באחד מזיכרונותיו המוקדמים ביותר של יצחק (בוז'י) הרצוג, מגיל ארבע בערך, מככבת גערה שספג מהגננת. "זה קרה אחרי שהשתובבתי בארגז החול או משהו כזה", הוא מספר. "היא אמרה לי: יצחק'לה, אתה לא יכול להתנהג ככה, כנכד של הרב הראשי'".
גם אחרי שהפך לבנו של נשיא המדינה, ואז לשר בממשלה וליו"ר הסוכנות היהודית, הרצוג נשאר במידה רבה הנכד של הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל. לו עצמו אין זיכרונות ישירים מסבא – הרי הוא נולד כשנה לאחר פטירתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ונקרא על שמו – "אבל ידעתי מגיל צעיר שהדמות של סבא משפיעה על החיים ועל האישיות של כולנו. הנה", הוא צוחק ומראה תמונה שלו כילד קטן, לבוש בחולצה לבנה, מכנסיים קצרים לבנים וכובע טמבל לבן, נשען על אנדרטה לזכר סבו ביער הרצוג, סמוך לבית־גוברין. "אתה מבין מה עשו לי? כל העולם היה סביבי וסביב סבתא. באו כל מיני מכובדים לאירוע, כל מיני עסקנים. יכול להיות שגם שרים היו שם, הרי הם הגיעו לכל הטקסים לזכרו. משה חיים שפירא, מראשי המפד"ל, היה נוף ילדותי".
אנחנו נפגשים לרגל צאת הספר "רבנות בסערת הימים – חייו ומשנתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג", מאת העיתונאי והסופר שאול מייזליש. בשנה שעברה יצא הספר בגרסה באנגלית (בהוצאת גפן), וכעת הוא רואה אור בעברית (בהוצאת ידיעות אחרונות). "זו הוצאה מחודשת של ספר שהיה רב־מכר לפני שלושים שנה. מייזליש אף יצר סרט ששודר בזמנו בערוץ 1, ושווק בארץ ובעולם. בשנים האחרונות לא הפסיקו לשאול אותי למה הספר הזה, שהפך לביוגרפיה הרשמית של סבא, כבר לא נמצא בחנויות".
בחדר שבו אנו יושבים – לשכת יו"ר הסוכנות היהודית, בבניין ההיסטורי של הסוכנות ברחוב המלך ג'ורג' בבירה – ישבו בעבר גדולי האומה ובהם דוד בן־גוריון ומשה שרת. לפני חצי שנה סיים נתן שרנסקי את תפקידו כאן, והרצוג נבחר למחליפו. נראה שהוא מרוצה מאוד מסדר יומו החדש, שכולל פגישות תכופות עם משלחות יהודיות מרחבי העולם ועם מנהיגי מדינות, ומרוחק מהפוליטיקה המקומית. משימתו העיקרית, לדבריו, היא לקרב בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות, שבשנים האחרונות נדמה כי נוצר ריחוק ביניהם. על הקיר בלשכתו, במקום שבו הייתה תלויה תעודת הזכייה של שרנסקי בפרס ישראל, תלה הרצוג מסמך המחבר בין משימתו העכשווית לבין מורשת סבו: זהו מכתב של הרב הרצוג המבקש מבכירי הסוכנות היהודית לקרב את ה"פלאשים", בני הפלאשמורה באתיופיה, לבל ייטמעו בארצם.
"היכן יש עוד רבנים כמו הרב הזה", אומר הרצוג. "הוא היה מאותם מנהיגים שמוכנים לקחת אחריות ולקבל החלטות המתמודדות עם השינויים הגדולים של החיים והתקופה. רב ודוקטור, שמבחינה הלכתית ואישית לא היה לו מורא וחשש מהשכלה רחבה".
