לא מזמן הרצה חגי רזניק, עד לפני כמה ימים מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, בפני ילדי פנימייה שהוצאו מבתיהם, ושיתף אותם בסיפור חייו המורכב. תגובת אחד הילדים הייתה שאימא שלו תמיד אמרה לו שיש אנשים שסיפור חייהם קשה משלו, אך הוא לא האמין שאכן יש סיפורים קשים יותר. כעת, אחרי ששמע את סיפור חייו של רזניק, הוא מסכים לקביעה הזו. מאזינה אחרת, נערה בת 17, שאלה איך היא יכולה לגדול ולהיות מנכ"ל, כמוהו. "אמרתי לה", הוא מספר, "שבכל מקום, כולל היום בסיטואציות מסוימות, אני מאמין בעצמי יותר ממה שהסביבה מאמינה בי, ושאם היא תאמין בעצמה היא תגיע רחוק".
רזניק, שבמשך תקופות מסוימות בילדותו גר ברחוב לאחר שנמלט מהאלימות ששררה בבית, בהחלט הגיע רחוק. לאחר שהשר יואב גלנט התפטר השבוע מתפקידו כשר הבינוי והשיכון והודיע על כוונתו להתמודד בפריימריז בליכוד, הודיע גם רזניק, המנכ"ל שלו בשנה האחרונה ולפני כן יועצו הבכיר, על התפטרותו והצטרפותו לרשימת 'גשר' בראשות חברת הכנסת אורלי לוי־אבקסיס.
"מפלגת כולנו איבדה את הקשר לאזרח", הוא קובע, ומבטיח להמשיך ולפעול למען הדיור הציבורי בישראל במסגרת תוכנית 'לגור בכבוד'. "יש 30 אלף זכאים לדיור ציבורי על הנייר, שלמרות זכאותם והשתייכותם לשכבה הנמוכה ביותר באוכלוסייה, לא מקבלים דירה, וחיים במציאות בלתי אפשרית. אי־אפשר להתייחס אליהם כאל 'שקופים'. צריך לייצר עוד פתרונות עבורם", סבור רזניק.
כשאתה מסכם את תקופתך במשרד הבינוי השיכון, מהי ההצלחה הכי גדולה שלך?
"הדבר המרכזי הוא שטיפלנו בהחזרת נושא השיכון למשרד. במשך שנים שיקום השכונות עמד על אפס שקלים ויובש. היום אנחנו משאירים משרד עם חצי מיליארד שקל של ביצוע פיזי מצטבר לשיקום שכונות. הקמנו גם מערכים חברתיים במסגרת שיקום שכונות חברתי. שקל לבינוי חברתי חשוב לפעמים יותר מבינוי פיזי. אם בונים מרכז לצורך קיום חוגים וצהרון בשכונה מוחלשת, אבל אין הדרכה ואין מי שיפעיל את המקום, אז המבנה מיותר.
"דבר נוסף שאני גאה בו זה הנגשת המידע והפיכת המשרד לשירותי יותר. הגדלנו את מעגל הסיוע בשכר דירה ל־20 אלף משפחות נוספות, כשכל משפחה מקבלת בין 700 ל־3,000 שקל. מדובר במשפחות שמתלבטות אם לרשום את הילד לטיול, לקנות אוכל או לשלם שכר דירה. אני גאה בזה מאוד. טיפלנו בחידוש מלאי הדירות לדיור ציבורי. אם בקדנציה קודמת קנו שש דירות לדיור ציבורי בכל הקדנציה, היום אנחנו בתהליכי רכישה ובנייה של 6,000 יחידות. עשינו, אבל לא מספיק. כאמור יש 30 אלף זכאים על הנייר שמחכים לפיתרון".
המשימה שלא הצליח רזניק לממש היא יישום תוכנית "לגור בכבוד", להצלת מערך הדיור הציבורי בישראל. התוכנית קבעה יעד ממשלתי של הגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי, בהיקף של 7,200 דירות בכל שנה בעשור הקרוב, ובסך הכול 72 אלף דירות בסוף התהליך. התוכנית התבססה על הקמת צוות בין־משרדי שיגבש תוכנית פעולה ממשלתית להגדלת מלאי הדיור הציבורי על ידי צעדים כגון מיסוי, תכנון, הפרשה מתקבולי קרקע והקצאת חמישה אחוזים ממכרזי 'מחיר למשתכן' לטובת הדיור הציבורי. התוכנית אושרה על ידי הממשלה בחודש יולי האחרון. אלא שלדברי רזניק הוא נתקל ביחס מזלזל מצד נציגי האוצר במהלך הדיונים בנושא, שהעידו על ניסיון לסכל מראש את התוכנית.
