כאשר דני עטר נכנס בנובמבר 2015 לתפקידו כיו"ר הקרן הקיימת לישראל, הוא ידע שהוא הולך להזיז את ספינת הענק ההיסטורית. אל התפקיד הוא בא עם ניסיון של שני עשורים כראש המועצה האזורית גלבוע והבלחה קצרה לכמה חודשים בכנסת מטעם המחנה הציוני ז"ל.
במשך שנים הארגון הוותיק אליו הגיע עסק במגוון תחומים חשובים, אך אלו היו מוכוונים למרכזה הפועם של מדינת היהודים: תל־אביב בואכה ירושלים וגלילותיה. עטר בא לשנות, וביקש לגייס את הארגון שגאל את אדמות הארץ והפריח את השממה, למשימה ציונית שנזנחה מעט: פיתוח הנגב והגליל.
בשבוע שעבר פרסמנו במקור ראשון את הנתונים המדאיגים על אובדן הרוב היהודי בגליל (היחס כרגע הוא 47:53 אחוזים לרעת התושבים היהודים), ועל הנהירה המתעצמת משם למרכז הארץ. על פי התחזיות, ההגירה השלילית היהודית צפויה לגבור, ואם המגמה הנוכחית תימשך – המיעוט היהודי בגליל יעמוד על 40 אחוזים בלבד. בשנת 2018 עזבו 5,300 תושבים את נפת צפת לבדה – המורכבת מ־64 יישובים בעמק החולה, וכן צפת וחצור הגלילית – לעומת 4,400 שהצטרפו אליה. מרבית הצעירים המשכילים נטשו, ואפילו בקרב הצעירים הערבים, המשכילים שבהם מחפשים את לחמם במרכז ובערי המשולש.
"המפעל של קק"ל התחיל בגאולת קרקעות, המשיך במפעל הייעור והנטיעות ובהתפלת המים, וכיום עוסק בפיתוח ובמחקר חקלאי, תחום שישראל היא המובילה בעולם בו", מתאר עטר. "כעת האתגר של הקרן הקיימת הוא להפוך בעשורים הבאים את הפריפריה למנוע צמיחה כלכלי של מדינת ישראל, ולקדם תהליך דמוגרפי עמוק. כדי לגבש את השאיפה הזו, חזון ישראל 2040, היה צריך אמנם לשנות את ה־DNA של הארגון, שעשה כל השנים דברים מאוד טובים בצורה קצת שונה, אבל זה הדגל שלנו עכשיו.
"כל המחקרים שאנחנו מחזיקים ביד וכל הבדיקות שעשינו מצביעים על כך שזו המשימה מספר אחת של הציונות בשנות האלפיים, משימה שהוזנחה שנים רבות, והיא תעסיק אותנו בעשורים הבאים. במציאות הנוכחית, רבים מהצעירים בפריפריה שרכשו ידע חייבים לעזוב את הגליל והנגב ולעבור למרכז הארץ, אם הם רוצים לעבוד במקצוע שלמדו ולהשתכר ברמה סבירה. זוהי מציאות בלתי נסבלת שחייבת להשתנות. זו המשמעות של חזון ישראל 2040. זה לא פרויקט או מיזם, זה חזון", מכריז עטר.
ייהוד או אכלוס
במרכז תוכנית "ישראל 2040" של הקרן הקיימת לישראל עומדת השאיפה לחולל שינוי בחברה הישראלית, להרחיב את גבולות הסטארטאפ ניישן שהיום תחומים באזור המרכז, ליצור בפריפריה אקו־סיסטם טכנולוגי שיביא לשינוי דמוגרפי וכלכלי, לעודד התיישבות של 1.5 מיליון ישראלים בגליל ובנגב, ולהפוך את האזורים הללו למנוע הצמיחה של ישראל.