גן חיות תנ"כי
הרב יצחק הרצוג נולד ב־1888 בלומז'ה, פולין. הוא למד מתמטיקה ושפות קלאסיות ושמיות באוניברסיטאות לידס ולונדון שבבריטניה ובסורבון בצרפת. בסורבון הוא גם ערך מחקר על "התכלת בישראל" (Hebrew Porphyrology), החומר שבו יש לצבוע על פי התורה את פתילי הציצית. על עבודתו זו קיבל תואר מאסטר בביולוגיה ימית. "מחקרו של הרב הרצוג על התכלת משקף היטב את אישיותו", נכתב בספר "רבנות בסערת הימים". "מחד גיסא, רב גאון וירא שמיים, שנמשך לבעיה ההלכתית הקשורה למצווה בתורה. מאידך גיסא, מדען שידו רבה לו בכל המדעים הכלליים: ארכיאולוגיה, כימיה, ביולוגיה ימית, פילולוגיה, שפות קלאסיות ושמיות, ועל כולם ידיעה עמוקה ורחבה בכל מקצועות התורה".
"לתכלת יש המון סימבוליזם ביהדות", אומר הרצוג הנכד. "סבי לא ידע באותה תקופה שזה יהיה הצבע של דגל המדינה; הוא חקר את התכלת והארגמן בגלל המשכן, הטלית והתפילה. את המחקר הוא כתב ב־12 שפות, כולל סינית עתיקה. זה מדהים. בגלל זה הקדמתי ואמרתי: איפה ישנם עוד אנשים כאיש ההוא, עם ראיית עולם רחבה שרק מחזקת את האמונה. נושא התכלת, אגב, נהיה קאלט עולמי. אנשים מכל העולם מדברים איתי על מחקריו של סבי בנושא. שים לב שמעצבי כריכת הספר התעקשו שזה הצבע שיבלוט".
משנת 1915 כיהן הרב הרצוג כרב באירלנד, שם נולד לו בנו חיים, לימים הנשיא השישי של מדינת ישראל. "אבא שלי הוא דמות לאומית באירלנד. לפני כמה חודשים השתתפתי באירוע שנערך שם לציון מאה שנה להולדתו", מספר בוז'י הרצוג. המשפחה התגוררה בבלפסט ואחר כך בבירה דבלין. "שתי הערים האלה היו תחנות מעבר בדרך לצפון אמריקה, וככה סבא שלי פגש את כל גדולי הציונות. זאב ז'בוטינסקי בא לשם כדי ללמוד על ההתפתחויות הפוליטיות באירלנד, ושהה אצל סבא לאורך סוף השבוע. הם התחברו ולאחר פטירתו של סבי, ז'בוטינסקי אף כתב עליו הספד".
כשחיוך על פניו מראה לי הרצוג מייל שנשלח אליו לפני ימים אחדים מחוקר ג'ז, שחשף בפניו עובדה לא מוכרת. "מתברר שסבא שלי אירח גם את אחד מגדולי הנגנים והיוצרים בעולם הג'ז, ליונל המפטון (שניגן עם לואי ארמסטרונג, בני גודמן ואמנים ידועים נוספים – צ"ק). הוא בא לדבר עם סבא על התנ"ך, ואילו סבא שלי דיבר איתו על ז'אנר הבוגי־ווגי. מדהים שהוא היה חשוף גם לעולמות האלה.
"אבי הרבה לספר על ילדותו בדבלין. אבא שלו היה לוקח אותו לגן החיות שם ומסביר לו על כל חיה שמוזכרת בתנ"ך. הם היו מדברים ביניהם באנגלית, אך סבא לימד את ילדיו עברית בגיל צעיר מאוד. את מכתבי התודה על מתנות בר־המצווה שלו אבא כתב בעברית, ובשפה הזו הייתה גם התכתובת בין סבא להוריו ולחמיו, הרב שמואל יצחק הילמן".
ב־1936 עלה הרב הרצוג ארצה, ומונה לרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל. בעוד בנו הצעיר, יעקב, הוסמך גם הוא לרבנות ולדיינות, הבן חיים נטש את אורח החיים הדתי. "אבא היה אדם מאמין מאוד, איש אמונה אמיתי", מדגיש הרצוג. "הוא תמיד האמין שהכיפה שעל הראש היא לא מה שקובע בהקשר הזה. אני חושב שמלחמת העולם השנייה שינתה אותו מאוד. הוא היה חייל בצבא הבריטי, חצה את אירופה ולחם בקרבות הקשים ביותר מול הנאצים. זה עשה לו משהו מאוד עמוק ואישי. בשנים ההן הוא הוריד את הכיפה, אבל זה לא אומר שהוא לא האמין. גם אותי ואת אחיי הוא חינך בדרך של אמונה, ואף שלח אותנו לבתי ספר דתיים, כי כך הוא התחייב אל מול הוריו.
