היכן מופיע הדלק במקורותינו ומה פירוש חתימת חוזה?

השבוע התפרסם בעיתונות כי "נחתם חוזה לאספקת ארבעה מטוסי תדלוק לחיל האוויר".

המילה "חוזה" ניטלה מפסוק מספר ישעיהו – "כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת, וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה". קשה לדעת את הפירוש המדויק של המילה "חוזה" שבפסוק, אך "עשיית החוזה" כאן מקבילה ל"כריתת הברית", ולכן השתמשו כותבי העברית בלשון הזו במשמעות חתימת הסכם מחייב. הנה דוגמה מן הספר "מסתרי פאריז" שכתב הסופר קלמן שולמן בשנת 1857 (הספר מתרגם לעברית כמו-מקראית עלילה המתרחשת בעולם התחתון בפאריז): "'אשתי הנצבת עמכם בזה, היא תעשה עמכם חוזה ביום מחר', אמר השודד".

המילה "תדלוק", לעומת זאת, היא יצירת העברית החדשה. בלשון חכמים מופיעה המילה "דֶּלֶק", במשמעות חומר בערה, חומר המשמש להדלקה. למשל, אחד משערי העזרה שבמקדש נקרא בשם "שער הדלק": "שבעה שערים היו בעזרה, שלושה בצפון ושלושה בדרום ואחד במזרח. שבדרום, שער הדלק וכו'".

שער זה נקרא כך כנראה משום שדרכו היו מכניסים את עצי הבערה למזבח. בהמשך קורותיה של העברית, כשהחלו להשתמש בחומרים אחרים להדלקת אש, ולא רק בעצים – קראו גם להם בשם "חומרי דלק". זו למשל לשונה של ידיעה שהתפרסמה בעיתון הצופה בשנת 1941, בימי מלחמת העולם השנייה:

"אחד החומרים החשובים להנהלת המלחמה הוא הנפט. מלחמת המכונות והמטוסים תלויה בהספקה של שמני דלק". במקביל ל"שמני דלק" כתבו גם "חומרי דלק" באותה משמעות, וכפי שקורה בלשון פעמים הרבה – עם הזמן הצירוף התקצר, והדוברים השתמשו במילה "דלק" לבדה, וכיום ברור לכול שבתחנות הדלק מוכרים שמני דלק ולא חומרים אחרים המשמשים להדלקה.

לתפקד ולתדלק

מילוי הדלק נקרא בפינו בשם "תדלוק". מאין הגיעה התי"ו שנוספה אל אותיות השורש דל"ק? ובכן, מדובר בשורש תנייני. שורש תנייני, כלומר משני, הוא שורש שנולד משורש אחר. בדרך כלל מדובר בשורש שסיפח לעצמו אות ששימשה כאות מוספית בשם עצם כלשהו. כזה הוא למשל השורש תרג"ל. השורש המקורי הוא רג"ל, וממנו חודשה המילה "תַּרְגִּיל", במשקל תַּקְטִיל (כמו תַּבְשִׁיל מהשורש בש"ל, ותַמְהִיל מן השורש מה"ל). בשלב שני, מהמילה "תרגיל" נולד שורש חדש, שסיפח לעצמו את התי"ו והוסיפהּ אל השורש המקורי, וכך נוצר ה"תרגול". בתהליך דומה נוצרו השורשים תפק"ד (מהמילה תַּפְקִיד), תחק"ר (מהמילה תַּחְקִיר) ועוד.

ברם, השורש תדל"ק לא נולד משם העצם "תדליק", ולכן חוזרת השאלה – מאין הגיעה התי"ו אל התדלוק? ובכן, נראה שיש כאן שורש תנייני, שנולד בהשראת שורשים תנייניים שקדמו לו. בעקבות "לתחקר" ו"לתרגל" ודומיהם, שפירושם "לבצע תחקיר" או "לבצע תרגיל", כשהתבקש פועל שמבטא את מילוי הדלק – החלו לומר "לתדלק", ומכאן הגיע התדלוק (בדומה לזה אנו משתמשים בפעלים "לתשאל", "לתזמן", "לתעדף" ועוד).

לסיום, נציין שהצירוף "חיל האוויר" שבידיעה שבה פתחנו משלב יחד שתי מילים מלשון המקרא ומלשון חכמים. המילה חֵיל היא צורת הנסמך של חַיִל – שמשמעה במקרא כוח, חוזק, וגם כוח צבאי (למשל "חֵיל פרעה". השוו למילה force באנגלית, שמשמעה גם כוח במובן חוזק, וגם יחידה צבאית). המילה אֲוִיר מקורה ביוונית, והיא הגיעה אל העברית דרך לשון חכמים (השוו למילה air באנגלית. בכתבי יד של המשנה המילה מנוקדת בצירה – אוֵיר).

כך, ידיעה חדשותית קצרה ו'יבשה' למראה יכולה להפוך – אם מפרקים אותה לתיבותיה – למניפה רבת יופי המציגה בפנינו את רבדיה השונים של שפתנו.