"ויפתח הסוכן את האוצר"
בעיתון חבצלת שיצא לאור בירושלים המתחדשת, התפרסמה בשנת 1900 ידיעה על שוד בנק שאירע בארצות הברית, בזו הלשון: "בלאס קרוס, ניו מקסיקו, נכנסו שני שודדים באחד הימים האלה לעת הצהרים אל בית הבאנק, ויגשו אל הסוכן, ובהוציאם קני רובה מחיקם ויכוננום למולו – פקדו עליו לפתוח להם את אוצר הברזל, ואם לא – יורו עליו וימיתוהו. וכן עשו גם את שני הסופרים אשר מצאו בבית. ויפתח הסוכן את האוצר, ויקחו השודדים את כסף המזומן, כשלושת אלפים דולר אשר נמצא בתוכו, וילכו. אחרי צאתם צעקו הסוכן וסופריו לעזרה, אך השודדים כבר נמלטו ועקבותיהם לא נודעו".
תוכן הידיעה ברור לקורא בן תקופתנו אך כמה וכמה מושגים השתנו בינתיים, ודורשים עדכון. הסוכן שבידיעה הוא הקופאי, האיש המופקד על הכספת ("אוצר הברזל"). הרובים של היום נקראים בידיעה "קני רובה" (כלומר, קנים של רובה. הרובה הוא האדם היורה, כפי שנאמר על ישמעאל בספר בראשית: "ויהי רובה קשת". רק בתקופה מאוחרת יותר השמיטו את המילה "קנה", וה"רובה" הפך להיות שם כלי הירייה עצמו), וה"סופרים" שבידיעה הם הפקידים הממונים על ספרי הבנק.
ענייננו כאן במילה סוכן. מילה זו מופיעה פעם יחידה בתנ"ך בספר ישעיהו: "לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה, עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת". שבנא היה המופקד על ביתו של המלך חזקיהו, והוא נקרא בלשון הכתוב "סוכן". חכמי ימי הביניים, למשל ראב"ע ורד"ק, מקשרים את המילה סוכן ל"ערי המסכנות" שבספר שמות, מחסני התבואה בארץ מצרים, ומסבירים שהסוכן הוא האוצֵר, מי שמופקד על אוצַר המלך (המסכנות נזכרות גם בספר דברי הימים, ושם מפורש שהן משמשות לאחסון תבואה: "וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד, וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה, וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר").
הסוכנת בסח'נה
מלבד שבנא הסוכן, ישנה עוד סוכנת במקרא – אבישג השונמית שהובאה אל דוד המלך בזקנותו: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ". יש שפירשו שאף כאן מקור השם סוכנת הוא בשמירה על אוצרות המלך, והסוכנת היא משרתת המקורבת אל המלך ואשת סודו. ויש שפירשו שסוכנת כאן היא מלשון חום, וקישרו את המילה לערבית שבה השורש סח'ן משמעו חום (הסח'נה בבקעת הירדן נקראת כך למשל בשל המים החמים הזורמים בה. אמנם, לכאורה המקבילה העברית לשורש הערבי הזה היא השורש שח"ן ולא סכ"ן).
מכל מקום, בעברית המתחדשת השתמשו בתואר סוכן במשמע פקיד וממונה ולא רק במשמע מי שמופקד על הכספים. כך למשל נציג שנשלח מטעם השלטון או מטעם חברה מסוימת נקרא בשם סוכן ומכאן קיבלנו את סוכן הביטוח, את סוכני המכירות ואף את הסוכנות היהודית, גוף שנועד לייצג את האינטרסים היהודיים. וכשם שסוכן הביטוח הוא שליח של חברת הביטוח, כך הסוכן המשטרתי או סוכן השב"כ הוא מי שנשלח מטעמם לבצע את משימתו באופן גלוי או באופן סמוי. וכך, הסוכנים הללו הנטמעים בין ההמון מקורם בשבנא הסוכן, שהופקד על הארמון.