"אנחנו לא מדברים על ייהוד הגליל אלא על אכלוס הגליל. נגמרו הימים שאנחנו יכולים להישאר שווי נפש כשעיירות הפיתוח מתבססות על מפעל של פס ייצור. או שאנחנו משלימים עם זה שצעירים בורחים מהפריפריה למרכז, כי שם יש להם הזדמנות לחיים טובים יותר, ובגליל ובנגב נשארים רק מי שלא יכולים לעזוב"
בקק"ל מתכוונים למלא תפקיד מוביל ולתאם בהקשר הזה את פעילותם של כלל הגופים השותפים: ממשלת ישראל, האקדמיה, צה"ל והמגזר העסקי בארץ ובעולם. "בשלב הראשון", אומר עטר, "אנחנו מדברים על עצירת הבריחה של צעירים מהגליל והנגב למרכז. השלב השני הוא גל הפוך, הבאת עולים חדשים ואיכותיים להתגורר בגליל ובנגב, מתוך הבנה עמוקה שזו המשימה הכי חשובה של הציונות. השלב השלישי, במקביל לשני, יהיה להחזיר חזרה ולעודד צעירים ומשפחות לעזוב את המרכז ולעבור לגור בגליל ובנגב".
כדי שזה יקרה יהיה צורך לייצר תנאים נוחים יותר לתושבים, בוודאי ביחס למציאות הנוכחית. "אנחנו מבינים שהחזון הזה צריך להתבסס על כמה אדנים. האחד קק"ל, שיניע ויתכלל את כל הסיפור הזה ואמור לחבר בין כל המעגלים, שיידרשו לחשוב בצורה שונה מזו שחשבנו עד היום. המעגל השני, שהוא קריטי, זה המעגל של ממשלת ישראל, שחייבת לתפוס את חובתה להיות שותפה בכל המעגלים – תחבורה, חינוך, תרבות, תשתיות. ולעודד משפחות ואנשי הייטק, רופאים ומחנכים, לעבור לפריפריה באמצעות ייצור סביבת מגורים נוחה יותר שהולמת את הצרכים שלהם. האדן השלישי הוא יהדות העולם. לא מדובר פה על להביא רק את מי שלא מסוגל לשרוד במקומות שעלות החיים בהם גבוהה יותר. אנחנו מדברים על תהליך דמוגרפי עמוק, שמטרת־העל שלו היא להביא חצי מיליון תושבים חדשים לגליל ומיליון תושבים לנגב, ואת האיכותיים ביותר. כאלה שעובדים במקצועות חופשיים ומרוויחים מעל הממוצע".
מה בנוגע לאתגר "ייהוד הגליל", האם עוד מותר להשתמש בביטוי הזה היום?
"זו טעות לחשוב במונחים האלה. אנחנו לא מדברים על ייהוד הגליל אלא על אכלוס הגליל. נגמרו הימים שאנחנו יכולים להישאר שווי נפש כשעיירות הפיתוח מתבססות על מפעל של פס ייצור. או שאנחנו משלימים עם זה שצעירים בורחים מהפריפריה למרכז, כי שם יש להם הזדמנות לחיים טובים יותר, ובגליל ובנגב נשארים רק מי שלא יכולים לעזוב. הגירה במדינת ישראל מתקיימת בעיקר בקרב יהודים. אצל הערבים יש פחות הגירה, למעט נשים שעוברות לעיר אחרת כדי לגור עם הבעל בבית שלו. אם כי הנתונים מראים שכ־20 אחוז מהאקדמאים הערבים גם נודדים. אני לא מסתכל יהודים או ערבים. אני הולך לעודד כל אזרח שרוצה לתרום ולגור בקריית־שמונה, בחצור, בבית־שאן, בשדרות ובאופקים, ולעשות הכול כדי שהוא יבוא לשם. אם הבאנו מפעלים ואפשרנו תנאים לסטארטפיסטים שיוכלו לפתח את המיזמים שלהם בגליל או בנגב, ובתוך זה ישתלבו מהנדסים ערבים – אני מברך על כך, אדרבה".
