"אני מאמינה במלוא הענווה שאבי היה מעודד אותי"

לא פחות ממאה פונים הציפו את הטלפון האישי של עדינה בר־שלום ביום שני השבוע, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כי הכנסת ה־20 תפוזר וכי הבחירות יוקדמו לחודש אפריל. בין המכרים הרבים שביקשו לאחל הצלחה לבר־שלום, שהקימה לאחרונה את מפלגת אח"י ישראלי ומתכוונת לרוץ לכנסת, היו גם כאלה שגיששו סביב האפשרות להשתבץ ברשימה המתהווה, ומי שהציעו חיבורים מעניינים. עדיין לא בני גנץ המיוחל, אלא קבוצה בשם 'מפלגת העיראקים' שמבקשת לקדם תביעת פיצויים מממשלות ערב על נכסי היהודים.

אני נפגשת עם בר־שלום ועם הבא אחריה ברשימה, גדעון שפר, ובאופן מפתיע הם נראים נינוחים למדי, אף שהאות למרוץ כבר ניתן. שניהם בשנות השבעים לחייהם, אך מעבר לפרט הזה קשה לזהות קווי דמיון נוספים. היא אישה חרדית, בתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל ומייסדת המכללה החרדית. הוא אלוף במילואים, ראש אכ"א וסגן יו"ר המל"ל לשעבר. בקרוב מאוד הוא יעזוב את תפקידו הנוכחי כסגן נשיא 'אלביט מערכות', לטובת המערכה על הכנסת. "שני קצוות שמבקשים לחבר את עם ישראל" כהגדרתם, אבל כדי לצלוח את יום הבוחר הם יידרשו להתחבר בעצמם עם גורמים פוליטיים נוספים.

עוד כתבות באתר מקור ראשון
–בין בג"ץ לצה"ל: המאבק להריסת בית המחבל שרצח את גיסי
–ידיד נפש: להבין את הקטבים בחברה הישראלית
–גאולה פרטית: החב"דניק שמשלב בין אמונה לעבודה בטלוויזיה

"הבחירות בעוד ארבעה חודשים, יש לנו זמן", אומרת בר־שלום כשאני שואלת אותה על האפשרויות העומדות בפניהם. "אנחנו נראה את מי אנחנו מוכנים לקלוט, מי בערכים שלנו. כבר שנתיים אנחנו עובדים מתוך רצון לנצח את השנאת חינם שיש פה, וזה הוביל אותנו לחשוב על הטוב המשותף לעם ישראל. יש טוב משותף. אצלנו שמאל וימין, דתיים וחילוניים עובדים יחד כדי להמציא רעיונות חדשים שעובדים".

דרך האמצע?
"אני לא יכולה להגיד שיש נקודת אמצע בדברים האלו, ושלא מעניין אותי למשל שמחללים שבת. זה מאוד מעניין אותי, אבל אני לא רוצה לכפות. יש את אמנת גביזון־מדן ואנחנו מסכימים עליה", מתייחסת בר־שלום לאמנה המוכרת, שבין היתר עורכת הבדלה בין מוסדות בילוי ותרבות שיהיו פתוחים בשבת למרכזי קניות שייסגרו.

אבא שלך לא היה יכול לחיות עם האמנה הזו בשלום.
"אני מובילה את אח"י ישראלי", משיבה בר־שלום במילים ספורות, ולא מוסיפה. בהמשך היא תספר על היחסים הטובים עם האחים, חלקם ממשיכי דרכו של האב במפלגה שהקים, ש"ס, אך היא בהחלט לא מתנצלת על הכיוון העצמאי שבחרה להוביל.

"מכרים ותיקים"

במהלך השבוע היו דיווחים על מגעים מסוימים בין הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, השם הלוהט בבורסה הפוליטית, לבר־שלום. נראה שהמגעים הבוסריים הללו לא הבשילו, ואני שואלת את השניים אם שמעו ממנו לאחרונה. "אנחנו מכרים ותיקים", מציין שפר בתגובה. "הוא אמר לי די מזמן שהוא יחליט בנקודת הזמן הנכונה, והוא עוד לא החליט. אני מאמין שבימים הקרובים יתחילו התרחישים לנוע. הסגנון שלנו הוא סגנון מחבר, שיוצר גשר. 80 אחוז מהפערים נסגרים אם לא נכנעים לקיצוניים שרוצים רק להעמיק את המשברים. יש כאן התאמה גבוהה למה שבני גנץ רוצה. יש היום צמא ענק לחדש, ואנחנו מביאים תפיסת עולם חדשה. עדינה באה עם תפיסת עולם, וגם היא חדשה בפוליטיקה. בגילה הצעיר", הוא צוחק, "היא אומרת 'אני רוצה להשפיע על הכיוון'. היא לא חלמה להיות שרת החינוך, והיום בהסתכלות שלנו חינוך הוא נקודת מפתח".

