לו"ז אימונים קשוח הוא חלק בלתי נפרד משגרת יומם של כדורסלנים מקצוענים. אך ברגע שג'ארד ארמסטרונג – כוכב קבוצת אליצור אשקלון – שמע מתוך שינה את הסלולרי שלו מצלצל בשש וחצי בבוקר, בשבת 7 באוקטובר, על הצג הופיע שמו של המאמן שלו, זה היה מוגזם אפילו בשבילו.
"לא הבנתי למה הוא מתקשר אליי בשעה הזו", הוא מספר לי כשאנו נפגשים בדירה ששוכרת עבורו הקבוצה באשקלון, "אבל מיד הוא אמר לי שצפויות אזעקות ורקטות שאקח מה שאני צריך ואיכנס לממ"ד".
ואכן, תוך פחות משעה לאחר מכן החלו ליפול עשרות טילים על אשקלון. סביב השעה עשר בבוקר נחתה רקטה ממש מעבר לרחוב שארמסטרונג מתגורר בו, צמוד לחוף הים. הוא התקשר לאחד מחבריו לקבוצה, גם הוא אמריקני, שמשום מה לא התעורר מהאזעקות או מהנפילות. "הייתי בהלם שהוא לא התעורר מהרעש אבל איפסתי אותו, סיפרתי לו מה המצב והחלטנו לנסוע לחבר משותף שלנו שגר ברמת־השרון".
בשעת צהריים התחילו השניים להצפין. ארמסטרונג מספר שהכבישים היו מלאים במחסומים שווידאו כי מחבלים לא ממשיכים את מסע הטבח שלהם ליישובים צפוניים יותר. אחרי עצירה בתל־אביב לקניית אוכל וציוד הם הגיעו לרמת־השרון. שם שהו מספר ימים, ושבוע לאחר מכן עלו על מטוס לארה"ב, כל אחד לביתו. אלא שארמסטרונג, יהודי וציוני, החליט שהוא לא שותק עם חזרתו הביתה לפילדלפיה, והפך לקול חשוב בעד ישראל.
"בקיץ האחרון חשבתי להקים עמותה למאבק באנטישמיות, גזענות ושנאה, תוך שימוש בכדורסל כאמצעי מפגש לילדים מרקעים אתניים, תרבותיים ודתיים שונים. הרגשתי, על רקע עליית האנטישמיות באמריקה, שהעולם שלנו צריך להיות טוב יותר, ושזה יתחיל מהנוער״, הוא מספר. "אחרי האסון של 7 באוקטובר, עוד לפני שהגעתי לפילדלפיה, עברתי בלוס־אנג‘לס ודיברתי שם בעשרה בתי כנסת ועשרה בתי ספר. פעלתי גם ברשתות החברתיות ובין השאר הכנתי סרטון מיוחד לאריאל זוהר, הנער מנחל־עוז שהתייתם משני הוריו יניב ויסמין, ומשתי אחיותיו קשת ותכלת, שנרצחו בידי מחבלים בקיבוץ. הסרטון הזה קיבל מעל שני מיליון צפיות".
בסרטון הבטיח ארמסטרונג לזוהר להיפגש בקרוב וקרא לו "אחי" בעברית. בטקסט הנלווה בעמוד האינסטגרם שלו כתב: "הכירו את אריאל זוהר, ילד צעיר בן 12 שאיבד את כל משפחתו ב־7 באוקטובר. אריאל יצא לריצת בוקר רגילה באותו יום, ובעודו בחוץ, חמאס פרץ לביתו והרג את אמו, אביו ושתי אחיותיו. לרגל חגיגות בר המצווה שלו הכנתי לו את הסרטון הזה. אני לא יכול לדמיין את הכאב והסבל שהוא חווה עכשיו. אריאל אוהב כדורסל, אז אני מקווה שזה יביא לו דמעה של שמחה!“
הרגשת שאתה מספר לאמריקנים בכלל וליהודי אמריקה בפרט משהו חדש שהם לא יודעים?
