בג"ץ דחה לאחרונה את עתירת תנועת רגבים להרוס בית ספר פלסטיני ליד ההרודיון, שנבנה לפני כשנה בנוהל "חומה ומגדל" (בן לילה). הנימוק לדחייה הוא שהמדינה הצהירה שהוציאה צווי הפסקת עבודה, ויש עתירה נגדית (שהוגשה בבוקר שבת, לאחר שהמבנה הוקם בליל שבת). מאידך גיסא, בתשובת המדינה לעתירה הערבית ניתנה חוות דעת של המנהל האזרחי שהמבנה מסוכן, והרשות הפלסטינית, שמחזיקה בית ספר במרחק 800 מטר משם, מסכנת 80 ילדים שלומדים במבנה. על אף הסכנה, המבנה לא נהרס. פסק הדין בעתירת הפלסטינים הורה לאפשר להם להגיש בקשה להיתר עד 11.11.18 – מה שלא קרה.
הקמת בתי ספר במאחזים ערביים בלתי חוקיים הפכה בשנים האחרונות לדפוס פעולה. מטרת ההקמה היא לקבע בפועל את המאחזים ולמנוע כל אכיפה במקום, תוך מלחמת התשה משפטית נגד המדינה. המדיניות מסתמכת גם על העובדה שפגיעה במבני בתי ספר אינה מצטלמת טוב בקהילה הבינלאומית. כך הוקמו בעשור החולף בתי ספר בחאן אל־אחמר, בהרודיון, בחירבת זנוטא, בסוסיא, בוואדי קידר, באבו־נואר, בכיכר אדם (אף שיש בית ספר סמוך), בחאלת א־דבע (בשטח אש 918) ובמקומות נוספים.
מלבד הרשימה החלקית לעיל, קיימים מבני בתי ספר ותיקים יותר בכל רחבי יו"ש, שרובם נבנו ונבנים בתמיכה אירופית.
הסיפור של חאן אל־אחמר, המאחז הבדואי שמככב לאחרונה בחדשות, הפך למסובך יותר מרגע שנבנה במקום בית ספר בתמיכת עמותה איטלקית בשנת 2009. עד אז היה חאן אל־אחמר בעיקר פחונים ואוהלים. מרגע שהושלמה בניית בית הספר הפך המקום למקובע ולמרכזי יותר: הוא שימש מעין "עיר מחוז" למאחזים הסמוכים, ויתרה מזו – נעשה סמל. לכן גם טיפול המדינה במאחז הלא חוקי הפך למורכב יותר, כל שכן כשנוספה לכך התערבותן של מדינות אירופיות.
עתירה נוספת שמנהלת רגבים בנושא הוגשה מחדש בשבוע שעבר נגד בית הספר בחירבת זנוטא, אתר ארכיאולוגי בהר חברון שנבנה בו מאחז ערבי תוך הרס עתיקות. האזור הוכרז כאתר ארכיאולוגי עוד בתקופה הבריטית, ונמצאו בו ממצאים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית, מימי הביניים ומהתקופה העות'מאנית.
הפלישה לחירבת זנוטא החלה בשנת 1999 – אז תועדו במקום שלושה אוהלים ופחונים. בשנים הבאות החלה שם בנייה נרחבת של מבנים בלתי חוקיים, שבהקמת מקצתם נלקחו לבנייה אבנים מהעתיקות. בשנת 2007, לאחר הוצאת צווי הריסה, עתרו התושבים לבג"ץ באמצעות האגודה לזכויות האזרח, וקיבלו צו ביניים שהקפיא את הליכי ההריסה, במקביל להוראה האוסרת על העותרים לעשות במקום כל שינוי.
התיק היה רדום במשך כמה שנים, עד שתנועת רגבים הצטרפה להליך כ"ידיד בית המשפט", וכך ההליך המשפטי התחדש. בשנת 2014 שלח בג"ץ את העותרים למשא ומתן עם המדינה, והיא הציעה חלופת קרקע בקרבת מקום. בחסות המשא ומתן נבנו במקום עוד מבנים רבים, והוקמו בו תשתיות שונות.
בספטמבר 2017, בשל עמדת המדינה שצפוי דיון במועצת התכנון העליונה שעלול להיות בעל השלכות על עתיד המקום (דיון על נושא "צמוד דופן"), נקבע בפסק הדין כי צווי ההריסה שהוצאו נגד בתי המאחז לא ימומשו בשלב זה, זאת בכפוף לכך שלא תתקיים בנייה נוספת במתחם.
לאחר פסק הדין החלה בניית בית ספר במקום, בבנייה קלה. באפריל 2018, לאחר פנייה של תנועת רגבים על הפרת פסק הדין, החרים המִנהל את המבנה. באוגוסט שעבר נערך שם טקס חגיגי בהשתתפות שר החינוך של הרשות הפלסטינית, שהצהיר כי בית הספר ייבנה מחדש. ואכן, מיד לאחר מכן הוקם בית הספר מחדש, הפעם מבלוקים. הקמת המבנה למעשה הושלמה.
ראש מועצת הר חברון יוחאי דמרי אמר כי "בזמן שראש הממשלה מנהל משא ומתן עם האמריקנים ומכוון למדינה מינוס על שטחי A ו־B, האירופים פועלים עם הרשות הפלסטינית במשך שנים וקובעים עובדות על שטחי C, שלא תהיה דרך חזרה מהן.
"אנחנו במתקפה. בעבר היו אלה הפיגועים, לאחר מכן החרמות והדה־לגיטימציה, והיום זה טרור הבנייה על אדמות המדינה שנוגס בשטחיה הריבוניים של ישראל".
דמרי הוסיף שבית הספר בחירבת זנוטא, הנמצא ממש מתחת ללשכתו, הוא "תמרור אזהרה לאובדן המשילות של מדינת ישראל".