מלכודת העוני
בהקשר של אזור הצפון נשמעות לא אחת טענות מצד גורמי ממשל כי "אין להם עם מי לעבוד". בעוד שבדרום ראשי הרשויות התאחדו לכוח משותף בראשות ראש עיריית באר־שבע רוביק דנילוביץ, בגליל שוררים מתחים שונים בין ראשי הרשויות והם מתקשים להביא תוצאות והישגים משותפים לכלל התושבים במרחב.
"ראשי הרשויות הם כוח עצום עם יכולת אדירה", קובע עטר. "איפה הבעיה? מדינת ישראל באופן שיטתי, ואני אומר לך כמי שהיה ראש רשות במשך 21 שנים, מניחה לפתחם אתגרים יום־יומיים במסות כאלה שמחייבות הישרדות. ואז במקום שראשי הרשויות, אלה שנמצאים בדירוג סוציו־אקונומי נמוך עם קשיי חיים ברמת היום־יום, יעסקו בפיתוח עתידי – הם עוסקים בהישרדות.
"הדוגמה הבולטת לכך היא ראש רשות שמפתח את הרשות שלו וגורם לה לעלות מדירוג סוציו־אקונומי 5 ל־6, או מ־6 ל־7. כלומר העיר השתפרה והעצמאות הכלכלית שלה טובה יותר. מה יקרה אז? הוא יקבל הערכה והטבות? להפך. המדינה מיד מניחה שהיישוב, שנסמך עד היום על ההנשמה של המדינה, כבר לא זקוק לה, והיא תקצץ לו במענקי האיזון ובמענקים אחרים. זה אבסורד מאין דוגמתו, כי בשיטה הזו המדינה בעצם מעודדת אותך להישאר חלש כי רק ככה תקבל ממנה תקציבים ותמיכות. היא מחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים. אז איך תרצה שראשי רשויות בגליל, בנגב ובעיירות הפיתוח שרובן בפריפריה, ישאפו לשפר את איכות החיים של התושבים שלהם מתוך תפיסה של עצמאות ניהולית? מה ההיגיון? במקום שראש הרשות יתייצב מול התושבים ויגיד להם איך הוא שואף לקדם את העיר או את המועצה שלהם ולהתחייב אילו שינויים הם יראו בשטח, במערכת החינוך, בתשתיות ובשירות לתושב – נוצר מצב שראש הרשות הופך את המסכנות לאסטרטגיה כי מאלצים אותו להיות כזה. המדינה מדכאת אותו באופן שיטתי ומובנה".
למה ארגון חברתי וולנטרי כמו קק"ל צריך להוביל את השינוי ולא הממשלה?
"לאורך כל שנות קיומה, הקרן הקיימת ראתה כמה צעדים לפני כולם. כשרק התחילו לחלום על להקים מדינה ליהודים, קרן קיימת הוקמה כדי לגאול אדמות בארץ הקודש, כדי שביום שייווצרו התנאים תהיה לנו את הקרקע שלנו. בדיוק כמו שאברהם אבינו הלך לקנות חלקת קבר לקבור את שרה, כפי שקראנו לפני כמה שבתות. אברהם היה יכול לקבל במתנה את הקרקע ולא הסכים, כי הוא עשה את האבחנה בין המשמעות העוצמתית של להיות בעל הקרקע ובין לקבל אותה במתנה, ועמד על כך שישלם עליה בדיוק כמה שהיא עולה ואף יותר. ככה קרן קיימת ראתה את זה לפני 120 שנה וגאלה אדמות, ואחר כך הייתה שותפה לבניית הארץ.