"בהחלט. זה שונה כשאתה מדבר עם מישהו שחי את החוויה ולא רק צפה בה. נתתי להם סוג של פרספקטיבה שעבורי הייתה משנת חיים. הסברתי איך החיים יכולים להשתנות תוך שניות. אני חושב שאחרי שהם שמעו מה עברתי, יש להם הרבה כבוד והערצה לישראלים שעברו דברים הרבה יותר קשים ב־7 באוקטובר". אומר ארמסטרונג ומוסיף, ״עיקר המטרה שלי היא להסביר את הדברים לילדים ובני נוער. כספורטאים, הרבה ילדים מעריצים אותנו ורוצים להיות בעמדה שלנו, רוצים לשחק כדורגל מקצועני, כדורסל מקצועני, ולכן יש לי נקודת מבט ייחודית וקול שאני יכול להביא. אני יכול לעזור לילדים ולעורר בהם השראה".
///
ארמסטרונג הוא הבן הצעיר במשפחה בת ארבעה ילדים מפילדלפיה שבפנסילבניה. יש לו אחות רופאה, אחות נוספת עובדת סוציאלית, ואח שמנהל חברת בידור משלו בלוס־אנג'לס. הוא ממוצא אפרו־אמריקני ולפני שנים רבות סבתו התגיירה. למרות זאת, הממסד בישראל סירב להכיר ביהדותו ורק אחרי מאבק ארוך הוא הצליח לזכות באזרחות ישראלית במסגרת סעיף מיוחד המאפשר לשר הפנים להעניק אזרחות לאנשים שתרמו תרומה מיוחדת לביטחון או לכלכלת המדינה או שנקבע כי קיים עניין מיוחד שיכול להפוך אותם לאזרחים.
"החינוך היהודי שקיבלתי היה דתי קפדני", הוא מספר, "עד גיל 12 לא יכולתי לשחק כדורסל בשבתות, וביליתי כמעט את כל השבת בבית הכנסת. אורח החיים היהודי הוא דבר מאוד חשוב עבור המשפחה שלי. אנחנו חוגגים את כל החגים, ראש השנה, יום כיפור, שלושת הרגלים, הכול. אך כשגדלתי, המצב קצת השתנה. אמריקה שונה מישראל, והרבה טורנירים מתקיימים בסוף השבוע ובשבתות, וכיוון שהייתה לי שאיפה לרצות לשחק כדורסל במכללות, ההורים שלי קיבלו החלטה לאפשר לי להתחיל לשחק בסופי השבוע. היום אני אומנם לא דתי, אבל כן מאמין בערכים, בעקרונות ובמוסר היהודיים".
אחרי שהצטיין בתיכון הר ציון בבולטימור והביא את קבוצת הכדורסל שלו לשיא מועדון של שלושים ניצחונות מול חמישה הפסדים בלבד בעונה, ארמסטרונג דורג גבוה והתחייב לשחק בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת מרכז פלורידה. אחרי עונה אחת הוא עבר לאוניברסיטת סליפרי־רוק, ובסיום העונה נבחר לחמישיית העונה השנייה של בני גילו בליגה.
בקיץ 2021 חתם ארמסטרונג בהפועל חיפה בכפוף לקבלת אזרחות ושותף במשחקי מוקדמות היורו־קאפ. אך עקב קשיים שהתגלו בהליך ההתאזרחות שלו הוא שוחרר מהקבוצה. שנה לאחר מכן, ולאחר שענייני האזרחות הסתדרו הוא חתם במכבי ראשון־לציון מהליגה הלאומית והעפיל איתה לרבע גמר הפלייאוף. באוגוסט 2023 חתם באליצור "איתו" אשקלון.
האנטישמיות בארה"ב גואה, יש פלג בשמאל האמריקני שטוען כי היהודים הם חלק מ"הפריווילגיה הלבנה“ ואתה דוגמה טובה לכך שיהודים לא חייבים להיות פריווילגיה לבנה. מה אתה מרגיש בקשר לנושא הזה?
