כל יום בקואליציה של 61 ח"כים הוא נס הישרדותי, אין 24 שעות שעוברות בלי דרמה פנים-קואליציונית או קרב אופוזיציה-קואליציה ולפעמים גם בתוך המפלגות עצמן. המתיחות היא בנוסח ימי טרום הכרזת בחירות וכל מהלך נדמה כאילו יכריע את מפת המנדטים כולה. ברקע, מתנהל לו ראש הממשלה כאילו הבחירות לעולם לא יגיעו, מהלך שנראה כאילו נועד להרדים את השטח, אך גורם לכולם לשמור על ערנות שיא.
מהסוף להתחלה
1.
ביום רביעי תעלה למליאה הצעת החוק של ח"כ מוטי יוגב לגירוש משפחות מחבלים בקריאה טרומית. הצעת החוק אושרה ביום ראשון בוועדת שרים לאחר שנידונה בקבינט ולא קיבלה את תמיכת אנשי המקצוע. עם זאת, במערכת הפוליטית היא לפתע זכתה לחיבוקים חמים. אחרי שלושה שבועות, שבהם הצעת החוק נדחתה משבוע לשבוע בטענות מסוגים שונים והיה נראה כאילו היא הולכת להיקבר כיוזמה חשובה באין תומך, בא יו"ר הבית היהודי בנט ואימץ אותה ובעקבותיו גם ראש הממשלה.
אבל המתיחות בין הבית היהודי לליכוד לא מאפשרת קידום הצעת חוק של הראשונה בתמיכת האחרונה, בפרט על רקע המתיחות בין בנט לנתניהו, ולכן באורח פלא צצו בסדר יומה של המליאה ביום רביעי שתי הצעות חוק חדשות של ח"כ דוד ביטן. אחת מהן זהה באורח פלא להצעת חוק גירוש משפחות מחבלים של יוגב. מדובר בהצעות חוק ותיקות שלא הונחו מעולם לאישור ועדת שרים, הצעות חוק "מגירה", כפי שמכנים אותם חברי הכנסת.
למה צצו החוקים האלה לפתע? על פי נהלי הכנסת הצעות חוק דומות נצמדות ומקודמות יחד. לשם מי תיזקף יוזמת החקיקה? לטובתו של היוזם שהניח את הצעת החוק שלו ראשון על שולחן הכנסת. במקרה הזה הוא ח"כ ביטן, שמעולם לא עשה דבר כדי לקדם את הצעת החוק עד לדחיפתם לסדר היום השבועי. וכך, ביום רביעי יוכלו בליכוד להגיד: "הצעת החוק שלנו אושרה היום – צעד נוסף בדרך למיגור הטרור". אל תתפסו אותי על המילים. במשחק מי מאגף את מי מימין, יוכלו בליכוד לרשום לעצמם השבוע נקודת ניצחון.
2.
אמש, יום הצבעות ארוך ששיאו אמור היה להיות עם אישור ראש הממשלה לתפקיד שר הביטחון הפך להיות פארסה אופוזיציונית. תחילה התקשה יו"ר הקואליציה דודי אמסלם לגייס את הרוב הנדרש לאישור מינויו של נתניהו. חברי כנסת התעכבו מלהגיע, השרים איוב קרא ומירי רגב נעדרו מסיבות בריאותיות ואמסלם הלך והאדים תוך דרישות מהשר יובל שטייניץ לא לסיים את נאומו הארוך מאוד שלפני ההצבעה. רק לאחר עיכוב של כמעט שעה – הצליח אמסלם להכניס את הח"כים הסוררים למליאה ובראשם ח"כ אורן חזן ולאשר את המינוי ברוב של 59 תומכים מול 56 מתנגדים והיה נראה כי שיא המתח כבר חלף ועבר לו.
ואכן, שרי הליכוד והשר יואב גלנט מכולנו הרשו לעצמם להתרווח מעט במזנון הח"כים לשיחות פרטיות, ח"כים התפזרו לחדרים שלהם ורמת כוננות א' שהכריז אמסלם ירדה. את המצב זיהה מרכז האופוזיציה הנמרץ ח"כ יואל חסון והחליט מעכשיו לעכשיו על תרגיל שכבר ניסה והצליח בו בעבר על ח"כ יואב קיש להפלת חוק קואליציוני שאינו במחלוקת.
והפעם – חוק אחריות על עבודות שיפוצים של ח"כ רועי פולקמן, שהיה אמור להיות מאושר בקריאה שלישית לאחר עבודה של מעל לשנה היה הקורבן התורן של ניסיונות חסון להשפלת הקואליציה. הניסיון אכן הוגדר מיד כהצלחה כאשר החוק נפל לקול זעקות אמסלם, קיש ועוד, אבל גם צעקות רמות מאוד של חבר מפלגתו, יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ איתן כבל. מי שטרח ועמל על החוק במשך שנה שלמה ורק רגעים ספורים קודם לכן הציג אותו בגאווה גדולה על הדוכן, לא עודכן בתרגיל שרקח חסון.
"הוא שלח אותי להיות כלב הטעיה שלו?" תהה כבל לאחר שנרגעו הצעקות במליאה. חסון עצמו התנצל בפני חברו, אך היה נראה כאילו הכול כשר במלחמה שהכריז חסון על הקואליציה. הפלת חוקים ביורוקרטיים לטובת האזרח נגנזים רק בשם ההזדמנות להשפיל את הקואליציה וגם אם חבר מפלגה שלו מוקרב על המזבח. יחסי האמון שבין הקואליציה לאופוזיציה מעולם לא הגיעו לשפל כל כך נמוך, רגעים לפני שהופל החוק של פולקמן, הצביעה המליאה כולה בעד החוק של ח"כ איילת נחמיאס-ורבין שנועד להקל על נפגעי תקיפה מינית. למשחק הזה יש שני צדדים וגם לאופוזיציה יש עוד מה להפסיד בשבירת הכלים.
