הנשיא האמריקני ביקר בשבוע שעבר בארץ, ואיתו פמליה גדולה שכללה מאות אנשים. המילה "פמליה" הגיעה לעברית בתקופת חז"ל מן השפה הלטינית, במשמעות בני לוויה של אדם חשוב. הנה דוגמה ממדרש רות רבה: "[משל] למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך וכל פמליא שלו שם".
וכשם שלמלך בשר ודם יש פמליא, אף למלך מלכי המלכים כן, ולכן אנו מוצאים לא פעם את הביטוי "פמליא של מעלה" לתיאור צבא השמים, המלאכים הסובבים כביכול את כיסא הכבוד.
המילה "פמליא" קשורה למילה לועזית מוכרת, הלא היא family. ואכן, מקורה של המילה האנגלית העכשווית שמשמעותה משפחה במילה הלטינית familia – שממנה הגיעה גם הפמליה.
הפמיליה הלטינית לא התייחסה רק לבני המשפחה הגרעינית, אלא גם לאלה שנספחו אליהם, כגון העבדים והמשרתות – ואכן בלטינית העבד נקרא famulus והשפחה נקראה famula. ה"פמיליה" היא אפוא כלל בני הבית, כולל העובדים, ומכאן הגיעה המילה פמליה במובן הנרחב של כלל המשרתים המלווים את המלך. המילה פמיליה הגיעה מן הלטינית לשפות נוספות, למשל לאיטלקית ולספרדית, ומשם הגיע השם "לה פמיליה", "המשפחה", המוכר כשם ארגון האוהדים האדוקים של בית"ר ירושלים.
מעניינת העובדה שגם בעברית יש קרבה בין המילה "משפחה" לבין המילה "שפחה", בדומה לקשר שבין famula ל-familia בלטינית. ואכן יש שכתבו שה"שפחה" נקראת כך מפני שהיא "מסתפחת" אל בני הבית, ונעשית חלק מהמשפחה המורחבת.
קשר בין השורש שׁפ"ח שממנו ה"שפחה" וה"משפחה" אל השורש הקרוב ספ"ח אפשר למצוא בפסוקי נבואת ישעיהו, המביאים בסמיכות את שני השורשים:
"כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב. וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת ה' לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת".
העבד נקרא על שם עבודתו, אך השפחה נקראה על שם הסתפחותה למשפחה – ויש לזכור שבעבר ילדיה של השפחה נחשבו לא פעם כבניו של האדון והיו חלק של ממש מהמשפחה (כזכור מסיפורי אברהם והגר, וכן מנשות יעקב ושפחותיהן).
משפחת "חיתו טרף"
מעניינת גם העובדה שההופעה הראשונה של המילה משפחה במקרא אינה מתייחסת למשפחת בני אדם, אלא למשפחת בעלי חיים. כך נאמר ביציאת החיות מתיבת נוח לאחר המבול: "כׇּל הַחַיָּה כׇּל הָרֶמֶשׂ וְכׇל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה".
אמנם, תופעה רגילה היא התייחסות לבעלי החיים בלשון אנושית, וכפי שנאמר גם בציווי לנח ערב המבול: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" – אך גם במדע המודרני משתמשים בשם משפחה (family) לתיאור קבוצה מוגדרת של בעלי חיים בעלי תכונות דומות.
הנה כך מציג זאת מנדלי מוכר ספרים בספר הטבע שהוציא לאור בעברית צחה לפני למעלה ממאה וחמישים שנה – ועד היום החלוקה שהוא מציג עדיין משמשת במדע, תוך שינויים ועדכונים. מנדלי מחלק ראשית את עולם הטבע לשלושה סוגים, החי, הצומח והדוּמָם (!), ובהמשך ישנה חלוקה משנית למפלגות, מערכות, משפחות, מינים וזנים. כך למשל, הוא מדגים, החתול האנגורי שייך לזן חתול הבית, השייך למין החתולים, השייכים למשפחת הטורפים ("משפחת חיתו טרף", בלשונו), השייכים למערכת אוכלי הבשר, השייכת למפלגת היונקים, השייכת לסוג החי…
ומעניין לשים לב שכשם שהמשפחה עברה כאן מהתחום האנושי אל בעלי החיים, אף המפלגה לא נשארה נחלת בני האדם בלבד – וברוח ימי הבחירות הממשמשים ובאים, נעסוק בכך בעז"ה באחד הטורים הקרובים.
