שופטי בג"ץ דחו אתמול (יום ג') עתירה של פלסטינים בהם ראש מועצת ענאתא להשיב להם את אדמותיהם שהפקיעה מהם המדינה ב- 1975. על אותן האדמות נמצא כיום כפר אדומים והכפר הבדואי חאן אל-אחמר שבג"ץ אישר לפנות. בג"ץ קבע כי ההפקעה חוקית וכיום מתוכנן במקום עורק תחבורה ראשי.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–האם הדמוקרטים יאבדו את שופטת העליון הנערצת?
–ממעוף הציפור: צפו בזרימת הנחלים לכנרת
–נתניהו נגד 'הימין החדש'? "מה שהולך אליהם לא הולך אלינו"
–"הדיאלוג החשוב כיום הוא בין מכה לירושלים"
ב-2015 הגישו פלסטינים תושבי ענתא עתירה לבג"ץ במסגרתה דרשו להשיב להם אדמות שהפקיע המדינה מהם לפני כ-40 שנה, מדובר על שטח של מאות דונמים. על אותן אדמות הוקם היישוב כפר אדומים וכמה מטעים של תושבי היישוב וכן הכפר הבדואי חאן אל-אחמר, שבג"ץ אישר את החלטת המדינה לפנותו בשל בנייתו הבלתי חוקית. הפלסטינים טענו כי ההפקעה אמנם הייתה חוקית, אך מאחר ומטרתו ההפקעה לא מומשו במשך עשרות שנים, יש להשיב להם את אדמותיהם בהם המדינה לא עשתה שימוש בחלוף הזמן.
במהלך שהובילו אנשי משרד הביטחון, בהם יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות קובי אלירז, טענה עו"ד נטע אורן, נציגת המדינה ממחלקת הבג"צים בפרקליטות, כי יש לדחות את העתירה מאחר שמטרות ההפקעה לא נזנחו וכי עליהן הוקם כפר אדומים, וכן שבמקום מתוכנן עורק תחבורה ראשי. כיום מתנהלים הליכים תכנוניים להרחבת כביש חיזמה (437) לדרך דו-מסלולית ודו-נתיבית. מדובר בעורק תחבורה מרכזי בין אזור יהודה בדרום לבין אזור השומרון בצפון, ובניית מחלף שיחבר את כביש 45 לכביש מספר 1 ליצירת רצף תחבורתי ממרכז המדינה עד לגבול ירדן. בנוסף, טענו כי העתירה הוגשה בשיהוי רב מאוד.
לאחר שלוש שנים של דיונים בעתירה, נשיאת העליון השופטת אסתר חיות והשופטות ענת ברון ודפנה ברק-ארז קיבלו את עמדת המדינה. השופטים מתחו ביקורת על הצו עצמו, אך קבעו כי אכן העתירה הוגשה בשיהוי וכי מאחר ועל האדמות נמצאת בנייה נרחבת ובנייה בתכנון, הרי שכבר לא ניתן להשיבו.
"על המפקד הצבאי מוטלת חובה שלא לפגוע בזכות הקניין של האוכלוסייה המקומית המוגנת, אלא אם כן הדבר הכרחי לצורכי ביטחון או נועד לשרת את צורכי האוכלוסייה המוגנת"' כתבה השופטת ברון בפסק הדין, "חובה זו חלה לא רק ברגע ההפקעה – אלא נמשכת וחלה גם ביחס לאופן מימושה. דא עקא, שבמסגרת הדיון בעתירה התעוררו ספקות של ממש ביחס לכך שצו ההפקעה שניתן בשנת 1975 נועד לשרת את צורכי האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון, והרושם הוא שמטרת ההפקעה הייתה לקדם התיישבות יהודית באזור.
"עם זאת, כיום ובחלוף למעלה מ-40 שנה מעת שניתן הצו, דומה כי ככל שקמה לעותרים עילת השבה ביחס לאדמותיהם – הרי שעילה זו התיישנה זה מכבר; ובכל מקרה ההפקעה שבה עסקינן היא עובדה מוגמרת. בשטחו של צו ההפקעה הוקמו העיר מעלה אדומים והיישוב כפר אדומים, באופן שאינו מאפשר את השבת המצב לקדמותו ועל כך דומה שלא יכול להיות חולק. בהתייחס לאדמות העותרים, הן ממוקמות במיקום אסטרטגי בגדרו של הצו, בתווך שבין העיר מעלה אדומים ליישוב כפר אדומים; ודרושות לפיתוח תחבורתי עתידי של האזור כולו. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על ביטול צו ההפקעה ביחס לאדמות העותרים. משכך, אם תישמע דעתי נורה על דחיית העתירה".