"עם התפתחות הזמן, אבא מצא שלמות בתנועה העבודה, כי היא יונקת את ערכי השוויון החברתי מהיהדות. היה לו קשה שם, כאדם מאוד מסורתי כשכל הצמרת המפא"יניקית הייתה מאוד חילונית. תוסיף לזה את העובדה שהוא היה אנגלוסכסי – הוא והדוד שלי, אבא אבן, היו שני אנגלוסכסים בתוך חברה צברית ומזרח־אירופית. במובן זה המפלגה היום הרבה יותר רחבה מבחינת החברים שבתוכה, ואין לה עימות עם הדת.
"סבא היה זה שאמר לאבי: 'אם אינך מתכוון להיות רב בישראל, לך להיות קצין בצה"ל'. זו אמירה משמעותית. אבא כתב שסבא דעך בסוף ימיו בגלל ההקצנה בעולם הדתי, הוא סלד ממנה. הוא היה רב מאוד משמעותי גם בקרב החרדים, אבל הבסיס שלו היה ציוני, תנועת המזרחי. אמרתי לנפתלי בנט, לפני שהוא עזב את הבית היהודי – 'נפתלי, אני גדלתי עם כל גדולי מפלגתך. משה חיים שפירא היה סנדק שלי יחד עם הרב אריה לוין, צדיק ידוע ורב האסירים. אין לך מה ללמד אותי על המפלגה הזו'", הוא אומר בחיוך. "אני זוכר את חברת הכנסת טובה סנהדראי מהמפד"ל, שהייתה באה אל סבתא. אני הרי גדלתי המון אצל סבתא, כי ההורים שלי היו מאוד עסוקים. גם אנשים כמו ח"כ זרח ורהפטיג והשר מיכאל חזני היו מגיעים לשם פעמים רבות".
האם סבך היה רואה בך ובאביך כישלון, מבחינת אורח החיים שבחרתם?
"נכון שאורח חיי שונה מזה של סבא. אני לא בא עם תפיסת עולמו לגבי דת ומדינה, כי בפועל היא לא מומשה. הוא האמין במערכת בתי הדין הרבניים, וחלם שמדינת ישראל תפעל על פי ההלכה, שבה הוא ראה שיטת משפט. הוא האמין בחיבור של דת ומדינה מתוך נאורות ופתיחות. אילו היה כותב את הקודקס המופלא שלו חמישים שנה קודם, הייתה כאן מערכת חקיקה שמבוססת יותר על המשפט העברי. לי יש הרבה כבוד למשפט העברי, אבל בסוף הכול מתחיל ונגמר במעמד האישה. שם אני יכול לכבד את סבי, אבל להמשיך בדרכי.
"אני חושב שסבא היה גאה בכך שבנו הוא נשיא המדינה ונכדו הוא יו"ר הסוכנות היהודית. אני מניח שהוא היה רוצה שנמשיך בשושלת הרבנית, אבל אם לא, אז בוודאי שנשרת את העולם היהודי ואת מדינת ישראל. יש מיליוני יהודים ששמו כיפה או הורידו אותה, ויש אנשים שהולכים לבית הכנסת אבל לא שומרים תרי"ג מצוות. כל אחד מסתכל על האמונה בצורה הכי אישית. זה הדבר היפה בעם שלנו, שבעים הפנים של היהדות. כל אחד באמונתו יחיה. אני אישית הולך בשבתות לבית הכנסת שאבא שלי הקים בשכונת צהלה".
כל שבת?
הוא מחייך. "לא כל שבת, כשיש לי כוח. זה בית כנסת שאנחנו כמשפחה מְתַחזקים ומתפללים בו".