במכתב חריף ששיגר רזניק בספטמבר לממונה על אגף התקציבים ולחשב הכללי, הוא הדיח את נציגי האוצר מצוות ההיגוי. "במהלך הדיונים שכבר התקיימו, לא היה ניתן להתעלם מהתייחסותם המזלזלת של נציגי משרד האוצר לבעיית הדיור הציבורי, ולצורך הדחוף בהגעה לפתרונות מוסכמים עבורה", כתב. "לאורך הדיונים נראה כי נציגי האוצר מחפשים כל דרך לפסול את ההצעות והפתרונות המוצעים על ידי חברי הצוות, במסגרת כלל הפעולות המצוינות בהחלטה. יחסם המזלזל של נציגי האוצר בדיונים, מצייר תמונה עגומה ביותר של מדיניות אטומה ועיוורת למצוקת החלש במסדרונות משרד האוצר".
במענה להאשמות הללו כתב אריאל יוצר, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מכתב תגובה משלו ובו העלה טענות קשות נגד רזניק, ובמיוחד נגד סדרי העדיפות בניהול תקציבי המשרד. בין היתר הוא תוהה מדוע בחר רזניק לתקצב חוגי כדורגל, קורסים לפסיכומטרי והכשרה מקצועית, ופרויקט התנדבות בחקלאות, על חשבון תקציבים לסוגיית הדיור הציבורי. "הפעילויות האמורות לעיל, שהזיקה של חלקן לנושאים הנמצאים בסמכות משרד הבינוי והשיכון מוטלת בספק, באו כולם על חשבון סיוע תקציבי נוסף לזכאי הדיור הציבורי, לשיפוץ הדירות הקיימות או להגדלת מלאי דירות הדיור הציבורי", כתב. עוד תהה יוצר מדוע משרד הבינוי והשיכון לא הגדיל את מלאי הדירות הציבוריות באמצעים נוספים ובהם אכלוס או מכירת יותר מאלפיים דירות המשמשות כמעונות, בתי כנסת ועוד.
בינתיים, למעשה, הוקפאה התוכנית. זו הייתה אחת הסיבות שהביאה לפרישתו של רזניק, שמקווה ליישם אותה בכנסת הבאה. "בשנת 1970", הוא טוען, "23% ממשקי הבית בישראל היו משקי בית בדיור הציבורי. היום, אם לא ייעשה שינוי משמעותי, נידרדר במהרה לפחות מאחוז אחד של דיור ציבורי. לשם הדגמה, אפילו בארה"ב הקפיטליסטית עומדים על 4.2 אחוז. הבנו שאם לא יימצאו מנגנונים יצירתיים לחידוש מלאי הדירות, נגיע לשוקת שבורה. לכן הוקם צוות בין־משרדי בראשותי, ונכתבה תוכנית 'לגור בכבוד'. לצערי הרב, משרד האוצר בראשות כחלון דיבר בשני פנים. מצד אחד הצהיר שהוא בעד הדיור הציבורי, אבל מצד שני עשה כל מאמץ לחבל בתוכנית. ראיתי שאפילו משרדי המשפטים, הקליטה, הרווחה ואף רשויות התכנון מסכימים להגיע לדיון קואופרטיבי, בעוד במשרד האוצר נעשה כל מאמץ לא להגיע לתוצאות. לאחר שאבחר לכנסת אני מתכוון להיאבק שכל ממשלה שתקום תאמץ לקווי היסוד את הטיפול בדיור הציבורי, כך שיתאפשר לאנשים השקופים האלה שקולם אינו נשמע לגור בכבוד".
למה הצטרפת דווקא לגשר ולאורלי לוי־אבקסיס?
"במשך שלוש שנים וחצי, גם כיועץ בכיר לשר גלנט וגם כמנכ"ל המשרד, קידמתי נושאים שונים בשיתוף מלא עם חברת הכנסת לוי־אבקסיס. התרשמתי עמוקות מהאמונה בדרך, מהירידה לפרטים ומהרצון האמיתי לבנות חברה טובה יותר. גם בעולם הדיור הציבורי, אורלי נשאה משך שנים את דגל המאבק, והקימה את השדולה לדיור ציבורי בכנסת. היא הייתה מופת לדרך שבה נבחרי ציבור צריכים להתייחס לציבור המוחלש ולכלל שכבות האוכלוסייה. אני מאמין שמפלגת גשר באמת תאפשר גשר בין האזרחים לממשלה, בין פריפריה למרכז, ובין השכבות השונות באוכלוסייה".
