בשנה החולפת נחשף כי חברת פייסבוק העבירה לחברה הבריטית לניתוח מידע 'קיימברידג' אנליטיקה' מידע פרטי של לא פחות מ־87 מיליון משתמשים שלה, ונעשה בו שימוש כדי לנסות להשפיע על תוצאות הבחירות בארה"ב. עובד לשעבר ב'קיימברידג' אנליטיקה', כריסטופר וויילי, חשף מסמכים שמראים את שיטת הפעולה, והדגיש כי מטרת המידע שהועבר אליהם מפייסבוק הייתה בפירוש "בניית מודלים כדי לנצל את מה שאנחנו יודעים עליהם ולהתמקד בשדים הפנימיים שלהם". אחרי שהוזמן להעיד בקונגרס האמריקני, צייץ וויילי בטוויטר באפריל 2018: "דמוקרטיות ברחבי העולם נמצאות תחת איום מצד שחקנים זדוניים שמבקשים להשתמש במדיה החברתית לקרבות מידע. אנחנו מוכרחים להתייחס לזה ברצינות". השבוע נמסר מפייסבוק כי תחיל כללים נוקשים יותר במדינות שבהן מתקיימות בחירות, אך טרם ברור אם הבטחה זו תחול גם על הבחירות בישראל.
כותרות נוספות באתר מקור ראשון
–החסידים שאולצו להתאסלם בכפייה משיבים מלחמה
–לעצור לפני נוב: החרדה המוגזמת לשלומה של מלכות
–משבר מתמשך בבית היהודי, המנכ"ל שוקל את דרכו
–שקרי ההגמוניה: הנרטיב המנותק של הוועדה למינוי שופטים
לא תמיד יש בנמצא מתריע (או מדליף) בשער. מחקר חדש שחיברו ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר וד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה נושא את הכותרת "תעמולה דיגיטלית והאיום על הבחירות". המאמר מתאר בפרוטרוט את המאמצים שנעשים כל העת לאתר ולנטר את ה"שדים" הפרטיים של כל אחד מאיתנו, באמצעות שימוש בטכנולוגיות שמאפשרות כיום במידה הולכת וגוברת את מה שמכונה טירגוט פסיכוגרפי, נוירו־שיווק וטירגוט מבוסס־רגשות – כלומר להתאים פרסום ומסרים לפי האופי האישי של המשתמש.
ומה קורה כשכל היופי הזה מתנגש עם תקופת בחירות? "מראה שחורה" פוגשת פה את "בית הקלפים": קראת בפייסבוק תכנים והשתכנעת להצביע למישהו, להאמין בדעה מסוימת או לשלול מכול וכול התבטאות של מועמד כלשהו לבחירות? יכול להיות שמפלגה זו או אחרת, שקיבלה את פרטיך האישיים האינטימיים ביותר, כיוונה אליך ברשת החברתית מסר מושחז המתאים בתפירה אומנותית לאמונות שלך, לחולשות שלך ולבטן הרכה שלך. היא הוליכה אותך לחשוב כפי שהיא רוצה שתחשוב, וזאת מבלי שתהיה מודע לגודלה של המניפולציה ולעומקה, ותחשוב שהגעת למסקנה בעצמך.
על פי המחקר של שוורץ־אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, חברת 'קיימברידג' אנליטיקה' השתמשה ב"מודל אישיותי בעל חמישה פקטורים שיועד לקבוע את האישיות של כל מבוגר בארה"ב". זאת ועוד: "קמפיין הבחירות של טראמפ נשען באופן משמעותי על מערכת השיווק של פייסבוק כדי לזהות בוחרים ספציפיים שלא היו תומכי טראמפ מלכתחילה, ולטרגט אותם עם מסרים פסיכוגרפיים שעוצבו כדי לגרום להם לא להצביע".