הרבנות איבדה את האומץ
כשאני שואל את הרצוג היכן היה סבו ממקם את עצמו בסקאלה הפוליטית הנוכחית, הוא משיב: "אני לא רוצה להשחיר את שמו, כי אין לי מושג. הוא הרי היה אדם אדיר. הוא גילה את הרב שלום אלישיב, ובזכות זאת הרב אלישיב היה מקבל אותי לשיחות ארוכות. סבא איתר אותו כשהיה בן 30, והביא אותו כמועמד להתמנות לדיין. כשהרב אלישיב נכנס לוועדה שדנה במינוי, סבא קם לכבודו. הוא פנה אל שר המשפטים פנחס רוזן, שהיה אדם לא מאמין, ואמר לו: 'זה עילוי, הוא יהיה דיין גדול'. גם את הרב עובדיה יוסף סבא גילה. יש תמונות שלהם ביחד משנת 1943, בישיבת 'פורת יוסף'. סבא היה זה ששלח אותו לכהן כרב הראשי של קהיר. כל הענקים שהו בצילו של סבא. ההשגחה העליונה זיכתה אותו להיות הרב הראשי של ישראל בתקופת המעבר משואה להתגשמות החזון, מעם מפורד ומפוזר בין העמים למדינה ריבונית".
סיפרת שבכירי המפד"ל היו בני בית אצלו. ייתכן שהמפלגה הזו, בגלגולה הנוכחי, לא תעבור בבחירות הקרובות את אחוז החסימה. האם תם עידן מפלגת הציונות הדתית?
"הציונות הדתית עברה שינוי דרסטי ומהותי מאז ילדותי. אז זה היה עולם אחר, התנהלות אחרת. אין ספק שמלחמת ששת הימים שחררה אש יוקדת שבנתה מחדש את הציונות הדתית, אבל מכיוונים אחרים. חלק נעשו משיחיסטים, חלק נעשו יותר לאומיים וימניים לעומת השורשים. להערכתי, נפתלי בנט ואיילת שקד מצאו עצמם קשורים ברסן שלא מאפשר להם להגיע לכלל הציבור. הרי אתה יכול להיות ימני אבל גם להכיר בזכויות גאים, ולהבין שהעולם היהודי מורכב מזרמים שונים. השאלה כרגע היא במי הם יבחרו לרשימה שלהם – האם זו תהיה מפלגת נישה, או כזו שיכולה לדבר לציבור רחב".
"אני מניח שסבא היה רוצה שנמשיך בשושלת הרבנית, אבל אם לא, אז בוודאי שנשרת את העולם היהודי ואת מדינת ישראל. כל אחד מסתכל על האמונה בצורה הכי אישית. זה הדבר היפה בעם שלנו, שבעים הפנים של היהדות. כל אחד באמונתו יחיה. אני אישית הולך בשבתות לבית הכנסת שאבא שלי הקים בשכונת צהלה".
גם הרבנות הראשית, לשיטתו של הרצוג, עברה לאורך השנים תמורות שלא היטיבו עמה. "לצערי, מעמד הרבנות לא משקף את מה שצריך להיות שם. זה גוף שמצטייר כקבוצה סגורה שנשלטת על ידי דמויות מאוד מסוימות בחברה, ולא נפתח לכלל הציבור. שאלת השאלות היא: מדוע כל כך הרבה צעירים ישראלים לא נישאים ברבנות? זה לא רק כישלון חינוכי. יש בממסד הזה משהו לא פתוח מספיק, שדוחה אותם. את מה שקורה שם בנושא הגיור אפשר להשוות לסיפור קמצא ובר קמצא. אני עוסק יומם ולילה בנושא הזה, ואני אומר לעצמי: איפה האומץ שהיה לרב עובדיה, לסבא שלי או לרב שלמה גורן סביב סוגיות הגיור? אמרתי לרבנים הראשיים, דוד לאו ויצחק יוסף: 'חברים, תבינו שהעולם שלנו השתנה, וכך גם העם שלנו'. אני לא רוצה להעליב את הרבנים הראשיים, יש לי הרבה כבוד אליהם, אך חייבים לעשות מעשה. העם עלול להיות בסכנת פילוג אם לא ננקוט בצעדים של פתיחת שערים ומציאת פתרונות".
מהם הפתרונות?
"אני לא מכתיב פתרונות בראיונות, אבל מתפקידם של הרבנים הראשיים למצוא פתרונות. יש תחושה של הכבדת יד על כל מי שמגיע לבית הדין הרבני לצורך גיור. שואלים אותם שאלות של 'להכעיס', במטרה להכשיל. ברור שיש לרבנים חובה לנהוג על פי תפיסת עולמם ואמונתם, אך השאלה היא האם אתם מספיק אמיצים כדי לשנות את הכללים".
והרבנות של היום לא מספיק אמיצה?