סיפור ילדים בלי הפי אנד
רזניק, 41, גרוש ואב לשניים, נולד בירושלים, הצעיר מבין שלושה ילדים. אימו הייתה תשושת נפש. "היא הייתה חלשה מאוד מול החיים, ולא הצליחה לתפקד ולהגן עלינו מול אבא". אביו היה אלים, והתעמר בבני המשפחה נפשית ופיזית. "רק לימים הבנתי שהוא היה לא בריא. הוא התעלל בנו. הייתה בבית אלימות ממש, הגבלה של מזון". לאיש שבבגרותו השפיע על נושא הדיור במדינת ישראל, לא היה בילדותו בית אמיתי. הוא העביר שעות רבות ב"גן המפלצת" בירושלים, מביט על משפחות מן השורה שמבלות שם אחר־צהריים בכיף ואוכלות יחד ארוחת ערב. לילות שלמים העביר בתוך מגלשת המפלצת עצמה, מוצא בה מחסה מפני הגשם, הקור והחום, חולם על מגורים במשפחה שיש בה שפע של אוכל ולא רק לחם וגזר לארוחת ערב.
יועצת בית הספר היא שזיהתה שמשהו בילד לא בסדר. בעקבות זאת הוא נדד בין בתים ומסגרות שונות, עד שבצו בית משפט הוצא מביתו בתחילת שנות העשרה לחייו ונקלט כילד חוץ בקיבוץ רביבים. הוריו לא התרגשו כשהודיע שהוא עוזב את הבית, ובכך ניתק עימם הקשר. עם השנים, אמו הלכה לעולמה. הוא בוגר תואר ראשון בהצטיינות ותואר שני בלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע. רזניק כיהן כמזכיר קיבוץ רביבים, מנהל הפנימייה במדרשת שדה־בוקר ומנכ"ל המועצה האזורית רמת־נגב.
לאחרונה הוציא לאור ספר ילדים בשם "הספגטי של סמי", המספר על שני ילדים שלומדים באותו גן, אחד מבית מבוסס והשני מבית דל אמצעים. זהו ספרו השלישי, וקדמו לו שני רומנים. הוא החל לכתוב בגיל 24 מתוך צורך טיפולי, ומאז לא הפסיק. "ברומנים יש מוטיבים אוטוביוגרפיים", הוא אומר. "החלטתי לא להתבייש ולדבר על מי שאני, ומאז אני לא מפסיק". ספרו האחרון, המיועד לילדים, נכתב ממקום של הורה. "כאבא נחשפתי לספרות ילדים, שלא כל־כך מנגישה שיח חברתי". ההכנסות מהספר יועברו לעמותת 'בית לכל ילד', המעניקה מעטפת טיפולית מקיפה לילדים ומשפחות בסיכון.
"זו לא אוטוביוגרפיה", הוא אומר על הספר, "אבל זה כן בא מתוך דברים שחוויתי כילד, ושנחשפתי אליהם גם במשרד. כילד, וגם כנער ובוגר, הרגשתי שאין לי 'פור', שאני לא שווה. שעל כל דבר אני צריך לעבוד קשה יותר. לאורך הדרך למדתי, ואני אומר את זה בהרצאות, שאתה חייב להאמין בעצמך יותר ממה שאחרים מאמינים בך".
בספר, סמי שנולד לבית עני ממשיך להיות כזה כבוגר, ואילו יוסי שנולד לבית אמיד חי כאדם עשיר. ציפיתי להפי אנד, או שלכל הפחות סמי ילמד מקצוע משמעותי ויהפוך לבוגר עם דירה ומשכנתא.
"החלטתי להתמודד עם החיים כמו שהם, ובחיים לא תמיד יש הפי אנד. לי היה מזל ופגשתי אנשים טובים בדרך. הקליטה בקיבוץ שינתה את חיי. היום אני חבר רביבים. ילדיי, שילה ונווה, הם בני רביבים, חברי משק, מה שתמיד חלמתי להיות. המציאות כמו שראיתי במשרד השיכון, גם מהזווית של שיקום שכונות וגם מהזווית של מערך הסיוע בשכר דירה ובדיור ציבורי, היא שלא בהכרח יש יציאה ממעגל חברתי מסוים. הרבה פעמים החברה מייצרת הסללה. דווקא השיח סביב נושא המעמדות מייצר תקווה לאלו שאין להם. ולאלו שכן יש להם, יש כאן מסר שכחברה הומנית הם יכולים לסייע לחלשים מהם".