וכך, אם בשנים הראשונות של האינטרנט בעולם רווחה הסברה כי אין מה לפקח עליו וכי החופש ברשת מהווה עיקרון חשוב, כיום כבר ברור לאנושות כי האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט רחוקים מלהיות פתוחים, חופשיים או חפים מאינטרסים. "כלי ניתוח ותוכנות, ניתוח למטרות חיזוי, מידרוג (רייטינג) וניקוד (סקורינג) ובעיקר קטגוריזציה וסגמנטציה של אנשים פרטיים, המסתמכים על סט מדויק של מאפיינים וסמנים של דאטה דמוגרפי, סוציולוגי, פסיכוגרפי והתנהגותי. כל אלה יחד יוצרים את הפרופיל המדויק שאחר כך נעשה בו שימוש במסגרת קמפיין פוליטי", נכתב במחקר.
"השאלה היא מה קורה כשמנסים להשתמש באותם מודלים וטכניקות שמיועדים למכור לנו מוצרים ושירותים כדי לשכנע אותנו ולמכור לנו רעיונות", אומרת שוורץ־אלטשולר. "היכולת להשתמש במידע האישי שלנו כדי לייצר את הפרופילים המדויקים עלינו עלולה לגרום לנו לרצות דברים שלא בטוח שרצינו. אני קוראת לזה 'המלכודות על האוטונומיה'. וכעת, כשמשתמשים בטכניקה הזו כדי להשפיע על בחירות, יש בכך סכנה רבה. האיום על הדמוקרטיה הוא לא 'בוט' כזה או אחר ולא התערבות רוסית בבחירות אלא יכולות השכנוע המדויקות, מה שבעצם מעקר מתוכן את כל התפיסה שלנו על דמוקרטיה כבחירה חופשית. זאת מניפולציה בעומק וברוחב שלא היה כמותם בהיסטוריה האנושית".
פרסמו, רק תציינו
שוורץ־אלטשולר (45), נשואה ואם לשלושה, היא בעלת תואר דוקטור במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ולמדה לפוסט־דוקטורט באוניברסיטת הרווארד בארה"ב. כיום היא מלמדת בבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית. בעברה ניהלה לתקופה קצרה את תחום המחקר והפיתוח ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ואף חיברה את הקוד האתי לתאגיד השידור הציבורי ולעיתון 'גלובס'.
כמי שיושבת במסגרת תפקידיה ותחומי מחקרה על התפר שבין אקדמיה לחברה אזרחית, תחומי המומחיות העיקריים שלה הם נושא אסדרת שוק התקשורת והתחום שבין טכנולוגיה ומדיניות. לאורך השנים היא עוסקת בין היתר בנושאים כמו פרסום סמוי בתקשורת, חיסיון עיתונאי וצנזורה צבאית, תוך בדיקה (ודאגה) מתמדת של העולם הדיגיטלי ובירור מה מחייב שנשנה בעבורו את דרכי ההתבוננות והחשיבה שלנו כחברה.
המחקר הנוכחי שלה מתמקד בהתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות, ובשאלה אם המרחב הדיגיטלי מאתגר את הדמוקרטיה בדרכים חדשות המצדיקות אסדרה חדשה של המדינה בתחום דיני תעמולת הבחירות. מהמחקר עולה בבירור יכולת האיום של תעמולה דיגיטלית על מערכת בחירות, ככזו שמסירה לעיתים את הכפפות וגולשת לאמצעי שכנוע בריוניים, בעלי פוטנציאל למעשי אחיזת עיניים או השפעה באופן פסול.
בשבועיים האחרונים הוגשה לוועדת הבחירות המרכזית עתירה המבקשת להחיל את חוק תעמולת הבחירות גם על תעמולה באינטרנט. העתירה, שהוגשה על ידי עורכי הדין שחר בן־מאיר ויצחק אבירם, מבקשת לוודא שכל מסר פוליטי שמוציאה מפלגה או רשימה לבחירות באמצעים דיגיטליים יסומן ככזה, ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט חנן מלצר יורשה להוציא צווים כנגד מפלגות שלא יסמנו תוכני תעמולה.
