טיסה בחלל היא פעולה חדשנית ביותר, ולכן מפתיע להיווכח שכבר לפני למעלה מאלף שנים נקט הפייטן ר' אלעזר הקליר את הלשון הזו בפיוטיו. באחת מן הקינות הרבות שחיבר לתשעה באב, כתב הפייטן כלשון הזו (בדילוגים):
"אָהֳלִי אשר קוממתה לאיתני קדם, למה לנצח עורער ביד ערלים, ונהיית כטס בחלל".
כלומר, האוהל שהקמת לקדמונים, בית הבחירה – למה לנצח הוחרב ביד האויבים, ונהיית אתה, הבורא, כמי שטס בחלל ועזב את מקום משכנו?
הפועל "טס" נלקח מפסוק יחיד במקרא שבו נזכרת הטיסה: "כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל" (איוב ט כו. הכתיב כאן הוא אמנם בשי"ן שמאלית, אך מאוחר יותר הפכה השי"ן הזו לסמ"ך. פה ושם עדיין אפשר להיתקל בכתיב "לטוש" במקום "לטוס", למשל בשיר "חושו אחים חושו, טושו אחים טושו", שכתב יחיאל מיכל פינס בימי העלייה הראשונה).
את המילה "חלל" נטל הקליר מלשון חז"ל. היא משמשת לרוב במשמע החלל הפנימי בתוך בית או בתוך גוף מסוים – למשל, "מצוה להניחה [=את המזוזה] בתוך חללו של פתח" (מנחות לב ע"ב) – אך גם במשמע "חללו של עולם", המרחב הגדול שבין הארץ לרקיע. כך למשל נאמר במדרש בראשית רבה: "כחלל שבין הארץ לרקיע – כך יש בין רקיע למים העליונים". ועוד דוגמה מן המדרש: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, מלוא כל העולם בראו… ומנין אף בחללו של עולם? שנאמר 'ותשת עלי כפך'".
ובכן, כשרצה הקליר לבטא את התעופה אל על, את ההסתלקות אל השמים – הוא נטל את הטיסה ואת החלל וטבע: "טס בחלל". חלפו להן שנים רבות, והטיסה בחלל הפכה להיות ממשית, כשחלליות טסות ומעופפות אל החלל החיצון.
באנגלית, המילה space פירושה הראשוני הוא מרווח, מרחב – ובמשמעות מורחבת: המרחב העצום שסביב הכוכבים. אף בעברית, כשרצו הכותבים בעברית החדשה לכתוב על החלל שסביב כדור הארץ, הם השתמשו במטבע החז"לי "חללו של עולם", או "חלל העולם", או סתם במילה "חלל" – וכך הפכה המילה למקבילה של space באנגלית.
חללית וחללבוש
והחללית מנין הגיעה? מי שחידש את המילה, במקום "ספינת החלל" שתרגמה את space ship האנגלית, היה אורי אבנרי, עורך העיתון "העולם הזה". לפני 70 שנה, בקיץ 1952, פרסם העיתון ידיעה על צלחות מסתוריות שנקלטו בראדאר של הצבא האמריקני, וכותרת הידיעה הייתה "חלליות בחלל". בגיליון הבא התפרסם מכתב למערכת מאת קוראת, שכתבה בלשון זו: "כשעקבתי אחרי הצלחות המעופפות נתקלתי ב'חללית'. דחילקום, איזה מין סלט זה? ומי המציא אותו?" וענתה המערכת: "המילה היא תרומת 'העולם הזה', מתכוונת למונח האנגלי ספייס שיפ, ספינת חלל המפליגה מכוכב לכוכב".
כעבור מספר חודשים, בתחילת שנת 1953, הקדיש "העולם הזה" גיליון למשימת כיבוש החלל, וכתב כך בפתח הכתבה: "בעוד 47 שנה יגיע לסופו האלף השני. לפני תאריך זה יפרוץ בן האדם את כבלי כדור הארץ. הוא יבקיע לו דרך אל החלל החופשי, ייצור כוכבי לכת חדשים, יגיע אל הירח. כמעט כל אנשי המדע תמימי דעה שהדבר יקום. הוויכוח מסביב לשאלה: מתי?"
ובכן, כוכבי לכת חדשים לא נוצרו בידי האדם, אך לירח אכן הגיעה האנושות. בכתבה ב"העולם הזה" השתמש אבנרי בחידושו "חללית", ולצד חידוש זה גם ב"חלליש" (חלל-איש) תמורת אסטרונאוט, "חללבוש" ל"חליפת חלל", "סילונית" לטיל השיגור של החללית, ועוד. המושגים הללו לא התקבלו בעברית, אך ה"חללית" – הדומה בצורתה הלשונית לכלֵי תחבורה אחרים כמו המכונית, המשאית והמונית – משייטת לה בבטחה בשמי העברית, ועוד נכונו לה עלילות.