הוא עצמו ניסה לעשות זאת בתפקידו, ומבטיח לעשות זאת גם מהכנסת הבאה. "למעשה, משרד הבינוי והשיכון העלים במהלך השנים את ה'שיכון'. השר גלנט החזיר את המילה הזאת ובעיקר את הפעילות בתחום. זו לא רק טרמינולוגיה. עולם התוכן של הדיור הציבורי הוזנח במשך שנים. תיקַנו את זה בבנייה של אלפי דירות לדיור ציבורי. זה סיפור חוזר על נשים חד־הוריות, שהרבה פעמים ברחו מגבר מכה. לא כמו אימא שלי, להן היה הכוח לקחת את הילדים, לברוח ולהתמודד עם ההשלכות. אנחנו עוסקים הרבה בנושא שיקום שכונות, שהיה באפס תקציב וכעת מתוקצב בחצי מיליארד שקל ביצוע של שיקום חברתי. שיפרנו את נושא הסיוע בשכר דירה, והקמנו מוקד למיצוי זכויות שמתלווה לו קמפיין באמהרית, ברוסית וכמובן בעברית. יש עוד מה לעשות".
לדעת להקשיב
בתחילת הקדנציה של גלנט, חלק ניכר מסמכויותיו הועברו למשרד האוצר. עד כמה זה הותיר לכם יכולת פעולה?
"מטבע הדברים ומתוקף ההסכמים הקואליציוניים, חלק מסמכויות משרד השיכון הועברו למטה הדיור במשרד האוצר. מצד שני קיבלנו נושאים שהוזנחו ואנחנו הפכנו אותם למתנה. גלנט הקים את הרשות להתחדשות עירונית, שנמצאת תחת משרד הבינוי והשיכון ועומד בראשה חיים אביטן, ראש עיריית חדרה לשעבר. בסופו של דבר השטחים הפתוחים ועתודות הבנייה הם במגבלה, ודווקא התחדשות עירונית מייצרת עתיד אורבני והטרוגניות של האוכלוסייה. הרשות גם דואגת לתשתיות פיזיות וחברתיות עבור התושבים. אם תסתכלו חמש־עשר שנים קדימה תראו שרוב תהליכי האורבניזציה יקרו בהתחדשות עירונית ולא בבנייה חדשה. לשם צריך למקד את הפוקוס".
כקיבוצניק, יכולת להבין ולהזדהות עם מצוקת הדיור של זוגות צעירים? של משפחות שמתקשות להתמודד עם תשלומי המשכנתא?
"אני מבין את השאלה, אבל החיים הכשירו אותי לעסוק בזה. שימשתי כמנכ"ל ברשות מקומית, והכרתי את ההקשרים מבחינה מקצועית. בסופו של דבר היכולת שלך להסתכל ולהתבונן על צורך של אדם, לא משנה מי ומה הוא, הוא הקשבה. אם יש לך את זה, תוכל לחולל תהליכים. מה גם שהחזון החברתי לא רחוק מהחזון הקיבוצי".
היו הרבה תלונות על 'מחיר למשתכן' שהובלתם עם משרד האוצר.
"ראינו את הסקרים שנעשו על התוכנית, ומהנתונים עולה שיש אמון גדול בתוכנית. חלק גדול מהזוכים מממשים את הזכייה. בכל מקרה, המדיניות בתוכנית היא של שר האוצר. השר שלנו והמשרד הוא המבצע. ועדיין, למרות שלא קבענו את מדיניות מחיר למשתכן, זה דבר מהפכני שצריך ללמוד ממנו. פעם אחת הוא הוריד את המרכיב של ערך הקרקע, ופעם שנייה יצר מצב ששינה את שיטת המכרז, כך שכל קבלן מתמודד על המחיר הנמוך למטר בנוי. אנחנו רואים שמי שזכו, מרגע שחתמו את החוזה הם שבעי רצון. הם קיבלו הנחה של מאות אלפי שקלים לדירה. הייתה עלייה של 10 אחוז במחירי הדיור, והיום יש ירידה של שני אחוז. זה מעבר לבלימה של מחירי הדיור, זה הישג משמעותי. כשאומרים 'מדד מחירי הדיור עלה' זו טעות, כי זה כולל גם וילות בכפר־שמריהו. אם מודדים את מחיר הדיור לזוגות צעירים, אפשר לראות שהם מקבלים הנחות של מאות אלפי שקלים".