"היא לא משנה את הכללים, ואני קורא לה לעשות זאת. אני חושב שגם ברשות הגיור וגם ברבנות, כולם צריכים להבין את גודל השעה ולהתמודד עם המציאות המורכבת, ולא רק להתעסק בפוליטיקה".
הבחירה של רב ראשי לישראל היא פוליטית מאוד. האם זו התנהלות נכונה וראויה?
"תראה, הייתי בגוף הבוחר כמה פעמים, ואפילו הייתי חבר ועדת הבחירות. זו אחת החוויות הלא נעימות. ראינו את המצב המביש שאליו הגענו עם הרב הראשי הקודם (הרב יונה מצגר – צ"ק), כשהיו לא מעט סימנים מקדימים. אי אפשר להתעלם מזה. ואתה בטח שואל – איפה היו כולם? אני לא יודע, אין לי תשובה".
ביטול מתווה הכותל, שהיה אמור להגדיל את רחבת התפילה השוויונית ולהעניק לה מקום מרכזי יותר, משקף גם הוא לפי הרצוג את הסגירות וההתנכרות כלפי יהדות התפוצות. "המתווה הזה לא בא להכעיס, אלא ממקום של חיה ותן לחיות. עוד כשהייתי מזכיר הממשלה בשנת 1999 יזמתי את בחירת המתחם של קשת רובינסון כמקום תפילה שוויוני. קיבלתי אפילו את ברכתו של הרב עובדיה יוסף למהלך. לדעתי צריך לעשות הכול כדי ליישם את המתווה. אני רואה את המאמצים של מתי דן (יו"ר עמותת עטרת כוהנים וממובילי המחאה נגד הרחבה השוויונית – צ"ק) ושל חבריו, שלא מבינים את הנזק הנורא שנגרם בתוך העם שלנו. העם היהודי נקרע לגזרים, הפער הולך וגדל".
כל הנושאים האלה של דת ומדינה ותפוצות – אין הרבה מפלגות שמציבות אותם על סדר היום לקראת הבחירות.
"נכון. הלוואי שייקחו את כל הראיונות שלך במקור ראשון, ויגרמו לפוליטיקאים ישראלים לעסוק בנושא של עתיד העם היהודי. יהדות התפוצות היא לא סרח עודף שאין לו חשיבות בגורל האומה. יש לה חשיבות מרכזית. זו האומה שלנו, ויש לנו מאגר של אחים ואחיות שתומכים בנו בכל אתר ואתר, וחלקם אף עולים לארץ. זו המשפחה שלנו, ואסור לדחוף אותה החוצה. אז בואו נתמודד עם האתגרים, בואו נשוחח. אני לא מבין מדוע בארה"ב כל הזרמים יכולים להיכנס לחדר אחד ולדבר, ופה מתייחסים כמוקצים מחמת מיאוס אל יהודים שמסייעים להגן על הארץ, לבנות ולפתח אותה. במקום לפחד, צריך להתמודד. ללמוד יותר לעומק, לקרוא ספרי הגות ולפתח שיח תיאולוגי.
"מאז שנבחרתי לתפקיד יו"ר הסוכנות, אני פונה לכל הפוליטיקאים בארץ ואומר להם: תתאפקו כשאתם מדברים על התפוצות. לאחרונה חזרה לישראל משלחת של משרד התפוצות ומכון גשר, וכל מי שהשתתף בה התחיל לדבר אחרת. לפני כן הם לא הבינו את עוצמת העניין ואת גודל השעה, לא הבינו שמדובר באמת באחים ואחיות שלנו. אני אומר לפוליטיקאים: שימו את זה על סדר היום הפוליטי גם בבחירות, ואל תתביישו להגיד – כן, אנחנו אוהבים את עמנו ורוצים להמשיך בשיח עם התפוצות".
