כאוס? סחרור? הלם? קשה למצוא מילים כדי לתאר את השבוע הקשה שעבר על אנשי הבית היהודי, כלומר אלה שנותרו במפלגה, אחרי שהזוג הבולט שהוביל אותה בשנים האחרונות – השרים נפתלי בנט ואיילת שקד – הכריז במוצאי השבת שעברה על נטישת הספינה. ביום ראשון, בעוד בכירי הבית היהודי מנסים לעכל את הבשורה ואת משמעויותיה ולהתאושש מהמכה שנחתה עליהם מאה ימים בלבד לפני הבחירות, הכריזו שניים מתוך שלושת חברי הכנסת שנותרו במפלגה (מוטי יוגב ואלי בן־דהן, השלישי הוא ניסן סלומינסקי) כי בכוונתם להתמודד על ראשותה. לקראת ערב כבר הופיעו הסקרים שצפו להם חמישה מנדטים בלבד, בואכה אחוז החסימה.
למחרת ביום שני, יום כנסת, הסתובבו במסדרונות המשכן היועצים הפוליטיים של הח"כים, בניסיון ליצור יש מאין פתרונות למצב הביש שנקלעו אליו. בין ההצעות שנשמעו (חלקן ייושמו): ביטול הפריימריז בשל הבור התקציבי שהמפלגה מצויה בו, הצנחת כוכב חדש לראשה, ניסיון שנבלם להדיח את בנט ושקד מתפקידיהם בממשלה, וגם חילופי האשמות בין הח"כים לבין עצמם. אם לא די בכך, החשדנות כלפי מזכ"ל המפלגה ניר אורבך וכלפי כל מהלך שהוא מציע, הולכת וגדלה. אורבך, מקורבו ואיש אמונו של בנט בשנים האחרונות, חשוד פעמיים: ראשית, בכך שבאמצעותו בנט שולט עדיין בנעשה במפלגה (לא שיש לו זמן לכך, עם המפלגה החדשה שהקים); שנית, שהוא מנסה דווקא להבריח מצביעים כדי למנוע את הצלחתה של המפלגה הדתית־לאומית.
ובכל זאת, ביום שני בערב התכנסו עם אורבך כמה מאנשי המנגנון של המפלגה כדי לדון באופן עריכת הבחירות הפנימיות לרשימה וליו"ר. מחוץ לחדר פסעו הלוך ושוב יועצים וח"כים חשדניים. ביום שלישי כבר נעשה ניסיון לבלום את מינויו של אורבך ל"בא כוח הסיעה", תפקיד פורמלי וכמעט חסר משמעות. התפקיד היה נתון בידיו של בנט, ולאחר עזיבתו הועבר למרכז הסיעה יוחאי רביבו. כאשר גם הוא מיהר לנטוש לטובת תפקיד במפלגת הימין החדש, הוא הוריש אותו אחר כבוד וללא התייעצות לאורבך השנוי במחלוקת. מזכ"ל המפלגה המנוסה מתעלם בינתיים מרעשי הרקע. מבחינתו הוא נשאר כדי לייצב את המפלגה של המחנה שלו ולייצר רשימה טובה לקראת הבחירות המתקרבות במהירות. נראה שהוא למד מבנט את היכולת להקשיב לתלונות, אבל לא לאפשר להן לשתק אותו אלא להסתכל קדימה.
השם החם ביותר שמוזכר בבית היהודי כמי שעשוי להיות מוצנח להובלת המפלגה, הוא ראש עיריית שדרות אלון דוידי, מאנשי הציונות הדתית הבולטים בזירה המוניציפלית. דוידי, שלזכותו נזקפת תנופת החינוך והבנייה בשדרות של השנים האחרונות, מסומן כמי שיכול לשקם את חורבות המפלגה ביום שאחרי בנט, ולמנוע מציבור רחב לנטוש לטובת הימין החדש. עם זאת, ללא הצעה מסודרת שתהיה מקובלת על כולם, לא תהיה לו סיבה להיכנס לקלחת. אגב, דוידי לא יהיה דמות חדשה במפלגה: לקראת בחירות 2009 הוא התמודד על מקום ברשימת הבית היהודי, ושובץ במקום השביעי. לפני כן שימש כיועצו של שר השיכון ויו"ר המפד"ל, אפי איתם.