"רוב גדול מקרב יהדות ארה"ב הוא ממוצא אירופי ולכן עבור הרבה אמריקנים זו הפרספקטיבה שבה הם רואים יהודים, זו המציאות עבורם. רובם כמובן לא ביקרו בישראל, ואין להם מושג שחצי מדינה כאן מורכבת מיהודים 'צבעוניים‘ שבאו מארצות ערב למשל, ולאו דווקא פריווילגים לבנים. בגלל זה אני ממשיך לדבר בפני כמה שיותר אנשים, כדי לנסות להפסיק את התעמולה השקרית הזו".
כיהודי לא־לבן, כשאתה מדבר על זה בארצות הברית, יש לכך השפעה?
"אני חושב שכן. אני יהודי, אמריקני, לא לבן, שגר בישראל – זה משהו שמייצג אחוז כל כך נמוך באוכלוסייה, ולכן זה ייחודי ואנשים מתעניינים לשמוע מה יש לי לומר. אני מדבר ומנסה לעזור לשנות את הנרטיב של מי הם יהודים, מאיפה הם באים וכן הלאה".
אני מניח שכשחזרת הביתה, בני משפחתך נשמו לרווחה. ואז – החלטת לחזור לישראל, אפילו שעדיין משתוללת כאן מלחמה.
"זו הייתה החלטה קשה מאוד. רוב המשפחה שלי לא הייתה אף פעם בישראל, אז הם לא מבינים את הרקע ואיך דברים כאן עובדים.
"בשבילי, קריירת הכדורסל שלי עומדת בראש סדר העדיפויות. הליגה התחילה מחדש, אנחנו כרגע במקום הראשון בליגה הלאומית אחרי שבעה משחקים עם הפסד אחד בלבד. היה לי ברור שאני חוזר לשחק, ובאמת נחתּי בתחילת דצמבר, יום לפני פתיחת הליגה. גם הרגשתי שמכאן, מישראל, אני יכול להמשיך לסנגר על מדינת ישראל באופן יותר טוב מאשר אם אישאר באמריקה".
המשפחה ניסתה לשכנע אותך להישאר?
"כן. אבי הוא ניצול פיגועי 11.9 בשנת 2001, וברור שהוא רצה שאישאר במקום שנראה לו יותר בטוח. אבל הוא היה ממש בסדר ואמר שזו החלטה שלי ורק שלי ושאעשה את השיקולים שנכונים לי והוא יקבל כל החלטה. אני מאוד התרגשתי והודיתי להורים שלי על זה".
ספר קצת על אביך, שניצל ב־11.9.
"הייתי אז כבן חמש. אבא שלי שירת בחיל הים האמריקני במשך 23 שנים, ובאותה תקופה עבד בפנטגון. כזכור, אחד המטוסים התרסק אז על הפנטגון, ואבי היה בצד השני של הבניין. נהרגו 125 אנשים בבניין, חלקם חברים שלו, והוא טיפל בגופות. הוא סובל מאז מפוסט־טראומה, ועד היום כשהתאריך מגיע מדי שנה זה יום לא קל עבורו. 7.10 החזיר אותי לתחושה של מה שחוויתי אז כילד קטן, ותחושת האובדן נוגעת בי היום".
איפה לדעתך מסוכן יותר בזמן מלחמה, בפילדלפיה או באשקלון?
ארמסטרונג מחייך: "אני תמיד אומר לאנשים, שכאן בישראל אני מרגיש בטוח יותר. אני יכול למשל לצאת וללכת ברחוב בשלוש לפנות בוקר ואף אחד לא יטריד אותי או ינסה לשדוד אותי. בפילדלפיה יש הרבה יותר פשע, שכונות שאי אפשר ללכת בהן בבטחה, ובאשקלון אין דבר כזה, גם לא בחיפה ובראשון־לציון – שתי הערים הקודמות ששיחקתי בהן".
חזרת לאשקלון כשלא כל תושבי העיר נמצאים פה, חלק התפנו מרצון לאזורים בטוחים יותר.
