אנשי קיבוץ להב, השוכן בצפון הנגב, חוגגים במהלך השנה האחרונה 70 שנה להקמת הקיבוץ בסדרה של אירועים. אירוע השיא התקיים בערב החג השני של סוכות – המופע המרכזי שנקרא “זה איננו חלום” בבימויו של איקה זהר. מדובר על מופע קהילתי בו השתתפו כ-150 איש: 120 הופיעו על הבמה ועוד 30 אנשים שמילאו תפקידים שונים הקשורים למאחורי הקלעים: תפאורה, תאורה, תלבושות ועוד.
מזכיר הקיבוץ, איתן שחר (65), הביע את התרגשותו: “זו חוויה שנמשכה כחודשיים. מופע של 150 אנשים מתוך הקהילה, שבנו אותו, שרו ושיחקו. היו קטעים של שירה, שירים שנכתבו במיוחד למופע, שירי עבר שנכתבו בלהב, מחול, ריקוד ומלל. היה מסך גדול עם קטעי וידאו ארט משולבים. מופע מאוד עכשווי ומושקע. ילדים מגיל 5 עד גיל 90, אלו מקורות הגאווה שלנו במופע. חדשים וישנים”.
שחר סיפר על התמהיל האנושי המיוחד שנוצר בקיבוץ בשנים האחרונות: “בחמש השנים האחרונות הקיבוץ קלט כ-70 משפחות והאוכלוסיה הוכפלה. היה המון ביטוי לזה. אחת המטרות הייתה לחבר את החדשים להווייה של להב, למורשת של להב ולרוח של הקיבוץ. המופע היה מוצלח מאוד, אבל השגנו את המטרות עוד לפני שהוא התחיל. המופע הוא הצלחה גדולה בעקבות התהליך. התוצאה הסופית היא רק הבונטון של העניין. חוויה מגבשת של הקיבוץ”.
אז מה היה שם?
המופע התחיל עם קטע קריינות של עקיבא לב-רן (89), עורך עלון הקיבוץ “ניצוצות להב” ב-30 השנים האחרונות, שעתיד לפרוש מתפקידו בחודש פברואר הקרוב. לאחר מכן בוצע השיר “זה איננו חלום”, אותו כתב במאי המופע, איקה זהר.
שמש על ראשינו קופחת
ומתחת לתל עוד מתייצבים החולמים, כי
המדבר שוב קורא לי ונפשי מרוּממת מול נופי נעורי
כן כמו מאז משנים. לא זה איננו חלום, הן, עוד צקלג מתבוננת
עוד בוער הניצוץ בי, איך חלפו כבר שבעים, אך
ילדים עוד רוקדים לה ועדיין חולמים כך
מעגל שוב נפתח והריקוד עוד תמים
שחר הסביר מה מסמל שם המופע עבור קיבוץ להב: “השם “זה איננו חלום”, זה להגיד שהמציאות הזאת שאנחנו חווים אותה היום היא מציאות אמיתית ולא חלום. אני מנסה לחזור 10 שנים אחורה. בתי הילדים התרוקנו, עידן גרעיני הנח”ל נגמר, משבר כלכלי, ובאמת הייתה תחושה, לא רק בלהב, אלא בתנועה הקיבוצית, שלא ברור אם יהיה לכך קיום בהמשך. 10-15 שנה אחרי המשבר הזה, לעשות מופע של קיבוץ שוקק חיים, בתי ילדים מלאים. אוכלוסיה שמתדפקת על דלתותיו להיכנס, אנשים שעומדים בתור להצטרף להרחבה הבאה, להגיד שזה איננו חלום וזה קורה באמת, יש לזה משמעות מאוד גדולה”.
בהמשך המופע היו שירים נוספים, ריקודים, קטעי קישור ומערכונים: הקמת חדר האוכל ב-1952, ריקוד הדבורים, מערכון מונטי פייטון, מחרוזת שירי להב, שיח בנות, שיר השכונות, מערכון על הווטסאפ של קיבוץ להב, מערכון על מפגינים עם קריצה לפוליטיקה ועוד. שיר הסיום נקרא “שמיים” (מילים ולחן: יגאל בשן) ומסתיים כך:
רק השמים מעלי
יודעים קצת לפני
לאיזה בוקר חם
לאיזה בוקר קר
נתעורר מחר
רק השמים מעלי
שומרים עליך ועלי
ובגללם אני
ומתחתם אני
עדיין שר
איתן שחר סיפר בקצרה את סיפורו וסיכם: “להיכנס לתפקיד המזכיר בשנת ה-70 של הקיבוץ, מיד אמרתי שזכיתי. נקלטתי בקיבוץ בגיל 17 בחברת נוער. הייתי ילד שזרקו אותו מבית בספר. התחתנתי עם בת קיבוץ ואני כמעט 50 שנה פה. הייתי מחוץ לקיבוץ בתפקידים באקדמיה. אני מרצה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ובמכללת ספיר. חזרתי אחרי 20 שנה מחוץ לקיבוץ לתוך הדבר הזה. הנושא של עבודה עם קהילה הוא תחום ידע שאני מביא איתי לתוך תפקיד המזכיר”.
ומה עוד מתוכנן להמשך? “יש לנו טיול קיבוץ, צוות שלם שבונה טיול של יומיים עם 250 משתתפים. המון אנשים היו מעורבים בשנה הזאת. זה פותח את הדלתות לכל המצטרפים להיות חלק. אני חושב שהייתה עבודה קהילתית מאוד מרשימה בשנה הזאת”.