מטרת־העל בבית היהודי היא להימנע מהרכבת רשימה שתיראה כמו התמונה שצולמה בביתו של הרב דרוקמן במוצאי שבת: הרבה זקָנים וחולצות שבת לבנות, ומחסור קשה בחצאית לרפואה. התייעצות עם רבנים – כן, הרכבת רשימה על ידם – לאו מוחלט. כפי שנראה כעת, ראש הרשימה ייבחר על ידי מועצה ציבורית שתורכב בימים הקרובים. הרשימה עצמה תורכב בבחירות פנימיות שיתקיימו במרכז בלבד ולא בקרב כל ציבור המתפקדים. שתי ההחלטות הללו יובאו לאישור במרכז המפלגה שיתכנס בעוד שבועיים. עד תחילת פברואר אמורים להסתיים ההליכים הפנימיים באיחוד הלאומי ובבית היהודי כאחד, כאשר שתי הסיעות מציגות רשימה משותפת.
הסיבה לביטול הצפוי של הפריימריז ולהעברת הבחירה למרכז, היא פשוטה: כאמור, בקופת המפלגה אין כסף מיותר. חובות דווקא יש. בנט קיבל את הבית היהודי ב־2012 עם גירעון של 40 מיליון שקלים. כיום המינוס נע בין 15 ל־19 מיליון שקלים, תלוי את מי שואלים. אז אולי בנט ושקד לא יצרו חוב, אבל הם הותירו מפלגה שמתקשה לטפל בו. נוכח הצניחה הצפויה במספר המנדטים, המנכ"ל אורבך כבר קיבל טלפון חשדני מהבנק. עזיבת השלישייה, כולל מועלם, גם גרעה מהמפלגה תקציב בחירות עתידי של כשישה מיליון שקלים.
בן־דהן ויוגב, שהצהירו כי יתמודדו על תפקיד היו"ר, אמרו השבוע בשיחות פנימיות כי יזוזו ברצון למקום השני אם כוכב "משלנו" יוצנח למקום הראשון וינהיג את הרשימה. מצד שני הם משגרים מסר תקיף לח"כ בצלאל סמוטריץ המתמודד על ראשות האיחוד הלאומי כי המקום הראשון במפלגה המשותפת נשאר אצלם, עם כוכב ובלעדיו, ולא יעזרו הרבנים שמנסים, בשליחות אריאל או סמוטריץ, לצייר מצב שלפיו האיחוד הלאומי נהנה מיתרון אלקטורלי על פני הבית היהודי, משל השנה היא 2009 (אז האיחוד הלאומי זכה בארבעה מנדטים, והבית היהודי בשלושה).
מהסקר שמתפרסם כאן עולה כי אנשי הציונות הדתית נחלקים בין תמיכה במנהיג חדש, לסמוטריץ שעשוי להוביל את הרשימה כולה לבחירות הקרובות. נוסף על כך, כ־21 אחוזים מהציונות הדתית יתמכו בימין החדש, ושיעור דומה עדיין מתלבטים. 46 אחוזים צפויים לתמוך בבית היהודי. באופן מפתיע, כ־67 אחוז מהנשאלים תומכים בחיבורים עם מפלגות כמו עוצמה לישראל ויחד של אלי ישי. באשר לעצם המהלך של בנט ושקד, הציבור הדתי־לאומי נחלק לאחוזים שווים של תומכים ומתנגדים, כ־40 אחוזים לכל צד.
השאיר הוראות
לא רחוק מהבלגן הפוליטי בבית היהודי, גם הרשימה השותפה, האיחוד הלאומי, צריכה לבחור בהקדם את מועמדיה לכנסת. מועד הבחירה הסופי הוא ביום שני, בעוד שבוע ויומיים. חברי המפלגה יבחרו הן את היו"ר הן את הרשימה. בגזרת היו"ר מתקיים מאבק קשה בין השר אורי אריאל לח"כ בצלאל סמוטריץ. למרות האהדה שסמוטריץ זוכה לה, אריאל משדר נחישות להיאבק על הקדנציה האחרונה שלו כיו"ר המפלגה. אלא שבמצבה הנוכחי של הרשימה הציונית־דתית, רוח חדשה ורעננה וברק בעיניים הם מוצרים הכרחיים למי שמתיימר להוציא את המפלגה מהבוץ ששקעה בו השבוע.