"כל ארגוני המגזר השלישי עושים עבודה שבעבר התרגלנו שממשלה עושה. אנחנו חיים בעידן אחר, בעידן שהרוב תומך במדיניות ליברלית מרחיקת לכת ובעולם תחרותי של שוק חופשי, שהמשמעות שלו היא שהמדינה צריכה להיות מעורבת כמה שפחות. בתוך המציאות הזו יש תפקיד לארגונים חברתיים מכל מיני סוגים, וקרן קיימת היא הגדולה ביותר. זה לא ארגון שרואה את תפקידו בחלוקת מנות מזון בסופי שבוע לקשישים, אלא כמי שמחזק את מדינת ישראל במקומות שהיא הכי זקוקה לו".
עם זאת, עטר יודע כי קק"ל לא תוכל לעשות זאת לבד. ללא שיתוף פעולה ממשלתי בחזון ובמעש, השינוי המיוחל לא יתממש. "אנחנו אומרים בפירוש שקק"ל לא יודעת ושהיא קטנה מדי לעשות את זה לבד. שני השותפים הראשונים שלנו הם הממשלה והעולם היהודי, ואחר כך יש מעגלים שכבר מחוברים אלינו כמו ראשי רשויות, ראשי האקדמיה, בעלי העסקים מעולם ההייטק ועוד. 93 אחוז מההייטק הישראלי נמצא במדינת תל־אביב. את המאזן הזה אנחנו הולכים לשנות, ובמציאות הזו אנחנו הולכים להיאבק. זו המשמעות של חזון ישראל 2040".
החור של הגרוש
ב־5 בפברואר 2012 קיבלה ממשלת ישראל החלטה מפורטת על הקמת קו רכבת לאילת. התוכנית הגדירה את אורך הקו – 370 קילומטרים, את זמן הנסיעה – שעתיים, ואפילו את תאריך היעד להפעלת הקו – חמש שנים מיום השלמת הליכי התכנון. רק שאלה אחת נשארה פתוחה: המחיר. אומדני העלות נעים בין 25 ל־40 מיליארד שקל, אומדן הכולל בתוכו גם את עלויות החִשמול של שתי המסילות. בשנת 2016 פרסם משרד התחבורה תוכנית להקמת קו רכבת לקריית שמונה – קו שיחבר עיר קטנה בקצה הפריפריה לכרמיאל, עיר אחרת בצפון, לא גדולה במיוחד. עלות משוערת: 7 מיליארד שקל. שני המיזמים התחבורתיים הללו לא התקדמו מאז באופן משמעותי, ומימושם לא נראה באופק מסיבות תקציביות.
"מי שאומר שזה לא כלכלי להשקיע מיליארדים בפריפריה, הוא חסר חזון וצריך להעיף אותו מתפקידו. יישוב ופיתוח ארץ ישראל זו ציונות, לא כלכלה"
באוצר טענו לא אחת כי הרעיונות היפים והציוניים אינם כלכליים וחסרי הצדקה ממשית. הם מזכירים את שדה התעופה של קריית שמונה שהושקעו מיליונים בפיתוחו ושנסגר מזמן לטיסות סדירות, משום שלהפעלתו לא הייתה הצדקה כלכלית.
כיצד תתמודד מול אנשי האוצר, שבתפקידם כאחראים לכספי המדינה יסבירו שזה פשוט לא כלכלי להשקיע מיליארדים בפריפריה המרוחקת?
"מי שאומר דבר כזה הוא אדם חסר חזון וצריך להעיף אותו מתפקידו. יישוב ופיתוח ארץ ישראל זו ציונות, לא כלכלה. הכלכלה תבוא לידי ביטוי בעוד 15 שנה, אחרי שבכל עיר בגליל יהיו מינימום 50 אלף תושבים ולא עשרת אלפים או 13 אלף. והשאיפה היא שבסוף, בכל עיר ויישוב בגליל ובנגב יהיו 100 אלף תושבים ויותר. בנגב צריך גם להקים עוד עיר מחוז. רק אז תוכל להסתכל על זה מהזווית הכלכלית. מנוע הצמיחה של הכלכלה הישראלית בעשורים הקרובים נמצא בגליל ובנגב, לא במרכז הארץ".
