לא כהה עור מדי, עם שם משפחה מזרחי מובהק, תושב פריפריה או מישהו שביקר פעם במעברה, ועם ילדות קשה (לא חובה). ב"ימין החדש" מחפשים מועמד נוסף לרשימה. הפעם לא גנרל, עורך דין מומחה בתחום החקיקה או לוחמת זכויות אדם. עכשיו מחפשים מזרחי. כמזרחית יש לי הצעה לבנט ולשקד. כדי לבחור אחד משלנו, אמיתי, לא פייק, אני מציעה את המבחן הבא: שורד במבחן "אכול חריף כפי יכולתך", קורא לילדים שלו אבאל'ה ואימאל'ה, ולסיום הַשמיעו כמובן שיר מזרחי קצר והביטו אם האיש מעווה את פניו בסלידה קלה או מתחיל לזוז בהתאם לקצב.
אפשר להגיד הכול על שיטת הפריימריז במפלגות הוותיקות, על העסקנות והאנשים שהיא מכניסה לכנסת, אבל אי אפשר לקחת ממנה את היתרון המובהק שלה: גיוון בצורה טבעית, מבחירה, וייצוג לכל האוכלוסייה בלי לדגום על פי מוצא, עדה וצבע. במפלגות של אדם אחד – לפיד, כחלון, ליברמן ועכשיו גם הימין החדש – יצירת התמהיל הנכון נראית לפעמים כמו בדיחה גרועה משנות השמונים.
אחרי שבעים שנות תקומה, משפחות מעורבות מכל הסוגים וסגירת המעברות שקלטו עלייה, למה להמשיך להשתמש בפוליטיקה של זהויות ולהגדיר אנשים שהוריהם עלו מאי־שם לפי המוצא שלהם ולא בהתאם לתחום עיסוקם או הישגיהם? ובכלל, למה מחפשים מזרחי כדי לגוון רשימה שממילא מעורבת עם יתרון קל לעדות המזרח? איילת שקד ("אבא עיראקי, אימא מורה"), שולי מועלם ושירלי פינטו, לעומת נפתלי בנט וקרולין גליק. מוזר.
ח"כים כמו דוד אמסלם, נורית קורן ונאווה בוקר נבחרו במחוזות או לפי שריונים לנשים, פשוט משום שמתפקדי הליכוד רצו לראות אנשים כמותם. מאותה סיבה נכנסה מירי רגב לחמישייה הראשונה. כך הגיוון נוצר באופן טבעי ודמוקרטי, שגורם לקהלים רחבים לחוש בבית. אבל כאשר יו"ר מפלגה מחפש עלה תאנה עם תודעה מזרחית שיביא מצביעים "כמוהו", זה מעורר בעיקר אנטגוניזם, קצת כמו בפרשת אלי אוחנה. בנט ושקד הצהירו שהם עוזבים את הבית היהודי כדי ליצור משהו חדש. רק שלא ייצא להם יצור כלאיים, שילוב של ארומה מפד"לניקית בנגיעות יש עתיד.
פיצולים אמיתיים ומדומים
מאז יצאו בחירות 2019 לדרך, אי אפשר להתלונן שהיה בהן רגע דל. גם אחרי הפיצולים בבית היהודי ובמחנה הציוני, כשחשבנו שכל ההודעות הדרמטיות מאחורינו – לא אלמן ישראל. כל יום הפתעה חדשה. גל הירש המחוזר החליט להקים מפלגה בשם 'מגן ישראל', בנט ושקד צירפו לרשימתם את שירלי פינטו, פעילה חברתית חירשת, לראשונה בתולדות המדינה, ביום שלישי הודיע ח"כ אחמד טיבי על פיצול מהרשימה המשותפת, וביום רביעי בבוקר כבר שמענו על פיצול ביהדות התורה.
הודעת הפרישה של טיבי לא צפויה להביא לפירוק הרשימה המשותפת לפני הבחירות. היא נועדה ללחוץ על שותפיו ולשפר את מעמדו במו"מ על סדר הרשימה. באופן לא מפתיע, גם הפיצול בין שני מרכיביה של המפלגה החרדית האשכנזית, דגל התורה הליטאית ואגודת ישראל החסידית, נועד למטרות טכניות בלבד. למרות שורת העימותים ביניהן בבחירות המקומיות, שהסתיימו בנסיקה בכוחם של הליטאים, השתיים ירוצו ברשימה מאוחדת בבחירות הבאות. הפיצול שאושר בוועדת הכנסת מגדיל את מספר נציגי המפלגה בוועדת הבחירות, ואולי אף את מימון הבחירות.