באופן זה, יהיה על המפלגות לסמן כל סרטון, פוסט, שיתוף, לייק, תגובה, מסרון וכן הודעות שנשלחות במסגרת תוכנות למסרים מיידיים – כמסרים שלהן. כידוע, אנשים רבים מפרסמים כיום תוכן שיווקי ברשת החברתית בלי לסמן שהוא כזה, כי אין אכיפה הולמת לתחום הדיגיטל, אף שמדובר בהטעיה בפרסום לכל דבר ועניין לפי 'חוק הגנת הצרכן'. אך המחקר של שוורץ־אלטשולר מנסה לבדוק "האם יש מאפיינים ייחודיים לתוכן ולתהליכי פרסום ושכנוע הנוגעים להליך הדמוקרטי ולא לשוק המסחרי".
שוורץ־אלטשולר, שהופיעה בדיון האחרון על העתירה בשבוע שעבר על תקן יועצת, מברכת על היוזמה. "אם שולם כסף או הועבר שווה כסף בעבור תוכן דיגיטלי מכל סוג שהוא ממי שמייצג מפלגה לגורם שמפרסם תוכן ברשת, על המפלגה להגיד שמדובר בתעמולה. זה לא לגיטימי שתוכן שנחזה כאורגני (תוכן תמים שאינו מייצג אינטרס; מ"פ) נכתב למעשה על ידי גורם בעל עניין והקורא לא יודע זאת. מדובר בהתחזות וברמאות לכל דבר ועניין".
חוק הבחירות (דרכי תעמולה) נחקק בשנת תשי"ט־1959 ולאורך השנים תוקן ועודכן כמה פעמים בנוגע לשידורי התעמולה בטלוויזיה. אחד העדכונים למשל היה האיסור לשדר מסרי תעמולה בתוכניות הטלוויזיה השגרתיות בשישים הימים שלפני הבחירות או לתת להם במה. בחוק הזה כלולים גם סעיפים הנוגעים למספר המודעות ושלטי החוצות שמותר לכל מועמד לרכוש, כדי להבטיח הגינות ושלא תהיה דמות אחת חזקה שתשתלט על המרחב הציבורי.
אבל גם האינטרנט הוא מרחב ציבורי, החשוף למעשי השתלטות ובריונות. הקריאה של יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית להסדיר במסגרת החוק גם את העולם הדיגיטלי נשמעת כבר כ־15 שנה, אך ללא הועיל. גם מדינות אחרות בעולם מנסות להסדיר את הנושא, ככזה שעובר כל פעם מחדש מתחת לרדאר. כך למשל, במחקר מתואר כי בצרפת הוגשה בשנה שעברה הצעת חוק לטיפול במה שכונה בה "קמפיינים מאסיביים להפצה של ידיעות כוזבות שנועדו לשנות את הליכי הבחירות הרגילים באמצעות שירותי התקשורת במרשתת".
"התיקון מעוכב בכוונה"
כבר בשנת 2015, במערכת הבחירות הקודמת, כתבו שוורץ־אלטשולר ולוריא מחקר שמסביר כיצד יש לעדכן את החלק בחוק שמתייחס לתעמולת הבחירות. "אמרנו אז שצריך 'ליישר את מגרש המשחקים'", מתארת שוורץ־אלטשולר, "להבין שאין הבדל בין עיתון לנגזרת האינטרנטית שלו למשל, ושלכן יש לקבוע הסדרים חוצי־מדיה. בפועל, אין ליו"ר ועדת הבחירות כל סמכות להוצאת צווים בנושאים הנוגעים למדיה הדיגיטלית".
כדי להתאים את חוק התעמולה לעידן הדיגיטלי, הוקמה 'ועדת ביניש', בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש. הוועדה הגישה את המלצותיה ב־21 בנובמבר 2017. "הופענו לפני ועדת ביניש ושמחנו לראות שהיא אימצה חלק ניכר מהמלצותינו, בעיקר אלה הנוגעות לצורך בסימון מודעות בחירות גם במדיה הדיגיטלית", אומרת שוורץ־אלטשולר. "לפני כשלושה חודשים, שתי המלצות של הוועדה כבר עובדו לחקיקה: החלק שמחייב שקיפות המפלגות בהקשר האינטרנט והשני שמנסה לבטל את האיסור על תעמולה בטלוויזיה במשך שישים יום שהוא איסור ארכאי, כאשר הכוונה הייתה שמותר יהיה לעשות תעמולה כזו עד לרגע האחרון, והעיתונאים יפעילו שיקול דעת עיתונאי למה לתת במה ולמה לא. שתי ההצעות לתיקון חוק התעמולה כבר הונחו על שולחנה של ועדת חוקה חוק ומשפט ועברו קריאה ראשונה, אך עוכבו בכוונה על ידי הליכוד. גם אחרי שכבר הכריזו על בחירות ניסו ליצור מצב שדרך ועדת ההסכמות של הכנסת יצביעו על זה, אבל הליכוד התנגד".