רכבת מהמנזרים ומהמרתפים
אפשר למצוא ממשקים רבים בין תפקידו של יצחק הרצוג כיו"ר הסוכנות לבין פעולותיו של סבו בצמתים הגורליים של העם היהודי. בשנת 1946, זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה, יצא הרב הרצוג למסע ברחבי יבשת אירופה, כדי לשכנע את ניצולי השואה לעלות לארץ ישראל. הוא נפגש עם ראשי מדינות ועם מנהיגים דתיים, ובהם האפיפיור פיוס ה־12, וביקש להשיב לחיק היהדות את הילדים שהוסתרו במנזרים בימי המלחמה. לאחר שנענה בשלילה, יזם הרב הרצוג הפעלת רשת של שליחים שאיתרו ילדים יהודים והוציאו אותם ממשפחות נוצריות וממוסדות שונים. למעלה מ־500 ילדים ניצולי שואה הגיעו לארץ ברכבת שכונתה "רכבת הרצוג".
"עד היום אני פוגש ניצולי שואה או מקבל מכתבים מניצולים שמספרים לי שראו את סבא שלי במחנות באירופה", אומר הרצוג הנכד. "בדיוק השבוע אמר לי השחקן שמואל עצמון, 'כילד פגשתי את סבא שלך במחנה של ילדים בקרקוב. הוא בחן אותי ביהדות'". הוא מזכיר את הסיפור הידוע על סבו, שהיה נכנס למנזרים שבהם שוכנו יתומי המלחמה, יהודים ולא יהודים, ואומר בקול "שמע ישראל". "הוא היה רואה מי מהילדים מרים את היד ומכסה את העיניים. ככה הוא הציל אלפי ילדים יהודים".
וכשאתה מסתובב היום באירופה, אתה חושב על אותו מסע הצלה?
"אחד האירועים המרגשים בחיי היה ביקור בבית הכנסת 'אלטנוישול' בפראג – להסתכל על האנשים מתפללים שם ביום שישי, ולחשוב שבאותו המקום סבא שלי התחנן לממשלה לשחרר את אותם 500 ילדים".
"אני לא מבין מדוע בארה"ב כל הזרמים יכולים להיכנס לחדר אחד ולדבר, ופה מתייחסים כמוקצים מחמת מיאוס אל יהודים שמסייעים להגן על הארץ, לבנות ולפתח אותה. במקום לפחד, צריך להתמודד. ללמוד יותר לעומק, לקרוא ספרי הגות ולפתח שיח תיאולוגי"
במהלך השיחה אני מזכיר שהרב הרצוג, כרבה של אירלנד, הצליח למנוע את האיסור על שחיטה כשרה; והנה לפני כשבוע נכנס לתוקף איסור על שחיטה כשרה בבלגיה, ויו"ר הסוכנות היהודית עשוי להידרש לסייע בנושא. סוגיה אקטואלית אחרת שמחברת בין יצחק הרצוג ליצחק הרצוג היא המאבק התקשורתי, התודעתי והפוליטי שמנהל כיום יו"ר הסוכנות למען עלייתם של כ־7,000 בני הפלאשמורה שנשארו באתיופיה. בדיון על יהדותם של בני העדה מזכירים תמיד את פסיקתו של הרב עובדיה יוסף, שהכיר בהם כיהודים, אך קדמה לכך פסיקה של הרב הרצוג שאפשרה את עלייתם. היסודות והעקרונות שקבע בנושא יהודי אתיופיה הפכו לבסיס עמדתן של הרבנות ומדינת ישראל. אף שהרב הרצוג הסתפק האם הפלאשים הם "מזרע ישראל או צאצאי גרים", הוא פסק שיש "לקרב אותם למקור ישראל" ולהעלותם לארץ.
"אנחנו צריכים להבין את המורכבות של הסוגיה", אומר בוז'י הרצוג. "החלטנו שאנחנו פותחים את השערים ליהודים. למרות שהייתה מחלוקת לגבי יהדותם של הנותרים, הם נמצאים כבר בין 15 ל־18 שנה במחנות ומתעקשים להיות חלק מהעם היהודי. הם אף עוברים גיור לחומרא, בתהליך מקיף שנמשך שנתיים, תחת אחריות הסוכנות. צריך לשים קץ לסאגה הזאת, מבחינה הומניטרית אך גם מבחינה יהודית. בממסד לא אהבו שאמרתי ש'אם הם היו מלפלנד, הם היו עולים מהר יותר'. יש להעלותם, ואני לא יכול להישאר אדיש למצבם. על זה נאמר 'עמך עמי ואלוהייך אלוהיי'".
מנגד טוענים שאם תעלה את בני הפלאשמורה זה לעולם לא ייגמר, וכל פעם יהיו עוד קרובי משפחה שיבקשו "איחוד משפחות".