"זה בעיקר בא לידי ביטוי בבתי הספר, רק כ־15 אחוז מהתלמידים חזרו ללמוד כאן. העיר מנסה לחזור לחיים נורמליים וזה קשה עם כל מה שקורה. לכן החלטתי לעשות משהו בשביל הילדים, קצת אור בתקופה החשוכה הזו וקצת אווירה וסביבה כיפית. ב־15 בינואר נקיים קייטנת כדורסל ליום אחד, כמה שעות של כיף וספורט לילדים באשקלון. ספורט תמיד יכול להעלות חיוך על פני ילדים, זה הכוח שלו, ואם אני יכול לעזור להם לברוח לכמה שעות מהמצב ולחשוב חיובי, אני אהיה שם בשבילם. התוכנית כרגע היא לעשות יום כדורסל מרוכז כזה אחת לחודש, מעכשיו ועד הפלייאוף בחודש מאי".
///
כשהציעו לי לראיין את ג'ארד ארמסטרונג והציגו לי אותו כשחקן כדורסל אמריקני, דמיינתי ענק מסוגו של לברון ג'יימס או שאקיל אוניל, אך כשנפגשנו בדירת הסטודיו שלו באשקלון התברר שאני יותר גבוה ממנו. עם זאת, מדובר בשחקן מוכשר מאוד שבשלב מסוים החליט לפסוח על קריירה מקצוענית באמריקה, מולדת הכדורסל, עבור מגורים וקריירה בארץ הקודש. אני שואל אותו על כך, והוא מספר: "רציתי לשחק כדורסל מקצועני, בין אם זה להעפיל ל־NBA או לשחק מעבר לים. א־לוהים חשב שהכי נכון שאגיע לכאן ואני שמח על כך. אני מאמין שמה שצפוי לי מלמעלה זה מה שאמור להיות. אז בשבילי ה־NBA זה כבר לא ממש חלום. כדורסל זו לא פלטפורמה שמיועדת אך ורק בשביל לעשות קריירה ולהרוויח כסף, בכדורסל, המטרה הכי חשובה היא לעורר השראה ולעזור לדור הבא“.
אתה רק בן 27, את החלום הראשון שלך להיות שחקן כדורסל מקצועי הגשמת, מה הלאה?
"השאיפה היא להגיע בסופו של דבר לרמה הגבוהה ביותר שבה אני יכול לשחק כדורסל, ולהביא את העמותה שהקמתי לרמה המקסימלית של ההשפעה. אני חושב שמה אני עושה יכול באמת לשנות את העולם. אני מאמין בזה בכל ליבי". אומר ארמסטרונג בהתלהבות, ״עבדתי עד עכשיו עם יותר מאלף ילדים, הם רואים את עצמם בי, ואני חושב שאני מביא נקודת מבט ייחודית של יכולת להתייחס לכל ילד. גדלתי בפרוורים וגדלתי בעיר, גרתי בארה"ב ועכשיו אני גר בישראל כבר כמה שנים, אז אני מבין כל מיני צדדים של דינמיקות חברתיות ולאומיות וזה נותן לי יתרון. למדתי בבית ספר פרטי, למדתי בבית ספר ציבורי, אני יכול להבין ולהתחבר לבני נוער וילדים מכל רקע שהוא והכדורסל הוא פלטפורמה לעשות את זה. ספורט כולל המון תכונות חשובות שצריך להתמיד בהן כדי להצליח: עבודת צוות, מוסר עבודה, אימון, היכולת לא להתייאש גם אם קשה ולא תמיד הולך. המטרה שלי היא להרחיב בעתיד הקרוב את העמותה גם לתחומים שלא קשורים בהכרח קשורים לספורט כמו אוריינות פיננסית, תזונה, חברה וחינוך נגד גזענות ואנטישמיות. אלה ערכים שבני נוער מסוגלים לקלוט יותר מאשר מבוגרים כי הנפש שלהם יותר פתוחה ונקייה למסרים כאלה".
ובין משחקי הכדורסל, האימונים והעבודה עם הנוער האשקלוני, יש לך דירה ממש על חוף הים, מה שבטוח אין בפילדלפיה.
ארמסטרונג צוחק: "לגמרי. בפילדלפיה יש רק נהר נחמד. מי שמתאפשר לו לעבוד ולהתפרנס בכבוד במשך ארבע־חמש שעות ביום ובשאר הזמן לשבת על החוף לשארית היום – יכול וצריך להרגיש מבורך".