אחד החידושים במחקר של שוורץ־אלטשולר הוא ההצבעה על מעשים מהותיים שנמצאים מחוץ לגבול הלגיטימיות, הן במישור התוכן והן במישור הטכניקה. על פי המחקר, בהגדרה הזו נכללות "הפצת מידע שהוא לא נכון או בבירור מוטה בבסיסו (הפצה של ג'אנק ניוז, תיאוריות קונספירציה, דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה), הפצת מידע שהושג באמצעים לא חוקיים (כגון באמצעות פריצה לחשבונות, פגיעה אסורה בפרטיות וכדומה) ויצירת תהודה מלאכותית או השתקה באופן מלאכותי של עובדות ושל דעות… או הרתעה של משתתפים מפני השתתפות בשיח".
מעשים שנחשבים מחוץ לגבול הלגיטימיות במישור הטכניקות הם "פרסומות שאינן מסומנות ככאלה ותוכן פרסומי ושיווקי המתחזה לתוכן עיתונאי באמצעי מדיה ממוסדים… תוכן הנחזה להיות תוכן עיתונאי השייך לכלי תקשורת ממוסדת אף שאיננו כזה, תגובות, שיתופים ולייקים ממומנים במדיה חברתית המתחזים לאורגניים, שימוש בחשבונות מדיה חברתית כאמצעי תעמולה תוך הסתרתם כחשבונות אישיים ואורגניים, או כשהם נחזים להיות שייכים לאנשים אמיתיים שאינם קיימים במציאות, שימוש בחשבונות שנחזים להיות שייכים לאנשים, מוסדות או ארגונים אמיתיים מבלי שהם מודעים לכך או הסכימו לכך (למשל, מועמדים, רשימות מועמדים וכו')… ומניפולציות על מנועי חיפוש".
אחד האמצעים המשולבים בקמפיינים פוליטיים הוא שימוש בחשבונות המופעלים בידי מערכות אוטומטיות או חצי־אוטומטיות בדומה לרשת בוטים. המילה 'בוט' היא קיצור של רובוט, והכוונה למערכת אוטומטית או לתוכנת מחשב שביכולתן להגיב לאירועים בזמן אמת ולייצר מסרים בהתאם למה שתוכנתו. "כשיוצרים רשת של מיליון כאלה אפשר ליצור שטף של מידע ברשת חברתית", מתארת שוורץ־אלטשולר.
מה הסכנה של דבר שכזה בעת תעמולת בחירות?
"הסכנה היא בהפצת מידע לא נכון או מידע שהושג באמצעים לא נאותים, וכן העלאה או יצירת הצפה של רעיונות ברשת החברתית שנראים כדומיננטיים וככאלה שרבים מאמינים בהם, בצורה שיכולה להשפיע על הלך המחשבה של הפרט. ובה בעת נעשה בכך שימוש כדי להגיב בצורה מערערת לדעה מסוימת ולגרום לאדם שמחזיק בדעה הזו להרגיש שהוא לא מבין דבר. אם עושים זאת באופן אוטומטי מדובר בטכניקה שאינה יקרה, כי לא מדובר בהושבת עובדים שיכתבו בשכר אלא בתכנות שעובד מעצמו".