בהשוואה לביטחוניסטים אחרים שמצטרפים למרוץ הפוליטי, שפר אינו מנופף בניסיונו הצבאי ומעדיף לדבר על החינוך וחשיבותו לעתיד החברה הישראלית. "בעמותת 'יכולות' שאני חבר בה", הוא מספר, "אנחנו לוקחים כל שנה 700 צעירים בכיתה ט' עם שבעה ציונים שליליים בתעודה, ועושים חוזה עם הבית ובית הספר. 85 אחוז מוציאים בגרות, 95 אחוז מתגייסים לצה"ל. זה אומר שכל אחד יכול. אותי זרקו מהתיכון כי שיחקתי כדורגל במקום ללמוד. למדתי בבית הספר הטכני של חיל האוויר, ומישהו נתן לי הזדמנות ונעשיתי טייס. זה התפקיד של המדינה".

זה נשמע לי מצע שגם אורלי לוי־אבקסיס יכולה לחבר. תשבו איתה?
"זה מה שאני עושה", הוא מדגיש, ומתעלם במופגן מהשאלה. "המבחן שלנו הוא בעשייה, ובמצע שלנו יש רשימת פעולות. עזבתי לפני שבוע את תפקידי כיו"ר האספה הכללית של מכללת אחווה כדי להתרכז במפלגה. יש לנו מסלולים מיוחדים לחרדים, 1,300 בדואיות לומדות אצלנו. עדינה הובילה 17 שנה מכללה שנסגרה נגד הכיוון הנכון. אני המצאתי את השירות האזרחי", מתייחס שפר לוועדה שעמד בראשה בצה"ל, ושהמליצה על הפניית בני נוער שאינם מתגייסים לשירות האזרחי.

גם בר־שלום מעדיפה להתחמק מהשאלה הפוליטית, ולהישאר במישור האידאולוגי. "מידת הצדקה הגבוהה ביותר לפי הרמב"ם, זה לתת לאדם להתפרנס ממעשי ידיו. השילוב הזה בינינו, של האלוף בצה"ל עם האישה ללא השכלה אקדמית שהביאה את ההשכלה האקדמית לחברה החרדית, לכאורה לא היינו יכולים לעולם להיפגש. הנאום של הנשיא לגבי השבטים פצע אותי. מישהו אמר נקים קנטונים כמו בשווייץ. אנחנו יהודים עם דם חם שרוצים לחיות ביחד. על מה נפריד בין אנשים? אנחנו צריכים למצוא את המחבר".

ולוי־אבקסיס? אני לא מרפה. "דיברנו איתה", אומר שפר. "היא רוצה 'וואן מן שואו', ואנחנו בונים קונספט מחבר". בר־שלום מוסיפה: "אבל יכול להיות שנחבור בסוף, כי היא בין הטובים. בסוף בתוך הכנסת, כל האנשים שמחפשים את הטוב ישתפו פעולה. זה טוב אם כל הגופים האלה יוכלו לכבוש קצת את האגו ולחבור ביחד. נכון שלכל אחד מאיתנו יש קו ודרך שעבדנו עליהם קשות, אבל עם רצון טוב ניתן יהיה לעשות את זה. העת לא כשרה עכשיו, כי כל גוף בודק כעת את ההזדמנויות. אנחנו על הערכים שלנו לא נתפשר".

הופתעתם מהכרזת הבחירות ביום שני?
בר־שלום: "ההפתעה היא שזה הגיע חודש לפני מה שציפינו".

שפר: "תוכנית העבודה שלנו נבנתה למארס 2019. ידענו שזה יקרה והגענו מוכנים". בר־שלום: "עכשיו רוב העבודה לפנינו. עלינו לגייס חצי מיליון איש". כאשר אני שואלת מאיפה יגיעו מאות אלפי המצביעים שהם מתכננים לכבוש את לבם, משיבה בר־שלום "מכל הקשת", ואילו שפר משתמש בביטוי "המיואשים".

מנין הביטחון שתעברו את אחוז החסימה?
בר־שלום: "את צריכה לראות את ההתלהבות בכל מקום שאני מגיעה. אנשים נרתמים לעזור מעבר לכל דמיון".