בינואר 2017 אושרה תוכנית הצפון הממשלתית, בהחלטה שמקציבה 15 מיליארד שקל לפיתוח הצפון. בפועל רוב ההחלטות נעלמו ונמחקו. כך קרה גם בתוכניות עבר. האם שוב נתאכזב?
"כשכינסנו מסיבת עיתונאים והודענו על הקמת קרן לחיזוק הגליל בגובה 400 מיליון שקלים, ראשי המדינה הצטרפו והציגו תוכנית ממשלתית של יותר מ־10 מיליארד שקלים. אני לא יודע מה מהם מומש, אבל אני יכול לומר לך שמאה אחוז מ־400 מיליון השקלים שקק"ל הציבה כאתגר לחיזוק הגליל, יצאו לשטח. לבתי החולים, למכללות, למעונות סטודנטים, לחיזוק המכינות הקדם־צבאיות, למרכיבי ביטחון ביישובי קו העימות ברמת הגולן ועוד. מאה אחוז ביצוע. זה מה שעושה את ההבדל בין קרן קיימת לכל השאר.
"אני יכול להתבכיין, להצביע על הקשיים ולהתלונן למה לא מצמצמים את הבירוקרטיה. אבל זה לא מעניין אותנו. אנחנו אנשי ביצוע וחזון שמסתכלים קדימה. חצי הכוס המלאה זה מה שנותן לנו את הדרייב להמשיך להניע ולמלא את הכוס כולה. אלה המאפיינים של העובדים והמנהיגים וזה החזון של קק"ל, ואנחנו מדביקים בזה את שאר המעגלים במדינה.
"אנחנו כמעט שנה ושלושה חודשים עסוקים בדבר הזה, ואני משוכנע שנקבל שיתוף פעולה משמעותי. לפני שנה וחצי הצגתי את עיקרי התוכנית בפני שר האוצר, שהתלהב מאוד והביא את זה לדיון בפני הצוות המקצועי במשרד. אחר כך נפגשנו עם שר הכלכלה, שהקים צוות עבודה משותף עם אנשי המקצוע בקק"ל. הצגנו את זה גם בפני הצוות של משרד ראש הממשלה, ועד היום הצוותים עובדים ביחד. בכל רמה ובכל דרג יש 100 אחוז התלהבות מהחזון. לא היה כדבר הזה. עוד לא נתקלתי באדם אחד שמנפנף אותנו ואמר שזה לא חשוב ולא מעניין".
זמן מבוזבז
ועם זאת, עטר איננו ממתין לממשלה, ובמסעותיו ברחבי העולם היהודי הוא כבר פועל כדי להדביק עוד ועוד יהודים בחזון הציוני המעודכן. "פגשתי חמישים רופאים באוקראינה שבודקים אופציה לעלות לישראל. שכנענו אותם שיבואו להשתלב בגליל ובנגב. ישבנו עם אנשי עסקים יהודים חשובים מאוד בעולם שיש להם עסקים מובילים בתחומי הייטק, מחקר, מימון בנקאי וקרנות השקעה, והצגנו בפניהם השקעות בנגב ובגליל".
איך מתייחסים בעולם היהודי לאתגריה של אומת הסטארטאפ שיכולה ללמד את העולם שיעור או שניים בהצלחות?
"כשאני טס לפגישות אני מחלק את זמני לשני עולמות תוכן. האחד זה מלחמה של ממש בהתבוללות, שזה האסון הכי גדול של העולם היהודי. יותר מ־70 אחוז מהיהודים בעולם עוברים תהליך התבוללות, וזה אסון כבד. מערכת היחסים בין מדינת ישראל ליהדות ארה"ב נמצאת במשבר, וצריך מהר ממשלה יציבה שתיקח את האתגר הזה ברצינות. בעשר השנים האחרונות גדלנו מ־45 ל־75 אחוזי התבוללות בארה"ב, ואנחנו צריכים לשאול את השאלות הקשות ולבחון מה חלקנו במציאות הזו. היכן משרדי הממשלה שאמונים על זה? ההתמודדות עם ההתבוללות היא לא תפקידה של קק"ל, אבל היא עושה את זה ב־52 מקומות על הגלובוס.