אם אריאל לא ינצח בקרב על הראשות, הוא צפוי לפרוש מהאיחוד הלאומי ולהותיר מקום פנוי (או שניים) ברשימת המפלגה. המתמודדים הבולטים הם אורית סטרוק, שכבר כיהנה כחברת כנסת מטעם המפלגה בקדנציה הקודמת, ובארבע השנים האחרונות דחפה מאחורי הקלעים כל מהלך ימני־התיישבותי; ומזכ"ל המפלגה אופיר סופר, סמג"ד בצנחנים ותושב מושב טפחות שליד טבריה, שמוסיף לרשימה גוון אחר ונדרש. במחקרי עומק שעורך סמוטריץ נבדקת כבר עכשיו שאלת הריצה המשותפת עם יחד של אלי ישי או עם עוצמה לישראל.
אחרי שהאיחוד הלאומי יבחר את מנהיגו ונציגיו, יתפנו שם להיאבק בבית היהודי על סדר המקומות ברשימה המשותפת. מה שעדיין לא יודעים שם הוא שבנט הותיר ביום חמישי שעבר, בידי הרבנים דרוקמן ומלמד, תוכנית סדורה לדרך החדשה. לפי התוכנית שהגה בנט עבור המפלגה רגע לפני שעזב אותה, עד 23 בינואר תידרש כל סיעה לסיים את הרכבת הרשימה שלה, כאשר בבית היהודי יתקיימו פריימריז דיגיטליים. בהמשך, כך לפי התוכנית, ייערך סקר בקרב 4,000 ממצביעי הבית היהודי והאיחוד הלאומי באשר לזהות היו"ר. איחוד הרשימות ייעשה בשיטת הריצ'רץ': אם האיחוד הלאומי תזכה בתפקיד היו"ר, אזי גם מקומות 3 ו־5 יאוישו על ידה, והבית היהודי תתפוס את מקומות 2, 4 ו־6. אם היו"ר יבוא משורות הבית היהודי, הסדר יתהפך.
בנט גם סיכם עם הרבנים כי שתי המפלגות, קרי הימין החדש והבית היהודי, לא יתקפו זו את זו. בבית היהודי יתרכזו בשימור המצביעים הדתיים־לאומיים ובהחזרת קהלים שנטשו בגלל בנט, ואילו בנט יביא מצביעים מהליכוד, מיש עתיד וממצביעיו הפוטנציאליים של גנץ. ספק רב אם ההסכמה הזו תשרוד את מערכת הבחירות הסוערת שצפויה לנו. למעשה היא כבר החלה להתפורר, כאשר לקראת סוף השבוע יצאה מפלגת האיחוד הלאומי בקמפיין שתקף את מנהיגי המפלגה הנוטשים. לצד תמונותיהם של בנט ושקד והכותרת "סיבוב מסוכן לפניך", נאמר כי "לא מפלגים את המחנה הלאומי והציונות הדתית בשביל פוליטיקה קטנה וקידום אישי".
"אם הבית היהודי לא יעבור את אחוז החסימה, יזכרו את זה לבנט לדיראון עולם", אומרים בכירים במפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי. בנט בוודאי מבין זאת, ואיננו מעוניין שחורבן הבית הדתי־לאומי ייזקף לחובתו. מכאן כל ההוראות המפורטות והפגישות מאחורי הקלעים עם רבנים ומובילי דעת קהל במגזר. עם זאת, יש משהו מוזר ומחשיד ביו"ר שנוטש את מפלגתו אך מצפה מאנשיה ליישם את התוכנית שהשאיר להם. הוא מבחינתו עשה זאת כדי לא להיות מואשם בהשארת אדמה חרוכה ובפירוק המפלגה. כך או כך, את האמון שהתרסק במוצאי השבת האחרונה בין בנט לחברי מפלגתו לשעבר, יהיה קשה לשקם לפחות עד לאחר הבחירות.
היום שאחרי נתניהו
בינתיים במפלגת הימין החדש מעצבים אט־אט את הרשימה, וגם את המסרים והעקרונות. מאז יום שלישי שעבר עובדים על המשימה הזו, לצד בנט ושקד, גם ראשי המטות שלהם, טל גן־צבי ויאיר הירש, כשעל כולם מנצח האסטרטג הפוליטי משה קלוגהפט (או מייעץ בלבד, תלוי את מי שואלים). האיש שבנה את בנט בבחירות 2012, חוזר לזירה המקומית בבחירות 2019. מי שהיה מעורב בקמפיינים מפלגתיים באוסטריה, ברומניה ובגאורגיה, מעוניין עכשיו לקטוף הצלחה נוספת, הפעם במדינת הבית.