אתם שואפים להיות הפתעת הבחירות? מה היעד שלכם?
"מה זה הפתעת הבחירות, 15 מנדטים? (צוחקת). אני בטוחה שנצליח, אם זה שבעה או שמונה מנדטים זה הצלחה בשבילי לפעם הראשונה. אני אישה צנועה".

לא צריך חוק גיוס

חוק הגיוס, הסיבה הרשמית לפיזורה המוקדם של הכנסת ה־20, עבר שנה קשה במיוחד. תחילה התנגדו לו החרדים, אך מי שהפיל אותו לבסוף היה דווקא תומכו עד לא מזמן, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. שפר ובר־שלום חושבים שבכלל לא צריך חוק כזה, ושהדיבורים עליו משרתים את לפיד משם ואת החרדים מכאן כדי לצבור קולות בקלפי.

"חוק הגיוס משמש כלי בידי הפוליטיקאים", סבור שפר. "היה ניסיון של ליברמן להביא תשובה ממשרד הביטחון, אבל אפשר גם בלי חוק. החרדים באים להתגייס לצה"ל כבר היום. אלפיים מהם נמצאים בכל שנה בשירות האזרחי, ומשם הם ממשיכים לעבוד או ללמוד. התהליך קורה וצריך לעזור לו. חוק הגיוס מתחשב ברצונן של החסידויות הכבדות שאומרות פה אחד 'על גופתי המתה זה יקרה', והם פשוט מפריעים לדברים לקרות. בזמנו אמרתי ליעקב פרי, שהיה יו"ר הוועדה שהכינה את חוק הגיוס הקודם, שהחוק רק יקלקל, והמלצתי על שירות אזרחי".

בר־שלום: "פריצת החומות מפחידה את החילונים הקיצונים ואת החרדים הקיצונים. צריך לשבור את הדינמיקה הזו, אסור להמשיך בה".

אבל בלי חוק היה בא בג"ץ ודורש לגייס את כל החרדים.
שפר: "בג"ץ היה רואה את המציאות. למה צריך חוק? החוק בא לשנות מצב, אבל הוא יכול גם להרע אותו".

בר־שלום: "אנחנו לא מדברים על שוויון בנטל אלא על שוויון הזדמנויות, וזה לא נטל, זו זכות. הם המציאו את המושג הזה כדי להוכיח שאין שוויון בנטל".

"הם" הכוונה ללפיד? נשמע שהוא מעצבן אותך.
"לא, אף אחד לא מעצבן אותי. עכשיו זו הזדמנות לשנות".

בר-שלום: "פריצת החומות מפחידה את החילונים הקיצונים ואת החרדים הקיצונים. צריך לשבור את הדינמיקה הזו, אסור להמשיך בה"

כמקימי מפלגה שמדברת על איחוי שסעים ועל חיבורים – אגב, לא היחידה שעושה זאת, כולל כמובן לפיד – אני שואלת את השניים אם הבעיה הכי קשה בחברה הישראלית היא השבר בין דתיים לחילונים. בר־שלום מונה עוד כמה שסעים: "הפריפריאלי, הכלכלי, בין ימין לשמאל".

לא הבעיה הביטחונית? אני שואלת את האלוף במילואים שפר, והוא מפנה שוב אצבע מאשימה כלפי הממשלה: "המדינה מעצימה את האיום, כדי שנצביע עבור מי שמדבר על האיום הביטחוני הכי גדול. אבל האיום הכי גדול הוא האיום הפנימי, הפערים בין עניים לעשירים, 800 אלף ילדים עניים בישראל". בר־שלום: "אני לא מבינה איך אפשר לישון בשקט ככה". שפר: "הדבר הראשון שאנחנו רוצים זה לעשות חינוך דיפרנציאלי, להשקיע יותר במקומות שאין בהם, רפואה בפריפריה".

בריאיון לריקי רט ב'מקור ראשון' לפני שנה וחצי, על רקע סגירת המכללה שהקימה, אמרה אז בר־שלום: "לא החלטתי עדיין אם אלך לפוליטיקה או לא. אם אני נחוצה בפוליטיקה, זה רק כדי שתהיה החלטת ממשלה על הקמת מכללה לחרדים". אני שואלת אותה אם זה עדיין היעד המרכזי שלה.