המחקר אף מראה כיצד השימוש במידע הרב שבידי הפלטפורמות הדיגיטליות הגדולות לצורכי בחירות קיים יותר זמן ממה שאפשר לחשוב. כך למשל, במסע הבחירות של ברק אובאמה לנשיאות ארה"ב בשנת 2012 "סופקו כתובות של בוחרים פגיעים במיוחד, בעיקר על בסיס נתוני צפייה בטלוויזיה". גם קמפיין מסרוני "הערבים נוהרים לקלפיות" של נתניהו בבחירות הקודמות מאוזכר במחקר ככזה שבו מטה הבחירות של הליכוד פילח מספרי טלפונים סלולריים לפי כתובות ברמת אזור מיקוד. ובכלל, המסרונים סומנו כאמצעי לעשות מניפולציות על בוחרים פוטנציאליים או ליצור מצגי־שווא בצורה שתקדם סיכוי של מועמד או מפלגה להיבחר, או לחלופין תפגע בהם ובסיכוייהם להיבחר.
"בקמפיין 'הערבים נעים לקלפיות' נתניהו שלח תחילה מסרונים לפי מספרי מיקוד, ורק בהמשך העלה את המסר לרשת. הוא הרוויח 'זמן חסד' שבו שום עיתונאי לא יודע על ההתבטאות הזו"
לא רק רוסיה
"לא התוכן משנה, אלא איך מעבירים אותו", מסבירה שוורץ־אלטשולר, "כשנתניהו עשה את קמפיין 'הערבים נוהרים לקלפיות' הוא שלח בתחילה מסרונים לפי מספרי מיקוד, ורק בהמשך העלה את המסר לרשת. זאת אומרת שנעשתה פה הערכה פרימיטיבית איפה נמצאים אנשים שיכולים להיות בעלי נטייה להצביע לליכוד, ושלחו להם מסרון בשעה הראשונה של הקמפיין. אדם שיש לו נטייה חיובית כלפי נתניהו שלפתע מקבל מסר ממנו בקולו – יש לכך אפקט עצום. בשימוש בטכניקת טרגוט כזו נתניהו בעצם הרוויח 'זמן חסד' שבו שום עיתונאי עוד לא יודע על ההתבטאות הזו ובו הוא יכול להעביר אותו לאנשים ולייצר את ההשפעה. זוהי מניפולציה גם על מי שמקבל את המסר וגם על המרחב".
השבוע הודיעה סיעת הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית שהיא מתנגדת לחקיקה לפני הבחירות שתאסור תעמולה אנונימית ברשת.
לשיטתך, נתניהו והליכוד מעכבים את השינויים בחוק הבחירות בנוגע לתעמולה כדי שהם ימשיכו לעשות דברים כאלה?
"חד־משמעית. למה הם מתנגדים כל־כך לסמן תוכן מסוים כתעמולה שלהם? זה מחשיד. אולי הם רוצים להשתמש בטכניקות שייפגעו אם יצטרכו לסמן אותן? השקיפות מבחינתי צריכה להיות מרובת פנים: על עצם זה שמדובר בתעמולה, מי עומד מאחוריה ומי שילם עליה, אל מי התעמולה הזו מכוונת ומדוע".
במחקרה מזהירה שוורץ־אלטשולר מאפשרות להשפעה על בחירות גם באמצעות פריצה למאגרי מידע: אם זו השפעה בדמות פריצה לתשתיות מחשוב, כמו למשל שיתוק מערכת המחשוב של ועדת הבחירות המרכזית ביום הבחירות בצורה שיכולה לגרום לפגיעה באמון הציבור בתוצאות הבחירות. אפשרות נוספת היא פריצה של פצחנים (האקרים) לשרתי מחשב ולטלפונים החכמים של פוליטיקאים לשם גניבת מידע מתוכם.
בשבוע שעבר פורסם בגרמניה על הוצאת פרטיהם האישיים של כאלף פוליטיקאים, כולל תמונות הילדים שלהם ומספרי כרטיס האשראי שלהם, ופרסומם ברבים. בבחירות בצרפת בשנת 2017 נפרצו מחשבים של קמפיין הבחירות של עמנואל מקרון, אך הודות להיערכות נכונה זה לא השפיע על תוצאות הבחירות והוא נבחר. עם "שתי הדרכים האלה אפשר להתמודד טכנולוגית ומדינת ישראל יודעת בגדול לעשות את זה. הראיה היא שאנחנו יודעים כיצד לבצע סייבר התקפי כלפי מדינות אחרות; טובי בנינו ובוגרי 8200 גם מוכרים את הידע הזה למדינות עולם שלישי".
