בשבוע שעבר דיווחו העיתונים על ההתנקשות בראש ממשלת יפן לשעבר במהלך נאום בחירות בדרום המדינה. הפועַל "להתנקש" מתפרש כיום במשמעות רצח מכוון של אדם כלשהו, בדרך כלל אישית ציבורית – אך אין זו המשמעות המקורית של הפועל.
בפרק כ"ח בספר שמואל א' מסופר על שאול ההולך לבעלת האוב בעין דור, כשהוא מסתיר את זהותו האמיתית. כשהוא מבקש ממנה להפעיל את קסמיה, היא עונה אליו: "הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי".
שאול כמובן לא ביקש להורגה, ופירוש הלשון "מתנקש בנפשי להמיתני" הוא "טומן מוקש לנפשי", מסכן אותי בהמתה.
כך עולה גם משאר המקומות שבהם בא השורש נק"ש במקרא. בספר דברים, במסגרת אזהרה שלא ללמוד ממעשי עמי הארץ, נאמר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם". לשון זו דומה לפסוק אחר בספר דברים, המזהיר גם הוא מפני הליכה אחרי אומות הארץ: "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ".
ואכן, הספרי מפרש את המילה "תנקש" מלשון "מוקש", מכשול: "שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש". אף אונקלוס תרגם את שתי הלשונות, "פן תנקש" ו"פן תוקש", באותה לשון: "דילמא תתקֵיל", כלומר שמא תיתקל ותיכשל.
אם כן מדוע התייחדה לשון "התנקשות" לרצח מכוון? התשובה נעוצה בדרך הלשון המליצית שהתגבשה בעברית בתקופת ההשכלה והתחייה. כותבי העברית אהבו להשתמש בחלקי פסוקים וברמיזות מקראיות בכתיבתם העברית, ולכן כשרצו לדווח על ניסיון המתה של אדם קפצה לתודעתם הלשון מסיפור בעלת האוב, והם כתבו שפלוני "התנקש בנפש פלוני להמיתו", במשמע זמם להמיתו, ארב לו במטרה להורגו.
הנה דוגמה לדיווח מהסגנון הזה, מעיתון הצפירה משנת 1900, תחת הכותרת: "התנקשות בנפש השאך הפרסי" ("שאך" הוא כתיב מיושן ל"שאה", המנהיג הפרסי): "מפאריז מודיעים כי שלשום היתה העיר כמרקחה בגלל המקרה כי התנקשו בנפש השאך הפרסי לרצחו". בהמשך הידיעה מתואר כי שוטרים ניגשו לשני המתנקשים לפני שהספיקו לבצע את זממם, "ויברח אחד מהם וימלט על נפשו והשני נתפש בכף וימצאו אצלו קנה רובה וחנית קטנה".
בידיעה הקצרה הזו אפשר למצוא כמה וכמה רמזי מקראות: "היתה העיר כמרקחה" על פי איוב מא כג: "יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה"; "וימלט על נפשו" על פי "הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ" שבבריחת לוט מסדום, "נתפש בכף" על פי "בַּכַּף תִּתָּפֵשׂוּ" (יחזקאל כא כט) – וההתנקשות בנפש מקורה כאמור בפסוק הנזכר בבעלת האוב.
בתחילה השתמשו בלשון "להתנקש בנפש" כשמדובר היה בניסיון פגיעה שלא צלח – אך עם הזמן וברבות השימוש ההתנקשות קיבלה את המשמע של פגיעה ממשית. הנה למשל ידיעה שפורסמה בעיתון "הבֹקר" בתחילת מלחמת העולם השנייה, לאחר ההפצצה האיטלקית על תל אביב שבה נהרגו למעלה ממאה מתושבי העיר: "ראש העיר י' רוקח קיבל אתמול מניו יורק את המברק דלקמן: קַבלו השתתפותנו באבל על רצח אזרחים מתושבי העיר הצעירה בעולם על ידי המרצחים האיטלקים. התנקשות ברברית זו תכפיל את מאמצינו ליצירת לגיון יהודי למלחמה בחיה הנאצית-פאשיסטית".
כאן כבר באה המילה "התנקשות" ללא הצירוף "התנקשות בנפש", ופירושה הוא לא רק ניסיון פגיעה, אלא לצערנו נטילת נפש של ממש – וזהו המשמע הרגיל בעברית העדכנית.
לסיום נעיר כי לשורש נק"ש ישנו משמע נוסף שאינו קשור למוקש ומכשול, והוא מלשון נקישה והקשה, דפיקה והשמעת קול – ומכאן למשל מקשי המקלדת – אך ההתנקשות מקורה כאמור במשמעות אחרת.