"זה אחד היעדים המרכזיים. אמרתי את זה חודשיים אחרי שהמכללה נסגרה, וחשבתי אז רק על זה. מאז עברנו כברת דרך, ואני חושבת על שאר האנשים שאין להם הזדמנות להגיע למה שמגיע להם. גם אז, מתוך השבר, הבנתי שהדרך היחידה לעשות משהו זה מתוך הפוליטיקה. את לא יכולה להשפיע בלי גוף פוליטי שמייצג אותך".

מטריד אותך שאין נשים במפלגות החרדיות?
"זה לא מטריד אותי. אלה מפלגות סקטוריאליות שחיות תחת מטרייה של רבנים. אני מסוגלת לחיות עם זה". שפר: "גם אני כחילוני מסוגל לחיות עם זה. חשוב לי יותר שתהיה להם הזדמנות לחינוך למתמטיקה ואנגלית". בר־שלום מסכימה: "95 אלף ילדים חרדים לא לומדים מתמטיקה, אנגלית ועברית. אני קוראת לזה לימודי יסוד. אבי אמר זאת במפורש, שחובה ללמד את הילדים שלנו אנגלית, מתמטיקה ועברית".

בין דרעי לנתניהו

הריאיון עם השניים מתקיים בביתה של בר־שלום בצפון תל־אביב. על שולחן הסלון כיבוד כיד המלך: בקלאוות, תמרים, מיני פיצוחים ומזונות, תותים ושתייה. השיחה נינוחה וקולחת, אך בכל פעם שאני פונה אל הפוליטיקה הם מנווטים את תשובותיהם למצע המפלגה ולמה שהם רוצים לשנות. בשלב הזה הם לא נכנסים להאשמות או לקמפיין שלילי, ומיישמים, לפחות ברמת השיח, את מה שהם מבקשים להביא לציבוריות הישראלית.

בעוד סיפורה של בר־שלום – הבת של ואשת חינוך בזכות עצמה – מוכר, שפר עדיין אלמוני כמעט בציבוריות הישראלית. הוא מקשיב כאשר דווקא בר־שלום מתארת את תקופתו כשבוי מלחמה במצרים במשך שבועיים בתקופת מלחמת יום כיפור. "לאחר שחזרתי לארץ והבראתי", הוא ממשיך בעקבותיה, "הבאתי ארבעה ילדים לעולם, והיום יש לי גם תשעה נכדים. הצליח למדינה, ועדיין אני רוצה לחולל שינוי. החלטתי לצאת מנקודת הנוחות שלי כי אי־אפשר עוד לשבת בצד". ובר־שלום אומרת: "יש לנו תחושת שליחות. אדם צריך למלא את הייעוד שלו".

אתם פוסלים ישיבה עם נתניהו אם היועץ המשפטי לממשלה יגיש כתב אישום נגדו?
שפר: "עם כתב אישום אנחנו לא יושבים איתו".

בר־שלום: "זו שאלה אזרחית עד שמנדלבליט יגיש את ההמלצה שלו, ואני מקווה שלא. ברגע שיחליט להגיש כתב אישום זו שאלה משפטית, ואני מאחלת לראש הממשלה שזה לא יקרה לו".

אתם פוסלים את ראש הממשלה עוד לפני שבית המשפט מכריע את דינו.
"גם אריה (דרעי; שא"כ) זז הצידה כשהיה כתב אישום. צריך להיות סטנדרט ברור", אומרת בר־שלום, ושפר מוסיף: "אין לי משהו נגד נתניהו, אבל גם הוא אמר אז על אולמרט שהוא צריך לפרוש בזמנו וכך צריך להיות".

אבא שלך דווקא חי בשלום עם יו"ר מפלגה תחת כתב אישום. מה השתנה?
"הוא לא האמין", היא אומרת בכאב. "הוא דרש לדבר איתו בארבע עיניים וקיבל תשובות".

תשקלי חיבור עם אלי ישי?
"אסור לי לפסול אף אדם אם אני רוצה את הטוב המשותף, וזה כולל את אלי ישי. הוא יצטרך לקבל את הכללים של המפלגה הזו, ואם הוא יכול, אז למה לא?"

בתחילת השבוע ספגה המפלגה החדשה מכה ראשונה, עם פרישתו של היו"ר מיכאל ביטון. ראש עיריית ירוחם לשעבר מסר כי הוא מעוניין בחיבורים "לגורם גדול ומשפיע בפוליטיקה הישראלית", ובמערכת הפוליטית מעריכים שהוא צפוי לחבור לגנץ. לשאלתי אם היא מאוכזבת, עונה בר־שלום: "הוא איש ראוי. אנחנו מאוכזבים ממה שקרה, לא ממנו. הוא החליט שיותר נכון לו בשלב הזה להכריז שהוא הולך לחיבורים, אנחנו אומרים שקודם צריך להעמיד את החלום על הרגליים. גם אם הוא יתקבל על ידי מפלגה אחרת, החלום שלנו צריך להיות חי.

"אם רציתי להיות ח"כית ולמחוק את כל הערכים שלי, הייתי יכולה להיות מזמן", אומרת בר־שלום, ושפר מחזק: "אין מפלגה שלא הציעה לה". בר־שלום: "אני בחרתי לעבוד קשה. להקים מפלגה, להיות בין אנשים שנותנים לי תחושה של בית, ולעבוד בשביל הערכים שלנו של לעשות טוב. צר לי שהוא עזב, אבל רצונו של אדם כבודו".

היה בעצם מאבק על המקום הראשון?
"לא. אצלנו זו מחלוקת על הדרך".

חיה ותן לחיות

כשאני מציבה על השולחן סוגיות ליבה מדיניות וביטחוניות, השניים מתעקשים להתמקד בתוך החברה הישראלית. כך, למשל, כשאני שואלת אם הם בעד מדינה פלסטינית, עונה בר־שלום: "אנחנו בעד מדינה יהודית, דמוקרטית, ציונית ומטפלת באזרחיה". וגבולות? "כשיהיה עם מי לסגור – נסגור", אומר שפר.

"אני מלווה את התהליך עשרים שנה. הגענו לנקודה שאנחנו לא יודעים לפתור את הבעיה הקיימת. זו שאלה מהותית אם נהיה מדינה שרוב אזרחיה יהודים. זה מביא אותנו למקום שבו ניפרד, אבל בתיאום איתם. אם נהפוך למדינה אחת, איבדנו את הציונות. בואו נדבר איתם קודם. הכוח לא מנצח היום. מגבלת הפעלת הכוח לא מאפשרת לנו לעשות מה שנרצה. אז מה אם יש לנו צבא חזק, אנחנו לא רוצים להיות כמותם".

העמדות שמציגים בר־שלום ושפר מציבות אותם במרכז־שמאל המפה הפוליטית (אף שהם מתנגדים להגדרות). כשאני שואלת אם ישבו בממשלת שמאל שאולי תבצע התנתקות שנייה, אומר לי שפר: "אנחנו נלך עם הטוב המשותף". בר־שלום ברורה יותר: "לא נבצע שום מהלך מדיני ללא הסכם חתום בין הצדדים. לא נסכים לנסיגה חד־צדדית. כל פעולה צריכה להיות בהסדר שיניח את הדעת לכולם".

תצביעו בעד הקמת רחבה רפורמית בכותל? אני ממשיכה לסוגיה הנפיצה הבאה. בר־שלום: "בכפייה אנחנו משיגים שנאת אחים. חוק המרכולים (של דרעי; שא"כ) גרם להרבה יותר חילול שבת ממה שהיה ניתן להשיג בלי חוק. היה אפשר לשבת למשא ומתן שהיה מכבד את בני האדם, ולהגיע לתוצאה שגם החרדים וגם החילונים יכלו לחיות איתה בשקט".

בהקשר של שיח בין מגזרים, בר־שלום נזכרת בוועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבות המחאה החברתית ועסקה גם בשילוב חרדים בתעסוקה ובסוגיית לימודי הליבה: "טרכטנברג ביקש לפגוש את אבא שלי, ולא הסכימו לו להגיע לאבא שלי. לא אזכיר שמות. הוא בא אליי שאפגיש לו את אבא שלי. הוא אמר לי 'יהיה חבל. אנחנו הולכים לדרך ללא מוצא'. את מרגישה באיזה כאב אני מדברת?"

מה עמדתכם באשר לחוק הדגל הימני שעבר בכנסת הזו, חוק הלאום?
"כשהתעוררה המהומה דיברתי עם עו"ד אתיה שמחה, שהיא נשיאת הארגון הבינלאומי לעורכי דין והייתה יועצת של ראש הממשלה שמיר. היא אמרה לי 'יש מה לעשות, להוסיף לחוק הלאום אמנה שתסדיר את הזכויות בנוסף לחוק'. מכיוון שמדובר בחוק יסוד שאי־אפשר לשנות אותו, אנחנו מבקשים להוסיף את האמנה, שתומך בה גם שייח' טאריף. מגיע לנו חוק לאום, אבל הוא היה צריך להכיל גם את זכויות הנאמנים למדינה כדי שאנשים ייפגעו פחות. לנו כיהודים אסור לפגוע במיעוטים, כי גרים היינו בארץ מצרים". שפר נחרץ יותר: "אני בקשר טוב עם הדרוזים, עוד מהיותי ראש אכ"א. יש סעיפים שחסרים ויש מהומה באוכלוסייה הדרוזית, למה היינו צריכים את זה?"

חוק אחר, שדווקא לא עבר ונתן גם הוא במחלוקת עמוקה, הוא זה המאפשר לזוגות גברים לאמץ ילדים. אני שואלת את בר־שלום האם תוכל לתמוך בחוק כזה בכנסת הבאה, ולהפתעתי היא לא שוללת את העניין על הסף: "זכויות אדם חשובות לכולם, ואני לא רוצה להדיר קבוצה של אנשים מזכויות המגיעות להם. אני כוללת בנושא הזה את הדרוזים, את הלהט"בים, את הערבים. לכל מי שחי פה מגיעות פה זכויות אדם". שפר מנסה לגונן על עמדתה, ומוסיף: "היא לא צריכה לאהוב את זה, היא צריכה לדעת לחיות עם זה".

בר־שלום: "אנחנו רוצים להיות מדינה מודרנית דמוקרטית, וגם כשיש דברים שלא נעימים לנו. גם חילול שבת זה דבר נורא בעיניי, ואצטרך ללמוד לחיות עם זה. הערבות ההדדית היא שאני אחראית גם על חטאים שחוטא מי שאינו שומר מצוות, ואותה תורה לימדה אותי שלא לכפות דעתי על אף אדם. לכל אחד זכות בחירה עצמית. יש מקומות שבהם הוכח תוכיח את עמיתך הוא מיותר לגמרי. אני מאפשרת לאחרים לחיות פה על פי דרכם".

שפר: "ואנחנו החילונים לא כופים עליה את דרכנו".

שבט אחים

האם נשים חרדיות ירצו לבחור בך, עם דעות שחורגות מהקונצנזוס החרדי, וללא רב משמעותי מאחורייך?
בר־שלום: "אני אשתו של תלמיד חכם גדול שהיה חבר בית הדין הגדול, ואני מתייעצת עם עוד רבנים שאני לא רוצה להזכיר את שמם. אני לא פועלת נגד התורה, ואני מחויבת קודם כול לתורת ישראל. אני מאמינה במלוא הענווה שאבי היה מעודד אותי. אחיותיי תומכות בכל הכוח, והן כולן נשואות לתלמידי חכמים וכל עולמי נטוע בתלמידי חכמים. נשים חרדיות, ויש כבר מי שהביעו רצונן לתמוך ולהצביע, יכולות לתמוך בי בלב שלם".

אחייך תומכים בך? הראשון לציון הרב יצחק יוסף?
"לרב הראשי אסור לומר מילה פוליטית, אז הוא לא יאמר. בליבו הוא חצוי, אני מתארת לי. אחי השני הוא חבר מועצת החכמים של ש"ס, והיתר תומכים בי. אני איתם בכל מקרה, גם עם האח שנמצא במועצת החכמים וגם עם האח הרב הראשי. אחיותיי ישימו כנראה את הפתק של אח"י ישראלי בקלפי, וילדיי ודאי. יש לנו יום בשבוע שאנחנו נפגשים, האחים והאחיות, וכשזה נופל על ישיבת ההנהלה של המפלגה אני לא מגיעה. יש לי משפחה מיוחדת ונפלאה שאבא גיבש".

היכן עומדים יחסייך עם דרעי, עדיין יש כעסים?
"כבר לא. היה כעס כאשר נסגרה המכללה והוא לא קיים את ההבטחה שלו, ועברנו הלאה. אני לא רוצה לפעול מתוך כעס".

אבא שלך חסר לך בשלב הזה של ההתמודדות הראשונה שלך במערכת הפוליטית?
"אין שעה שאני לא חושבת עליו. לפעמים אני אומרת לעצמי 'תפסיקי להזכיר כל רגע את אבא', אבל איך אפשר? אף אחד לא בוחר איפה להיוולד, ואני זכיתי. יש אהבה של בת לאבא שלה, שכאילו צריכה לצאת מהמקום של מי שהוא היה, ואני לא יכולה לצאת. זה חלק מהמורשת שלו, חלק מהדי־אן־איי שלו. כל חיי הרגשתי חובה להיות ראויה להיקרא בתו של".