשמות מצריים נוספים את העיצורים עי"ן וחי"ת יחד. כך למשל בשם המלך פרעה חפרע (ירמיהו מד ל) וכן בשמו של המלך המצרי תות ענח עמון.
בזכות הפייטנים
איננו יודעים מה פירוש השם המצרי "צפנת פענח", ונאמרו בדבר פירושים רבים – אך כיוון שהמילה "צפנת" קרובה לשורש צפ"ן שעניינו החבאה והטמנה, המילה הצמודה "פענח" התפרשה במשמע גילוי הצפנים. כך למשל תרגם אונקלוס את הפסוק: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ" – "וּקְרָא פַרְעֹה שׁוֹם יוֹסֵף גֻּבְרָא דְּמִטַּמְרָן גַּלְיָן לֵיהּ". להבדיל מהשמות פרעה ויוסף שאותם הביא כצורתם, את "צפנת פענח" פירש אונקלוס כ"איש אשר הצפונות גלויות לו".
מי שהכניסו בפועל את השורש פענ"ח למחזור הדם של העברית היו הפייטנים, שביססו במקרים רבים את לשונם על המקרא. כך כתב בעניין זה ר' יונה אבן ג'נאח בספר השרשים שלו, אחד המילונים הראשונים של העברית, כשהגיע לשורש פענח: "ואמר התרגום גברא דמטמרן גליין ליה, והלכו כל הפייטנין על העניין הזה, והגדול שבהם יוסי בן יוסי, כי יימצא בדבריו: 'סידור מרכבה חזה בתעצומות / עניו המפענח צפונות וסתומות".
ואכן, אנו מכירים שימושים בשורש פענ"ח בפיוט ובתפילה, למשל בתפילת "נשמת כל חי": "הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים, וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים". מכאן כבר קצרה הייתה הדרך אל העברית היומיומית, ואל השימוש בפיענוח במשמע גילוי סודות ופיצוח צפנים. כך אפשר למצוא למשל ידיעה בעיתון "הארץ" משנת 1928, שבה נאמר כי "חוקרי קדמוניות מפטרוגרד נסעו כדי לפענח כתב חרטומים שנמצא חקוק על לוח אבן באגם ברוסיה" (י"ח באלול תרפ"ח).
וכשם שמפענחים צפנים וכתבים, כך מפענחים חוקרי המשטרה היום אירועים פחות חביבים. והכול בזכות השם שניתן ליוסף במצרים – שם שאף אם מקורו במצרית, הרי עבר גיור למהדרין ונעשה בן בית בעברית.