בחברת החדשות פורסמה בשבוע שעבר התבטאות של ראש השב"כ נדב ארגמן, שלפיה הוא יודע על "מהלך שעלול להשפיע על תוצאות הבחירות והתערבות של מדינה זרה". מה דעתך על ההתבטאות הזו והסערה הציבורית שקמה בעקבותיה?
"ההיסטריה כאילו אנחנו לא מוגנים הייתה מוגזמת. בפועל, היכולות הטכנולוגיות להתמודד עם הנושא הזה קיימות אצלנו. מה שחסר לנו בעיקר הוא תשתית חוקית שמסדירה את הסמכויות. כך למשל, מערך הסייבר במשרד ראש הממשלה הוא בפועל עוד גוף הדומה לשב"כ שמטפל בנושא הסייבר. ובה בעת, עדיין אין חוק שמסדיר את הסמכויות שלו וקשה לעיתים לדעת בדיוק מה התפקיד של המערך בעולם של בחירות ומה תפקידו לעומת השב"כ, כי ראש השב"כ הוא שהתבטא בנושא. לא ברורה גם חלוקת הסמכויות בין המשטרה לוועדת הבחירות המרכזית בנושאים האלו".
ובאנו על החתום
עם זאת, המחקר של שוורץ־אלטשולר קורא לנו לא ללכת רחוק מדי ומזהיר כי השימוש באמצעים הבעייתיים עשוי לקרות גם מתחת לאף. גם הטענה שלפיה הרוסים ניסו להשפיע על תעמולת הבחירות בארה"ב היא בעיניה התרחקות מהבעיה האמיתית: "לא מדובר רק על גופים עלומים שעובדים בעבור ממשלות זרות אלא על שחקני הבחירות עצמם, על מטות המפלגות בכל הצדדים הפוליטיים. כולם מנסים לעשות דברים כאלה. במחקר שלי מוצג למשל דו"ח בריטי האומר שב־2011 שליש אחוז מכספי הקמפיינים של כלל המפלגות הושקעו בתעמולה דיגיטלית, ואילו בשנת 2017 הושקעו בכך 42 אחוזים מהתקציב. דו"ח אחר אומר שמאז 2010 הוציאו מפלגות בארה"ב ובבריטניה יותר מחצי מיליארד דולר על מחקר ופיתוח והטמעה של כלים שמאפשרים שכנוע פסיכולוגי פוליטי במדיה החברתית. ברור שלא תקין שמדינה זרה משתמשת במניפולציות על התודעה כדי להתערב בבחירות במדינה אחרת, אבל גם לקמפיינים המקומיים אסור לעשות אותן".
אך המחקר של שוורץ־אלטשולר מזהיר מפני מה שהיא רואה כחמור מכול – "התערבות בבחירות באמצעות השפעה ישירה על דעת הקהל, ניסיון לגרום לאנשים לבחור במועמד מסוים או להימנע מבחירה במועמד מסוים. במובן רחב יותר, מדובר בניסיון לגרום לאנשים להשתתף או לא להשתתף בבחירות, לגרום לאנשים להשתכנע ברעיון מדיניות מסוים או אפילו בניסיון לערער את אמון הציבור בעצם השיטה, במוסדות הדמוקרטיים, ניסיון להעמיק קיטוב ושסע בחברה, ניסיון להגביר אלימות מחוץ לרשת באמצעות אירועים שיוצרים ברשת ועוד".