"מי שהשפיע עליי הרבה בנושא הזה הוא השופט מאיר שמגר. אני זוכר שהוא הגיע לישיבה מיוחדת אצל אריאל שרון, ולאחר מכן שרון החליט להעלות לישראל את בני הפלאשמורה ואף את בני המנשה. אני לא אומר שאני נקי מספקות, אך הגישה הנוקשה שמופגנת במקרה הזה כלפי מי שיהדותו מוטלת בספק, לא נראית לי תואמת את מה שנהגנו לאורך השנים בכל גלי העלייה האחרים. לגבי החלטת הממשלה האחרונה (באוקטובר 2018 הוחלט להעלות ארצה מסיבות הומניטריות כאלף מבני הפלאשמורה, אף אם אינם עומדים בתנאי חוק השבות – צ"ק), אמרתי למשרד ראש הממשלה שהיו צריכים לאפשר העלאה של כולם, ולהגיד שבזה נפסקת העלייה והמחנה נסגר".
ומאתיופיה לבריטניה, שגם היא מעסיקה את ההרצוגים לדורותיהם. בשנת 1939 היה הרב יצחק הרצוג בין המשתתפים בוועידת השולחן העגול בלונדון, שנועדה לגשר בין היישוב היהודי לערביי ארץ ישראל. לאחר שהוועידה כשלה יצא "הספר הלבן השלישי", שהגביל את ההגירה היהודית לארץ ואת רכישת הקרקעות בידי יהודים. באספת עם שהתקיימה בבית הכנסת "ישורון" בירושלים תקף הרב הרצוג את מדיניותם של האנגלים, ואז קרע מעל הבמה עותק של הספר.
היום מספקת בריטניה אתגר שונה. בראש מפלגת הלייבור עומד ג'רמי קורבין, שנתפס לא פעם בהתבטאויות אנטישמיות, וכמוהו גם בכירים אחרים במפלגה. סקר שהתפרסם בבריטניה מראה שקרוב ל־50 אחוז מיהודי הממלכה ישקלו להגר, אם קורבין ייבחר לראש ממשלה. האם לסוכנות יש תוכנית מגירה למקרה כזה? "אני לא מתערב בבחירות בבריטניה", אומר הרצוג, "אבל אכן יש דאגה עמוקה, והתייחסתי לכך באופן מקיף לפני כחודש בנאום בלונדון. יושבות משפחות יהודיות ושואלות את עצמן 'מה נעשה אם וכאשר התרחיש הזה יתממש?'. אנחנו בסוכנות וגורמים אחרים עוקבים אחרי המצב באדיקות אבל בשקט. לא נצא בהצהרות שיפגעו בקהילה היהודית שם. אנחנו מוכנים לכל תרחיש, אך לא מעוניינים לעשות כותרות, כיוון שצריך לנהוג באחריות.
"צריך לדעת שמדובר בקהילה יציבה שמתעקשת להילחם. בכלל, בריטניה היא מדינה מדהימה, דמוקרטיה מדהימה, וגם הקהילה היהודית שלה מדהימה. אני חושב על אבא, שלבש את מדי הצבא הבריטי, נלחם בנאצים ושחרר את ברגן־בלזן – הוא לא דמיין שתהיה באנגליה כזו אנטישמיות רעילה".
הכוח שבוויכוח
הרצוג, בדרך כלל חיה תקשורתית ברמ"ח אבריו, ירד כמעט למחתרת בשבועות האחרונים. מאז ההכרזה על הקדמת הבחירות הוא מיעט בראיונות כדי שלא יצטרך להתייחס פומבית למתרחש במפלגת העבודה ולדשדוש שלה בסקרים. בפרט הוא משתדל להימנע מהתבטאויות סביב ההיפרדות האגרסיבית של אבי גבאי מציפי לבני ופירוק "המחנה הציוני" שהרצוג עצמו כונן בבחירות הקודמות. כשאני שואל אם מדגדג לו לחזור לפוליטיקה בימים אלה, כששמו מוזכר כמושיע אפשרי של מפלגת העבודה, הוא משיב: "ברור שמדגדג לי, כי אני איש ציבור והייתי מועמד לראשות הממשלה. אבל בגלל נסיבות הזמן והמקום אני צריך להתאפק".