בתוך הצמד המוביל של המפלגה החדשה, בנט היה היוזם והדוחף העיקרי למהלך. שקד, כך אומרים, נדרשה למאמצי שכנוע כדי להצטרף להרפתקה, במיוחד נוכח הקשרים האישיים שיצרה עם אנשי ומצביעי הבית היהודי. באופן מפתיע משהו, הם גם מאוכזבים ממנה יותר מאשר מבנט. בתחילת השבוע דיווחנו באתר 'מקור ראשון' כי בשיחה שקיימה שקד אמרה כי היא נגררה למהלך. שקד הכחישה את הציטוט הזה, אך זו ההתרשמות הכללית ממנה במהלך השבוע האחרון.
ביום רביעי השבוע הודיעו בנט ושקד על הרכש הראשון של מפלגתם: העיתונאית קרולין גליק, תושבת אפרת וכלת פרס מוסקוביץ לציונות. גליק, שהייתה ממקימות אתר ביקורת התקשורת 'לאטמה', זוכה להערכה בציבור הימני והיא צפויה גם להביא מצביעים מקהילת עולי ארה"ב.
כפי שדווח השבוע, מפלגת המדף שמשמשת את בנט ושקד נרכשה מבעוד מועד, לאור תרחישי הקדמת הבחירות מאז מארס 2018. מועד עזיבת הבית היהודי נקבע למוצאי שבת, רגע לפני שלא ניתן היה עוד להתפצל וליטול את תקציב מימון המפלגות. בסקרים שהזמין בנט בשנים האחרונות נבדקה תמיד גם אופציית הפיצול וההליכה הנפרדת. עם ההכרזה על הקדמת הבחירות לאפריל הקרוב, החליטו בנט ושקד כי הגיע הזמן לצאת לדרך עצמאית ללא הזיהוי המגזרי ועול הרבנים.
במערכת הפוליטית מעריכים כי זמנו של נתניהו קצוב, וכי לא ירחק היום שבו הוא ייאלץ להיפרד מתפקידו הרם. בנט ושקד הגיעו למסקנה, שכדי להגיע למאבק הירושה הצפוי ביום שאחרי נתניהו מוכנים יותר ומגזריים פחות, עליהם לעזוב את הבית היהודי כבר בבחירות הנוכחיות, ולהתקרב לעמדת ההנהגה ממפלגה כלל־ישראלית. בינתיים נראה שהם בחרו נכון, ויצאו בנקודת העזיבה האחרונה לפני שינוי פניה של המערכת הפוליטית. אז אולי זה לא היה מעשה חברי במיוחד, אבל כפי שגבאי ולבני הוכיחו השבוע, בפוליטיקה אין חברים.
היעד של הימין החדש הוא לא פחות מעשרה מנדטים, בשאיפה ל־15. הקטיף ייעשה במפלגות הליכוד (בשאיפה לשאוב ממנה חמישה מנדטים), גנץ, אורלי לוי־אבקסיס ולפיד (5) והבית היהודי (5). העמדות הן ימין ניצי כמובן, אמנת גביזון־מדן בסוגיות דת ומדינה, וגם תמיכה בנתניהו להרכבת הממשלה. באמצעות התמיכה המוצהרת בנתניהו מבקשים בימין החדש להרגיע את הספקנים בנוגע למקומם המובטח בגוש הימין הישן.
בסביבת בנט ושקד מאמינים שהצעד שלהם היה מתבקש. לשיטתם, בבחירות הקרובות הייתה המפלגה בהשתתפותם משיגה שבעה מנדטים. בשתי מפלגות נפרדות, לעומת זאת, המספר הכולל צפוי להיות גבוה יותר. "אם כל צד יפעל נכון", אומרים שם, "הבית היהודי יביא שבעה מנדטים, והימין החדש 13". תחזית אופטימית מדי, אם יורשה לי.
השבוע התחילו להקים שם את המפלגה מהבסיס – פתיחת חשבון בנק, גיוס אנשי שטח (חלקם מהבית היהודי), וישיבות אסטרטגיה אל תוך הלילה לטובת הקמת מטה מתפקד. הקמפיין המתגבש מבקש מהבוחר לחשוב מהבטן: עם מי מרגיש ש"נכון" ללכת בבחירות הקרובות? בית יהודי ישן, או בית יהודי־ישראלי חדש? ליכוד ישן או ליכוד חדש? נשמע פשוט, אבל המפץ הפוליטי הזה עשוי לשנות את גוש הימין כפי שאנחנו מכירים אותו. להגדיל אותו לשיטת בנט, או לפרק אותו לרסיסים לשיטת נתניהו. בעוד שלושה חודשים נדע.