"אנחנו בוחנים מול כאלה שכבר למדו כאן ועובדים היום במדינות שלהם – ברוסיה, באוקראינה, באוסטרליה, בארה"ב, בקנדה ובאירופה – להביא אותם לגור כאן בקבוצות של עשר, עשרים וגם חמישים משפחות של רופאים ואנשי מחשבים והייטק"
"הדבר השני זה לבדוק איתם יחד איך אנחנו לוקחים את הכוח העצום של העולם היהודי וממנפים אותו לטובת הקהילות שהם חיים בהן, וגם לטובת הגליל והנגב. בכל מקום אני נתקל ביהודים חמים וציונים נלהבים, שכשהם רואים שהתוכנית לא באה רק לקחת את הכסף שלהם ולבזבז אותו על מנגנון, אלא לקחת את העוצמה שלהם ולחזק איתה את מדינת ישראל והעם היהודי – הם נכנסים לזה בהתלהבות ברמות שאתה לא יכול לתאר. זו העוצמה של העם היהודי. אנשים מוכנים לתת כל מה שיש להם כדי שמדינת היהודים והפריפריה שלה יתחזקו. אני מתאר להם את החלוקה בין הגליל למרכז, שבמדינת תל־אביב אנחנו סטארטאפ ניישן ורק 7 אחוז בפריפריה, וכל השאר עדיין עובדים במפעלים עתירי ידיים עובדות. אני מסביר להם שאת המאזן הזה צריך לשנות, וכולם נלהבים לקחת בזה חלק.
"כל יהודי שנפגשתי איתו מתלהב מהחזון של פיתוח הגליל והנגב. אנחנו בתהליך של להביא לארץ אלף סטודנטים בשנה, לגליל ולנגב, ללמוד הנדסה ומחשבים. בנוסף אנחנו בוחנים מול כאלה שכבר למדו כאן ועובדים היום במדינות שלהם – ברוסיה, באוקראינה, באוסטרליה, בארה"ב, בקנדה ובאירופה – להביא אותם לגור כאן בקבוצות של עשר, עשרים וגם חמישים משפחות של רופאים ואנשי מחשבים והייטק".
איך המצב הפוליטי משפיע עליכם, כאשר המדינה מתפקדת כבר שנה בלי ממשלה קבועה?
"כל דקה שחולפת בלי ממשלה קבועה ויציבה זו דקה אבודה לעם ישראל, לחיזוק הציונות ולחיזוק מצבה הביטחוני, הכלכלי, החברתי של המדינה. אני רואה מה זה עושה לכל מי שרוצה בהיחלשותה של מדינת ישראל. לנו כארגון בוודאי שזה מפריע. חזון ישראל 2040 היה יכול לצעוד הרבה מאוד צעדים קדימה, אם היה עם מי לדבר ואם אפשר היה לבוא כבר עכשיו ולהניע תהליכי עומק בחינוך בתרבות, בתחבורה.
"אין שום בעיה שתושב קריית־שמונה יעבוד בחיפה, בכרמיאל או בעפולה ולהפך, ובלבד שתיתן לו את האפשרות לעלות לרכבת ולהגיע בתוך חצי שעה לעבודה. אני גר בגליל, ונוסע למקום העבודה שלי שעתיים וחצי לכל כיוון. זה לא סביר בכלל במדינת ישראל בשנת 2020. בשנת 92', כאשר מוניתי למנכ"ל רשות ממשלתית, מה שלקח לי אז שעה וחצי נסיעה לוקח לי היום שעתיים וחצי. זה נראה לך סביר? זה לא הגיוני ולכן כולם צריכים להירתם. כל דקה של ממשלת מעבר, זו דקה מבוזבזת שאין לנו אותה".
