המקור המפתיע בתפילותינו לדעת קהל, עורך דין ועבריין

תפילות הימים הנוראים קרובות לליבות המתפללים וללשונם, ולכן הן תרמו ללשוננו המתחדשת כמה וכמה מילים וצירופים. 

בתחילת תפילת "כל נדרי" בערב יום הכיפורים אומרים: "על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". מקור האמירה הזו באשכנז של ימי הביניים, וכיום היא מקובלת בכל עדות ישראל. כך מוזמנים לבית הכנסת, בערב הצום, גם אלו שעברו על תקנות הקהל ואלו שהורחקו מבית הכנסת במהלך השנה.

כיום, ובפרט בעונת בחירות כְּזו שאנו מצויים בה, משתמשים רבות בצירוף "סקר דעת קהל", או בצירוף "דעת הקהל" בכלל – ומקורו ככל הנראה בהכרזה הנזכרת: "על דעת המקום ועל דעת הקהל". אמנם, המשמעות השתנתה קימעא, שכן "על דעת הקהל" פירושו "בהסכמת הקהל", כמו בלשון "משביעין אנו עליך על דעתנו ועל דעת בית דין" האמורה ביחס להשבעת הכהן הגדול לפני עבודתו במקדש ביום הכיפורים.

נראה שגם המילה עבריין השתרשה בעברית בעקבות אותה אמירה. בתלמוד הבבלי נאמר בארמית "האי מאן דעבר אדרבנן –  שרי למקרי ליה עבריינא", כלומר: מי שעבר על מצוות דרבנן – מותר לקרוא לו עבריין. אך המילה עבריין בעברית אינה מתועדת בתלמוד (בדפוסי התלמוד אמנם יש מקום אחד שבו באה המילה "עבריין", אך מדובר בתיקון מחמת הצנזורה, והנוסח המקורי בכתבי היד הוא "משומד". ראו במסכת נידה יג ע"א), והיא עולה על במת העברית רק מימי הביניים ואילך.

סגל חבורה ציונית

אחד הפיוטים הקדומים שנכתבו לתפילת ראש השנה הוא "לאל עורך דין, לבוחן לבבות ביום דין", וכו'. נראה שהצירוף "עורך דין" הגיע לעברית שלנו מכאן (ולא מ"עורכי הדיינין" שבפרקי אבות), וכן הצירוף "הוגה דעות" שבהמשך הפיוט. ואף כאן ישנו הבדל במשמעות בין המובן המקורי למובן המקובל היום. בפיוט נאמר "להוגה דעות ביום דין", בדומה ל"בוחן לבבות ביום דין", והכוונה היא שה' יודע את לבבות ברואיו ואת דעותיהם. אך דוברי העברית נטלו את הלשון הזו, ותיארו באמצעותה אדם שמעמיק לחשוב ולפרסם את דעותיו.

מילה נפוצה נוספת שהגיעה מפיוטי ראש השנה היא המילה סֶגֶל. הפייטן ר' שמעון בר יצחק, שחי במגנצא לפני כ-1,000 שנה – כתב בפיוט לראש השנה: "שֻׁלַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת סֶגֶל חֲבוּרָה, שׁוֹמְרֵי אֱמוּנָתְךּ וּמְיַחֲדֶיךָ בְּמוֹרָא". החזן, שליח הציבור, פותח ואומר שנשלח בשליחות (=מלאכות) קהל המתפללים. המילה סגל היא צורה פייטנית של המילה סגולה שבמקרא, ו"סגל חבורה" היא אפוא "חבורת סגולה".

בהמשך חייה של העברית, כשרצו לתאר קבוצה של אנשים נבחרים, השתמשו לפעמים בביטוי "סגל חבורה" שנלקח מן הפיוט. הנה דוגמה למשל מספר שנכתב על תולדות חייו של הרצל: "בשנת 1898 החליט הרצל להתייצב לפני הקיסר וילהלם על דרכו לארץ-ישראל, בראש סגל חבורה ציונית". בשלב הבא, במקום לומר "סגל חבורה" אמרו סֶגֶל סתם – וכך יש לנו כיום סגל דיפלומטי, אנשי סגל בבתי החולים או במוסדות חינוך, וכן סגל שחקנים בנבחרת. 

נחתום במובאת תפילה מתוך המשך הפיוט של ר' שמעון בר יצחק לראש השנה, הנאמר בחלק מן הקהילות עד ימינו אנו:

צַוֵּה יְשׁוּעָתְךָ לְרַעְיָתְךָ הָאֲהוּבָה,

צְמֵאָה לְחַסְדְּךָ, כְּמֵהָה וּתְאֵבָה,

צְפֵה וְהַבֵּט כִּי מְאוֹד נִכְאֲבָה –

צִדְקָתֶךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה.