ההיסטריה שהשתררה בשבועיים האחרונים בשוקי ההון בארץ ובעולם, בעקבות התנודתיות שרשמה ערכי זעזוע גבוהים מאז חודש אוקטובר האחרון, הזכירו אחת מאמרותיו השנונות של מארק טוויין: "אוקטובר הוא אחד החודשים המסוכנים ביותר למשקיעים. החודשים המסוכנים האחרים הם יולי, ינואר, ספטמבר, אפריל, נובמבר, מאי, מרץ, דצמבר, יוני, אוגוסט ופברואר".
המשקיע הקטן (והגדול) שואל את עצמו האם אנו צפויים לתקופה ממושכת של חוסר יציבות, בלימה בצמיחה, אינפלציה גוברת והאטה בכלכלה שהתרגלנו לראותה צומחת מול משברים עולמיים כבדים. האם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ גורר את העולם למלחמת סחר מיותרת נגד סין ונגד מנהל הבנק המרכזי שלו? ובהקשר הישראלי האקטואלי: כיצד תשפיע הקדמת הבחירות על הכלכלה?
כדי להשיב לשאלות הללו כינסנו שלושה מומחים שכיהנו בתקופות שונות בתפקיד הבכיר של מנכ"ל משרד האוצר. פרופ' אבי בן־בסט כיהן בתפקיד בתקופת ראש הממשלה אהוד ברק בשנים 1999 עד 2001, והיום הוא מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית ובמכללה למנהל; שמואל סלבין שימש בתפקיד ב־1997, בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו , והיום הוא יו"ר קבוצת "סלע קפיטל נדל"ן"; וירום אריאב שירת בשנים 2007־2010 תחת ארבעה שרי אוצר – הירשזון, בר־און, אולמרט ושטייניץ. היום הוא בין היתר יו"ר ועדת ההשקעות של קרן הפנסיה הוותיקה "עמיתים".
האם אנו צפויים בחודשים הקרובים לכלכלת בחירות שתוריד לטמיון את הישגינו עד כה?
"האופציה לנהל כעת כלכלת בחירות כמעט אינה קיימת", משיב פרופ' בן־בסט. "ידי הממשלה קשורות יחסית, במיוחד אם אנחנו נכנסים כעת לתקופה משברית. אבל אם נביט על ארבע השנים האחרונות, נראה שהייתה כאן כלכלת בחירות בהיקף גדול. הרפורמה בחברת החשמל אמנם נועדה ליצור תחרות, אך שולמו בעבורה 7 מיליארד שקל לעובדים הכי שבעים במשק. את הסכם הפנסיה לשוטרים, שאמנם נכפה בצו בית המשפט, אפשר היה לעשות בצורה אחרת. השגיאה החמורה ביותר היא תוכנית 'מחיר למשתכן'. זו תוכנית איומה כמעט מכל בחינה. היא מגדילה ביקושים ואינה שוויונית, שכן מי שמקבל את המענקים הם אלה המסוגלים לקנות דירה ולא החלשים. הבנייה בה בסטנדרט נמוך מאוד ולא באזורי הביקוש, כך שרבים מהרוכשים כלל אינם מתגוררים בדירות ורובם בעלי יכולת שקונים אותן להשקעה".
איזה ציון אתה נותן למשה כחלון עם סיום הקדנציה הראשונה שלו כשר אוצר?
"נמוך מאוד. אפילו בכותרות ה'נטו' שלו יש אלמנט של פרסום עצמי ולא של מדיניות נקייה. תוכניות אלה אינן מועילות למשק. מדיניות הורדת המכסים להגברת התחרות, שהיא רצויה בבסיסה, נעשתה באמצעות נטילת הלוואות שאת הפירעון שלהן משלמים תושבי ישראל. כחלון הוזהר שלא להוריד מכסים באמצעות הגדלת הגירעון, והנה האזהרות התממשו. אתה רוצה להוריד מכסים? בבקשה, תממן זאת, למשל, בביטול פטורים ממס".
שמואל סלבין, לעומתו, אינו מתרגש מגירעון גדול, "אם מדובר במשהו חד־פעמי. בעשרים השנים האחרונות חרגנו ארבע או חמש פעמים מיעד הגירעון. אני מסתכל על השורה האחרונה ביחס חוב־תוצר. אם הצמיחה גדלה והיחס קטן, סימן שהמצב לא רע. היחס משנת 85' ירד מ־225% ל־59%, וזה שינוי דרמטי".
היכונו לסופה מושלמת
"נכון, אין לנו בעיית יציבות", מאשר בן־בסט. "שיעור האינפלציה נמוך, החוב הפנימי נמוך ויש לנו עודף נכסים במטבע חוץ בהיקף אדיר. ועדיין, גם במשק יציב צריך להתנהל כהלכה. אבל מצב הצמיחה לא טוב".
סליחה? מאז המשבר העולמי ב־2008 ישראל מציגה את התוצאות הטובות ביותר בשיעור הצמיחה בעולם המערבי, ודאי בין מדינות ה־OECD.
"זו השוואה לא נכונה. צריך לבדוק את יחס התוצר לנפש, ושר האוצר, גם אם תרם להקטנת אי־השוויון, לא השקיע בתשתית של המגזר הציבורי, לא הוא ולא קודמיו בעשור האחרון. גם בנושא הבריאות ההשקעה אינה מספקת. רואים זאת במספר המיטות, הרופאים והאחיות, ואם לא נזדרז המערכת תקרוס. לא צריך להעלות מיסים, אבל ניתן לבטל פטורים ממס כדי לממש את התוכניות הללו".
"אין כל ויכוח", עונה סלבין. "נכון שהפערים החברתיים בלתי נסבלים בכלכלה יציבה כמו שלנו. הוויכוח בינינו הוא איך מצמצמים אותם. אני טוען שהכוונה רצויה, וגם הביצוע לא רע".
גם ירום אריאב אינו ממהר להעניק שבחים לשר האוצר. "מתחילה להיווצר כאן 'סופה מושלמת' (אוסף נסיבות נדיר היוצר סערה, מ"ט), שגורמת לאי־יציבות שנמשכת כבר כמה חודשים. אנחנו נמצאים במצב שבו הגירעון התקציבי וההוצאה הממשלתית חורגים מהרצוי. תוסיף לכך מתיחות ביטחונית בצפון ובדרום, ותקבל מצב שבו הסיכונים גדולים. נכון שבסיס הכלכלה הישראלית טוב, אבל אנחנו נכנסים לאותה סופה מושלמת לא במצב אופטימלי".
ב־2008, במשבר הסאב־פריים העולמי, היית מנכ"ל האוצר. אז היינו בין הבודדים ששמרו על יציבות וצמיחה. למה שהתסריט הזה לא יחזור על עצמו עכשיו?
"אז היה תקציב מאוזן. היום, כאשר אתה בקצה העליון של הגירעון, אתה בבעיה. הפערים היום הם אולי הבעיה מספר אחת של הכלכלה הישראלית. למעשה, טוב שהקדימו את הבחירות כי בכך צמצמו את התקופה של מתן 'סוכריות'. אני מעריך שהממשלה הבאה תידרש לצעדי תיקון. לא פותרים בעיות חברתיות בהגדלת הגירעון. גם ההישגים שאתה מצביע עליהם יכולים להשתנות, וצריך לשמר אותם. בעקבות החודשיים האחרונים אפשר לצפות כלכלה עולמית שתדשדש שנה או שנתיים קדימה ותשפיע גם על הצמיחה הישראלית. עד היום שרי האוצר, כולל כחלון, קיבלו את האחריות התקציבית כדרך חיים, והבינו שהגדלת גירעון אינה משרתת את המטרה".
"מצבי רוח אווריריים", מכנה שמואל סלבין את המשבר. "הכלכלה הישראלית נמצאת במצב מצוין לפי כל הפרמטרים שבהם נמדדת כלכלה מודרנית – צמיחה, אבטלה, יחס חוב־תוצר ויתר תנאי המשק. המשחק הקטן של הפוליטיקאים לא ישנה דבר. לטעמי כחלון הוא אדם אחראי, והיקף מה שנהוג לכנות 'כלכלת הבחירות' שלו הוא אפסי. גם הציבור הרבה יותר אינטליגנטי, וכמה גרושים שייתנו לו לא יעבדו עליו. לכן גם לא תהיה למערכת הבחירות השפעה כלשהי על הכלכלה הישראלית. התקציב קיים, ואין כל משמעות לשאלה האם הבחירות יהיו בנובמבר או באפריל".
המתנות שכחלון חילק, שהבולטת ביניהן היא הפנסיה הנדיבה לשוטרים, אינן כלכלת בחירות משמעותית?
"זו הייתה בהחלט שגיאה גדולה. אמנם בית המשפט כפה זאת עליו, אבל אחרי בדיקה עם אגף התקציבים אני אומר בוודאות שאפשר היה למזער את הנזק ולנהוג אחרת".
"כלכלה עולמית בנויה ממחזורי עסקים שנגמרים יום אחד", מסביר אריאב את המשבר הנוכחי בשוקי ההון. "מחזור העסקים הנוכחי הוזן משיעורי ריבית נמוכה שאמנם חילצו את העולם מהמשבר הקודם, אבל לשוק הוזרם כסף רב ש'חימם' את השווקים. כשנגמר מחזור כזה, אתה יכול ללכת להתמתנות עולמית או לשבירה. עדיין איננו יודעים לאן זה הולך והאם אנו צפויים למשבר עמוק עד כדי התמוטטות מוסדות פיננסיים, תסריט בלהות שאיש אינו רוצה להגיע אליו, או שמא חוזרים לכלכלה ריאלית. ישראל היא כלכלה פתוחה, ואנחנו מושפעים מיידית ממה שקורה בעולם".
"אני מסכים עם ירום", אומר בן־בסט. "אני מעדיף לא לקרוא לכך משבר אלא תפנית במחירי המניות. שוקי מניות לא יכולים לעלות לנצח, הם תמיד תנודתיים. אחרי מגמה של עלייה במשך כמה שנים, תמיד יש ירידה. כעת הכול קשור לטראמפ. מלחמת הסחר שלו בסין היא שגיאה, שגרמה לשני הצדדים להעלות את המכסים שוב ושוב. צריך להפסיק את המלחמה הזו. סחר חופשי טוב לכולם. כל אחד מתמחה במוצרים שלו ומייבא את הדברים שהוא לא טוב בהם".
הבעיה היא שהסינים חושבים שהם טובים בכל דבר.
"אם אתה מטיל מכס על סין, זה לא הופך את האמריקנים ליעילים במוצרים הדורשים עבודה זולה. במקום לייבא מסין, ייבאו מהודו. הייתה גם העלאת ריבית בידי הנגיד האמריקני, דבר שבאופן טבעי יוצר ירידות שערים. אלא שכאן עשה טראמפ את המשגה הגדול כשאיים על הנגיד בפיטורין. זה לא שיפר את המצב אלא רק הרע אותו. זו הייתה פגיעה בעצמאות הבנק המרכזי, אבן יסוד ביציבות המערכת".
סלבין מצדו סבור שיש להיצמד לנתונים הכלכליים ולא לפוליטיקה, ואלה מצדיקים לדעתו את צעדיו של טראמפ. "החוב האמריקני הוא 19 טריליון דולר, 113% מהתוצר, פי שניים ממדינת ישראל. אבי (בן־בסט), שהוא כלכלן דגול, סבור שסחר בלתי הוגן בין מדינות הוא טוב, ולא היא. אבי, הקשב ולמד: אמריקה אינה יכולה לשאת את החוב שלה. 8.5 אחוז מהתקציב הולכים להחזר החוב. לא ניתן למשוך זאת זמן רב מדי או להתעלם. גם האינפלציה האמריקנית החלה להרים ראש והגיעה ל־2.2%. לכן ג'רום פאואל (יו"ר הפדרל ריזרב) העלה את הרבית. הוא קצת התחכם וביקש להראות לכולם מי בעל הבית. לטראמפ אמנם יש השטויות שלו ולא תמיד הוא מתנהג בצורה קונבנציונלית, אבל הוא שם את האצבע על הבעיות האמיתיות".
לאן זה הולך עכשיו?
"אני לא יודע. בסופו של דבר זה תלוי בשאלה האם מלחמת הסחר תירגע ותגיע לאיזון, ולדעתי היא תירגע כי סין מבינה שאמריקה חיונית לקיומה, כשוק שאליו מתנקזת כל התוצרת הזולה שלה".
אריאב: "גם הדרך שבה טראמפ, מנהיג העולם החופשי, מקבל החלטות תורמת לאי־היציבות. מנהיג שמדיניותו נקבעת בציוצים מכניס מרכיב בעייתי לכל הנתונים".
"אנחנו הכלכלנים גרועים בתחזיות", מסכים בן־בסט. "אני בין האנשים שלא מאמינים שאפשר לחזות דברים מסוימים, אבל כשזה קורה אתה יודע מה גרם לכך. קשה מאוד לחזות אם נפתח כאן מחזור כלכלי חדש או כמה זמן יימשך".
הסופר צ'ארלס שולץ אומר שכלכלן הוא מי שידע מחר למה הדברים שחזה אתמול לא התגשמו היום…
"והפיזיקאי הדני ניל בוהר טען שתחזיות הן עסק מסובך, במיוחד בנוגע לעתיד", מחזיר סלבין בשנינה משלו.
15 משרדים בלבד
דווקא בשבוע הסוער הזה נכנס לתפקיד נגיד בנק ישראל החדש, פרופ' אמיר ירון. גם בעבור שלושת המנכ"לים המנוסים, עמדותיו הן בבחינת חידה. ירון מגיע מהאקדמיה, לא היה איש ניהול ולא הסתובב בחוגי העסקנות הכלכלית הישראלית. השלושה מסכימים על הצעד הראשון שעליו לנקוט: לשמור בכל מחיר על עצמאות בנק ישראל.
"עליו להבטיח את עצמאות בנק ישראל ולתקן את היחסים והתיאום בין הבנק למשרד האוצר שהורעו באחרונה", אומר אריאב. "זה קריטי בעיקר בעיתות משבר. בהתמודדות עם משבר, הכלים שלו מוגבלים יותר מאלה שהיו לסטנלי פישר, שכן גם אם הפחתת ריבית הייתה מוצא למשבר, היום אין מאיפה להוריד. מצד שני יש לנו יתרות מט"ח גדולות".
לשלושת המנכ"לים הצעות לשינויים מבניים שישפרו את המצב. "מבנה המערכת הממשלתית אינו מושתת על חשיבה רציונלית ומקצועית. ההסדרים הפוליטיים המשתנים לאחר כל מערכת בחירות שקובעים את חלוקת התיקים או את המבנה הפנימי של המשרדים. יש לתכנן מחדש את מבנה הממשל בישראל ולהגדיר בחוק 15 מיניסטריונים לכל היותר", אומר בן־בסט. הוא גם מציע להגביל את מספר הצעות החוק שחבר כנסת יכול להגיש. לדרישה זו מצטרף גם אריאב, ומציע לכונן אמנה בין הרשויות שתמתן את הצעות החוק לרמה מבוקרת יותר ואולי אף להקים אגף תקציבים לכנסת, דוגמת זה הקיים בקונגרס האמריקני.
מה בעניין יוקר המחיה? הפגנות האפודים הצהובים הן מחאה אותנטית או רכיבה על סוס פוליטי?
"הבעיה שלנו היא רמת המחירים ולא עלייתם", סבור בן־בסט. "קצב העלייה נמוך מאוד, ובחלק מהשנים אפילו שלילי. מצד שני יש לנו מוצרים רבים שרמת המחירים שלהם גבוהה בהרבה מהשווקים בחו"ל. הבעיה היא שיש ענפים רבים שבהם אין תחרות משוכללת בין היצרנים, ומכאן נובעת אותה חזירות של היצרנים שמרבים לדבר עליה. אחד התפקידים המרכזיים של הממשלה, אף שמדובר בעבודה סיזיפית, הוא לנתח ענף אחרי ענף ולייצר תחרות. היא לא עושה זאת בצורה מספקת. יצירת תחרות בחשמל או בנמלים היא מתכון שונה לגמרי מיצירת תחרות בפסטה. שם יש עובדים אינטרסנטים שרוצים לשמר את המצב הנוכחי ותמיד יתנגדו. אבל חשוב להתקדם. בענף המזון אין תחרות אמיתית שכן יש יבואנים בלעדיים שהם גם יצרני המוצר, כמו 'אסם' שהיא יצרנית ויבואנית של פסטה. צריך להסתכל על מבנה השוק של המוצר וליצור מהלכים נוספים כמו מניעת רישיונות למי שכבר עוסק בענף או הסרת חסמים של מכון התקנים. בכל תחום צריך לבחון את הנתונים הספציפיים. אם נייצר תחרות, המחירים ירדו".
סלבין מבקש להכניס "צלם להיכל", כלשונו: "לומר שכל תחרות מורידה מחירים, זו אגדה אורבנית. רק תחרות אמיתית וגדולה, לא תחרות בכאילו כמו בין הוט ו'יס'. לא ברור למשל מה קורה בנמלים. האם המחירים באמת ירדו? אני בספק".
אריאב: "לא אומרים לציבור את האמת. בנק ישראל לא מעוניין בהורדת מחירים כי הוא חושש מדפלציה שתגרום לאנשים לדחות את קניותיהם בציפייה לירידה נוספת. לו יצויר שיום אחד תופיע פיה טובה ותוריד את כל המחירים ב־20 אחוז, מה יקרה במשק? דפלציה. מה יעשה בנק ישראל? ינקוט צעדי־נגד כדי למנוע את הורדת המחירים. הסיפור האמיתי הוא הגדלת הפריון במשק שתביא לעליית שכר".
"מחאת האפודים הצהובים היא לא יותר מהבל פוליטי", קובע סלבין. "בדיקה אמיתית של הנתונים תעלה שמחירי החשמל ב־2014, למשל, היו גבוהים מהיום. יש ירידות דרמטיות בטקסטיל ובדברים רבים אחרים. רמת החיים בארץ עלתה בהרבה על רמת המחירים. הכסף הפנוי שנשאר במשק הבית רב יותר מאי פעם. הצעקה בעיקר פוליטית. אני מסכים שהמצב שונה היום כאשר רמת האינפלציה נמוכה, והורדה דרסטית תגרום לאובדן השוק. מ־64' עד 66' היה מיתון גדול, ואנחנו לא רוצים להגיע לשם".
אריאב: "יש לי סימפטיה לציבור שיוצא ואומר את דברו. אני לא בטוח באותנטיות של המחאה הנוכחית כמו זו של 2011. אז היה לזה הד נכון. היום יש קבוצות שבאות עם הכוונה הטובה ביותר, ויש כאלה ש'מתלבשים' על זה כמו בכל דבר. אני לא רואה שהמחאה תמריא. עם זאת, הממשלה למדה את לקחי 2011. היא לא מתעלמת וגם החברות הגדולות לא".
בן־בסט: "מחאת 2011 האטה את ירידת ההוצאה הממשלתית. זה יפה מאוד. גם עכשיו אפשר להעלות מעט את התקציב החברתי, בלי שום קשר למחאה הזו שאין לה ידיים ורגליים והיא לא תתרומם".
סלבין דוחה בחריפות את הביקורת שמשמיע יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי. "הוא מייצג אותנטי של קשרי הון ושלטון", הוא אומר. "מרגולטור באגף התקציבים על שוק התקשורת הוא הפך למנכ"ל בזק, שם נתנו לו ים של כסף כדי שישמור על הרגולציה שלא תהיה תחרות מול בזק. עכשיו הוא בא בטענות על עליית מחירים. זה לא מגוחך?"
לסיכום, מי מתאים לדעתכם להיות שר האוצר הבא?
סלבין היחיד מהשלושה שמוכן לנקוב בשם: "גדעון סער. יש לו ראש טוב, הוא נבון ויודע לעבוד".
בן־בסט צוחק: "זה כי אתה לא רוצה אותו כראש ממשלה… כשאני מסתכל על המגרש הפוליטי הנוכחי, אני לא רואה דמות בולטת שיש לה רקע מתאים. כשימנו, אגיד אומר מה אני חושב עליו. ברור שהוא חייב להגיע מהמערכת הפוליטית, אבל לא כחלון".
אריאב: "לכחלון הייתה תכונה חשובה לשר אוצר. הוא היה עם הלב במקום הנכון והביט על החברה. לא אנקוב בשם, אבל חשוב שיהיה ממפלגת השלטון". 