לדברי רזניק, האתגר הבא בתחום הוא יישוב הנגב והגליל. "החזון האישי שלי מתחבר לחזון הלאומי. בנגב יש חינוך, תרבות, עבודה. באר־שבע היא כבר ממש לא עיר אי־שם, אלא עיר פעילה עם מקומות עבודה. ערך הקרקע בנגב נמוך, ובמרכז הוא גבוה. לכן יש לנו אתגר משמעותי ליישב את הנגב והגליל. אני רואה חשיבות לחזק את הקשר בין הנגב והגליל למרכז הארץ, ובין הפריפריה למרכז. זה אתגר שהובלתי ואמשיך להוביל". כחלק מהחזון הזה, ובעידוד השר גלנט, נחנך באפריל היישוב רתמים, יישוב של צמודי־קרקע בנגב. הישוב ננטש על ידי התנועה הקיבוצית, וקיבוצו של רזניק, רביבים, החזיק אותו. "היישוב הזה בא לענות על צורך של צעירים לבית צמוד קרקע במיליון שקל. אין סיבה לא לתת לזה מענה".
רתמים נמצא מרחב של התיישבות בדואית. כמי שגר באזור, מה ניתן לעשות בנושא?
"אני סבור שאי־הסדרת ההתיישבות הבדואית היא חסם להתיישבות היהודית בנגב. חלק מהטיפול בזה הוא גם להקים יישובים איפה שצריך".
כשרזניק נכנס לתפקידו במשרד השיכון והבינוי, הוא שאל אם יש במשרד מקלחת. השאלה התבררה כרצינית, אחרי שהוא התחיל לעבוד שם מדי יום משש בבוקר ועד חצות. הוא נחשב לאיש עבודה יסודי וחרוץ, בולדוזר. אנשים שעבדו לצידו אומרים שהיתרון שלו הוא שהוא לא רק איש של דיבורים. "הוא חווה את הדברים האלו על בשרו. הוא יודע מה זה לישון ברחוב", אומר אחד מהם. "כשהוא מחפש פתרון זה לא בשביל להוציא מכתב על דף לוגו, אלא כדי שעוד ילד יקבל התחלה חדשה כמו הצ'אנס שהוא קיבל".
השבוע כאמור הוא נפרד מגלנט, שהודיע כי יתמודד בפריימריז בליכוד. "אני מוקיר לו תודה גדולה על ההזדמנות לכהן כמנכ"ל המשרד, ואין ספק שהוא סובב את ההגה לכיוונים החברתיים. אני יודע עד כמה השר גלנט קשוב, אכפתי ובקי בביטחון ישראל. הוא השקיע את מרב שנותיו בשירות ביטחוני. אני מקווה שבדרכו החדשה הוא יוכל לתרום מניסיונו, כולם ירוויחו מזה".
איך אתה מסביר את הבריחה הגדולה מ'כולנו'?
"בסופו של דבר הקשר לציבור והיכולת להנגיש את הממשל לאזרחים הוא מפתח בהצלחה של מהלך ציבורי. מפלגת כולנו איבדה את הקשר לאזרח. אני הצטרפתי לחלופה החברתית, שתחזק את הגשר בין האזרח לממשלה".
מעבר לנושאים החברתיים, איפה אתה ממקם את 'גשר' על המפה הפוליטית?
"השיח שמחפש תמיד הפרדות בין ימין לשמאל מוטעה בעיניי. ילד עני שלא מקבל הזדמנות ואין לו יכולת לחלום, לא מתעניין בימין ושמאל. מפלגת גשר תעשה תיקון בתחומים של ערבות הדדית, בריאות, חינוך וכמובן דיור. באופן אישי אוכל לתרום מיכולתי לא רק בדיור לשכבות החלשות אלא גם לאפשרות לגור בכבוד בכלל, תוך אינטגרציה ושילוב נכון של תעסוקה, חינוך, תחבורה ותכנון ציבורי נכון. אני ההוכחה שאפשר וצריך לשנות".
ממפלגת כולנו נמסר בתגובה: "הפעיל החברתי הפך לאופורטוניסט פוליטי, שספסר בזכויות יסוד של אזרחים לתועלת אישית ופוליטית. אין טעם להתייחס לטענותיו של מנכ"ל כושל, שניצל את משרד הבינוי והשיכון בצורה מעוררת תהיות במטרה להבטיח את מקומו בכנסת הבאה. בעלי זכויות במשרד השיכון לא ייאלצו עוד לעבור דרך מסלול המנכ"ל כדי לקבל את מה שמגיע להם בדין". 