כמי שכותבת מדיניות, חשוב לה למצוא פתרונות שבהם אפשר יהיה להשתמש כבר בבחירות הקרובות. "בצד הצורך לסמן כשמדובר בתעמולה, יו"ר ועדת הבחירות יוכל בזמן אמת לתת צווים ולהסיר תכנים שלא סומנו כיאות. המידע לא מתפזר ברשת בצורה רנדומלית אלא מטורגט וכל אחד מאיתנו מקבל בפיד שלו מסרים שונים, ועל כן השקיפות הזו חשובה כל־כך. בהצעה שלנו המידע הזה צריך להיות חלק מהדו"ח של המפלגות והרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, ואחר כך למבקר המדינה".
בשנתיים האחרונות שקדה שוורץ־אלטשולר על ניסוח הצעת חוק חדש להגנת הפרטיות, שמוצאת את עצמה מאותגרת בכל פעם מחדש במציאות הדיגיטלית. לדבריה, נושא הפרטיות עולה ביתר שאת כשמדובר בתעמולת בחירות דיגיטלית. "הזכות לפרטיות הופכת להיות חלק משמעותי מאוד בטוהר הבחירות וביכולת לקיים הליך דמוקרטי תקין. אם יכולים להשתמש במידע עלינו כדי לייצר שכנוע בעומק ובחודרנות, אין משמעות לדמוקרטיה. ולכן ההצעה שלי היא להגיד שיש סוגים של מידע רגיש שאסור לעבד אותם או להשתמש בהם כדי לטרגט מסרים לקראת בחירות. בעיקר הפרופילים הפסיכוגרפיים שלנו, אלה שנוגעים למצוקות ולנטיות ולחולשות הרגשיות שלנו. צריך להבין שמוכרחים שפרטיות תהיה פקטור בתוך תעמולת הבחירות".
מכיוון שברור לה שנושא תעמולת הבחירות במדיה הדיגיטלי לא יתוקן כרגע בחוק, העבירה שוורץ־אלטשולר למפלגות – בעצה אחת עם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית – אמנה שמנסה לעגן כללי משחק ג'נטלמניים בעולם הדיגיטל שיחייבו את המפלגות והרשימות לכנסת בבחירות הקרובות.
"כל תעמולה מטעמנו תסומן באופן ברור ואחיד", נכתב באמנה. "באשר לתעמולה ברשתות: לא נעשה שימוש בחשבונות מזויפים ונקפיד על סימון חשבונות המופעלים על ידי בוטים (מערכות אוטומטיות) ככאלה. לא נעשה שימוש מטעה בתוכן המדמה תעמולה לכתבות עיתונאיות בכלי תקשורת… לא נעביר תעמולה אל בוחרים יחידים תוך שימוש במידע שנצבר על ידינו או על ידי כל גוף אחר, כשהמידע נוגע למצבם הרגשי, הפסיכולוגי, מצב רוחם או נטיותיהם ההתנהגותיות… נקפיד על אבטחת המידע שאנו מייצרים, ובכלל זה תכתובות מייל, מידע אודות אנשים פרטיים שאנו מרכזים ותוכן מחשב אחר".
במסגרת האמנה, מתחייבות המפלגות כי אם יפעלו בניגוד לנאמר בה ייחשב הדבר כ"הפרעה בלתי הוגנת לתעמולת בחירות כמשמעותה בסעיף 13 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) התשי"ט־1959, וכי ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית תהא סמכות לדון בעתירות להפרתה". סיעת הליכוד מתנגדת נכון לעכשיו לחתום על האמנה.
"העתירה הקיימת מבקשת שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית ייתן צווים לכל המפלגות שיחייבו לסמן את התעמולה באינטרנט", אומרת שוורץ־אלטשולר. "מצד אחד אנחנו מבינים כמה זה הכרחי ומצד שני – לעשות זאת בלי חוק זה שיא האקטיביזם השיפוטי. לכן, אנחנו שואפים שהמפלגות יחתמו על האמנה כדי לייתר את הצורך להחיל באופן אקטיבי את החוק על האינטרנט, ומיד אחרי הבחירות נתקן את החוק. עם כל כאב הבטן שיש לי על הפרשנות היצירתית הזו, אני חושבת שהכרחי שהמפלגות יסכימו לחתום על האמנה כי פה ההליך הדמוקרטי כולו בסכנה והדמוקרטיה עומדת על נפשה".