הדרמה השבועית של מפלגת העבודה מגיעה הפעם סביב סידור הרשימה לכנסת. בעשירייה הראשונה, הרלוונטית על פי הסקרים, ישנם ארבעה מקומות שגברים מוזמנים להתמודד עליהם, שני שריונים ליו"ר, ושלושה לנשים. מחנה כבל מתייצב מול מחנהו המצומצם של גבאי, ושני הצדדים מאשימים זה את זה בריסוק המפלגה. דבר אחד בטוח: גבאי לא מתכוון לוותר בקלות על המנהיגות שזכה בה באופן דמוקרטי, ולא משנה אם ההתעקשות הזו תוביל למחיקת המפלגה או להצטמקות משמעותית שלה בבחירות הקרובות.
אבל עם כל הכבוד לאירועים הללו, הדבר הדרמטי באמת שקרה השבוע הוא שהבנו שלא כל הודעה דרמטית היא אכן כזו. ביום ראשון הצליח ראש עיריית שדרות אלון דוידי לרתק את כולנו להודעתו על הקמת מרכז מסחרי חדש־ישן, ובלי מילה על ההצעה המפתה לעמוד בראשות הבית היהודי. יום לאחר מכן עשה זאת נתניהו, שאנשיו הודיעו על הצהרה דרמטית, שבהמשך הפכה למיוחדת, ובסוף קיבלנו לא זה ולא זה. מה שכן קיבלנו הוא הצצה מרתקת למאבק שראש הממשלה מתכוון לנהל על חפותו תוך כדי הבחירות, ובכל מחיר. בזמן שהיועץ המשפטי לממשלה מתכוון כנראה להמליץ על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע ערב הבחירות, אנשיו של נתניהו כבר בונים על העניין הזה קמפיין. ביד אחת הם מנסים לדחות את הבלתי־נמנע ולהכניס חורים בתיקים שכבר הוגשו למנדלבליט כדי להאריך את התהליך, וביד השנייה להטיל ספק בכל מה שצפוי להיאמר.
לראש הממשלה כבר ברור שהקרב הכפול שהוא מנהל עשוי לפגוע בו בקלפי. בישיבת ועדת חוקה של הליכוד השבוע הוא הזהיר את אנשיו מפני שאננות יתר ובריחת מנדטים, בעיקר לטובת הימין החדש. "הרשימה הזאת, ברור לכם, כל מה שהולך אליהם לא הולך אלינו. אנחנו מתחרים בערך על חמישה מנדטים, ואם הם מצליחים הם יכולים להוריד את הליכוד בחמישה מנדטים. זה הרבה מאוד". ארשת הפנים הדרוכה של נתניהו השבוע לימדה כי הוא לא רואה את הבחירות כמובנות מאליהן. בשמאל יכולים להתעודד מכך, או להיכנס לכוננות ספיגה.
ויש עוד אחד שמחכה בינתיים בשקט בפינה – הרמטכ"ל לשעבר, השתקן היפה. השבוע הוא היה אמור לצאת מהארון ולהשמיע נאום מכונן לאומה על ערכיו וחזונו, אך המופע נדחה בינתיים לשבוע הבא. האמת? אין לו סיבה למהר. אומרים ששתיקה מופרזת עוד לא הרגה איש.
אקורד סיום
אם היינו רואים את הסצנה הזו ב'פולישוק', הסדרה הפוליטית המשובחת שיצר שמואל הספרי, היא הייתה גורמת לנו לגלגל עיניים בחוסר אמון. אבל ביום רביעי האחרון, תשעים יום לפני בחירות ושבועיים לאחר פיזור הכנסת, הושבע פֵנְטַהוּן סיום, איש מפלגת כולנו ממוצא אתיופי, לחבר ה־120 במקומו של יואב גלנט הפורש.
הכנסת העשרים סיימה את ימיה באודיטוריום, על כיסאות ירוקים ועליהם שמות הסיעות כתובים על דפי A4 לבנים. המליאה, שנסגרה לרגל שיפוצים, לא יכלה להשלים באופן סופי את התפוררות סיעת כולנו ועזיבתו הצפויה של גלנט, שהתפטר מהכנסת ומתפקידו כשר השיכון. באותו מעמד הוא מונה לשר הקליטה במקום יריב לוין, שהחליף את נתניהו, שהחליף את סופה לנדבר. חד גדיא חד גדיא. לתפקיד שרת השיכון מונתה ח"כ יפעת שאשא־ביטון הראויה מאוד. אין לי ספק שהיא הייתה עוברת את מבחן בנט ושקד ל"דרוש מזרחי".