ואם היו מבקשים ממך מתישהו לאחד את השורות בשמאל – היית נענה לקריאה?
"כולם אומרים לי: 'אתה בטח מאושר שאתה לא נמצא שם'. התשובה שלי היא שאני עצוב כשאני רואה את מה שקרה למחנה שהובלתי. המצב של מפלגת העבודה כואב לי, אבל אני החלטתי שלא להיות פרשן מהטריבונה. עשיתי צעד מודע של לעבור ולקחת אחריות על העם היהודי, והיום אני בכל ישותי למען העם היהודי. מה שמטריד אותי כרגע היא האפשרות של בחירות אלימות וכוחניות מאוד. אני אומר לכולם: שחקו במגרש הפוליטי, אבל הימנעו מחציית קווים אדומים. אנחנו לא רחוקים מכך, וכל הצדדים צריכים להיזהר. בסוף יש לנו מדינה אחת, עם אחד, ותפקיד היסטורי – לבנות את העם הזה ולנהל דמוקרטיה בריאה, מתווכחת, מתעמתת, כי זה סוד כוחה של מדינת ישראל. היא חזקה יותר מכל סביבתה בגלל היכולת לשאול שאלות ולהתווכח".
"כולם אומרים לי: 'אתה בטח מאושר שאתה לא נמצא שם'. התשובה שלי היא שאני עצוב כשאני רואה את מה שקרה למחנה שהובלתי. המצב של מפלגת העבודה כואב לי. מה שמטריד אותי כרגע היא האפשרות של בחירות אלימות וכוחניות מאוד. אני אומר לכולם: שחקו במגרש הפוליטי, אבל הימנעו מחציית קווים אדומים. אנחנו לא רחוקים מכך, וכל הצדדים צריכים להיזהר"
אז אין סיכוי שתחזור בשלב הזה לזירה הפוליטית?
"ממש לא. אין לי שום כוונה כזו. זה בכלל לא רלוונטי, לא על הפרק, נקודה".
מה חשבת על הפרדה הדרמטית של אבי גבאי מציפי לבני?
"כשבניתי את המחנה הציוני עם לבני, קצרנו הצלחה עצומה והיינו קרובים להובלת המדינה. לא תמיד היה קל, אבל עם הזמן נוצרה חברות אמיתית בינינו וגם בין משפחותינו. זה תרם מאוד לבניית השותפות המיוחדת הזו. באופן טבעי היה לי עצוב לראות את ההודעה של גבאי. לאחר מכן שוחחתי איתו על כך, אך זו כבר עובדה קיימת. הרכבת יצאה לדרך. נראה מה יהיו התוצאות לאחר הבחירות".
מה דעתך על ריבוי המפלגות המתמודדות בבחירות האלה?
"זה רק מראה כמה הורדת אחוז החסימה היא רעיון בלתי רציונלי. חייבים להיות חיבורים ובניית מערכים פוליטיים מאוחדים. ריבוי המפלגות לא טוב ליציבות של המערכת הפוליטית בישראל, ואולי אפילו סימפטום לבעיה עמוקה".
ומה לגבי ריבוי הגנרלים שנכנסים לזירה, או שוקלים להיכנס אליה?
"על זה תמיד בירכתי, וגם היום אני מברך על כל אדם טוב שנכנס למערכת הפוליטית והציבורית. יחד עם שלי יחימוביץ' אני חתום על הצעת חוק לקיצור תקופת הצינון. אי אפשר להתנהג בחשדנות כלפי מי ששירת את המדינה עשרות שנים. אגב, בניגוד לעבר, לא כל מי שעושה את המעבר הזה מצליח. כבר אין אותה הילה סביב המפקדים".
הרצוג מבקש שלא נסיים את השיחה בעניינים הפוליטיים, אלא נחזור לעוד רגע אחד אל הרב יצחק הרצוג, ואל "התפילה לשלום המדינה" שחיבר. "זו אחת המתנות המדהימות שסבא שלי נתן לעם כולו. בכל פעם שאני קורא בתפילה בשבת את המילים 'ושלח אורך לראשיה, שריה ויועציה' אני מרגיש שסבא שלח ד"ש אישי לדורות הבאים אחריו. לכל אזרחי המדינה, אך גם לצאצאים שלו עצמו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
