מדוע עובדים ערבים התפטרו מארגון זכויות אדם ישראלי?

שישה עובדים ערבים נאלצו להתפטר מארגון רופאים לזכויות אדם לאחר שלטענתם חוו "רדיפה פוליטית, גזענות ודה לגיטימציה". לדבריהם, מנכ"ל הארגון כפה עליהם לבקר במוסדות הלאומיים הישראליים כמו הכנסת למשל (אותם ביקשו להחרים), וביקש לברר את עמדותיהם הפוליטיות משום שלטענתו ישנם עובדים "התומכים בטרור ובזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי".

עוד כותרות באתר מקור ראשון
–עונש קל לאדמו"ר שפגע מינית בילדים
–קמפיין בצבע חאקי: גנץ והזוהר הגנרלי
–"אני רוצה להציל את היצירות האלה מאבדון"
–הפגישה הסודית בין תומכי סדאם חוסיין לנציגי ארה"ב

"מסע הרדיפה האחרון הפך את עולמנו ואת חייו של כל אחד ואחת מאיתנו לגיהינום, ואת מקום העבודה שלנו למרחב בו מותר למעסיק להתנכל לנו, לרדוף אותנו לאיים עלינו ולבודד אותנו". את המשפטים הקשים הללו כתבו לא אחרים מאשר ששת העובדים הערבים, אזרחי ישראל, בארגון הישראלי "רופאים למען זכויות אדם". הם מאשימים את מנכ"ל הארגון וגם את ההנהלה, ברדיפה פוליטית, גזענות, הסתה, השתקה, מסע של דה לגיטימציה וניסיונות להעביר אותם מבחני נאמנות.

המכתב עצמו נכתב לפני כשנה וחצי אך הוא מתפרסם היום (א') לראשונה באתר מקור ראשון. כל ששת העובדים עזבו מאז את הארגון לאחר שטענותיהם נדחו על ידי הנהלת הארגון. בחשיפת המכתב הקשה מתגלה המתח העז שיש בן העובדים היהודים לעובדים הערבים.

המתח הזה ממחיש את הקושי לעיתים שיש בתוך ארגוני זכויות האדם בין עובדים ופעילים בעלי דעות פוליטיות קוטביות. כאשר מהצד האחד ארגון זכויות האדם מעוניין לשתף פעולה מול מוסדות לאומיים ישראליים ולעיתים מגדיר עצמו כ"ארגון ישראלי ציוני", ומנגד עובדי הארגון נוקטים בקו לעומתי ולוחמני נגד המדינה וסמליה. אם כי גורם ברופאים לזכויות אדם מספרים לנו כי היחסים בין הערבים ליהודים בארגון במשך שלושים שנה היו על מי מנוחות והפיצוץ הגיע עם כניסתו של המנכ"ל החדש, רן גולדשטיין.

בעבר פרסמנו במקור ראשון אודות עובדים פלסטינים המגלים הזדהות עם פעולות ההתנגדות של ארגונים פלסטיניים שחלקם תומכים בחרם על ישראל. אחד המקרים היה פעיל ארגון "יש דין", התחקירן מוראד גדאללה, שפרסם דברי שבח למחבלים כמו יחיא עייאש וסמיר קונטאר. מקרה אחר היה פעיל מכחיש שואה בארגון 'בצלם' שעמדותיו על המצאת השואה נחשפו על ידי העיתונאי טוביה טננבאום. העובדים הפלסטינים בארגוני זכויות האדם הישראליים באים עם תפיסות העולם שקיימות בחברה הפלסטינית. רבים מהם מזדהים עם התפיסות הלאומיות של החברה הפלסטינית וכך הם מוצאים את עצמם, לעיתים, במתח מתמיד ולפעמים על סף פיצוץ מול עמיתיהם היהודים. פיצוץ כזה התקיים ברופאים לזכויות אדם לפני כשנה וחצי.

"רודפים אותנו"

"אנו, עובדים פלסטינים ברל״א, פונים אליכם כדי להלין על תהליכים פוגעניים, המגיעים לכדי רדיפה פוליטית ואפליה על רקע השקפת עולמנו הפוליטית וזהותנו הלאומית, אשר מתרחשים בארגון מזה כמה חודשים והפכו לבלתי נסבלים בתקופה האחרונה. אנו חווים אפליה, רדיפה ותקיפה, אישית ומקצועית, על רקע זהותנו, הנחות ושמועות לגבי עמדותינו ודעותינו הפוליטיות האישיות, שלאחרונה, וליתר דיוק מאז כניסת המנכ״ל החדש מר רן גולדשטיין, הפכו לאמצעי להכשרת דה-לגיטימציה, התנכלות לנו ופגיעה בנו. רל״א הפכה ממקום שמאפשר לנו מרחב להיות, על דעותינו השונות, למקום שממשטר ומדכא אפילו את המרחבים האישיים שלנו", כך נפתח המכתב שנשלח לחברי הנהלת רופאים לזכויות אדם על ידי ששת העובדים, פעילי הארגון.

חברי ההנהלה שקיבלו את המכתב היו ד״ר אילן גל, פרופ' בלה קאופמן, ד״ר גלית ארטום, פרופ' דני פילק, ד״ר יואל דונחין, ד״ר לי גלעד, פרופ' נדב דוידוביץ׳, ד״ר רפיק מסאלחה, ד״ר ראיד חאג׳ יחיא וד״ר שי קרמר. נציין כי הנהלת רופאים לזכויות אדם ערכה בדיקה לטענות העובדים ושללה את כולן. אחרי הבדיקה, עזבו, כאמור, העובדים הפלסטינים את הארגון.

עיקר הביקורת הופנתה למנכ"ל הארגון, רן גולדשטיין. לדברי העובדים, גולדשטיין התעמר בעובדיו, נהג עמם באפליה וגזענות ואף רדף אותם. לטענתם, הוא גרם לכך שחברי ההנהלה בארגון שוכנעו שהם, העובדים הפלסטינים, "אינם נאמנים" דיו לעקרונות העמותה. "חמור שבעתיים", כתבו העובדים הפלסטינים, "ידיעות שהגיעו אלינו, לפיהן חברי ההנהלה והמנכ"ל מזה חצי שנה דנים בשמועות ורכילות על השקפות העולם הפוליטיות הפרטיות של עובדים פלסטינים מסוימים, שמועות ורכילות שמתווך אותן המנכ"ל מר גולדשטיין להנהלה אשר מקבלת אותן כעובדות מוגמרות ומתייגת ומסמנת עובדים כבעייתיים במטרה להוציא אותם מהארגון".

"נוצר מצב בו אנו נדרשים להוכיח את נאמנותנו לארגון ולהישבע לעקרונות מסוימים מאוד אשר אנו מואשמים בכפירה בהם, זאת מבלי שנשאלנו", כתבו חברות וחברי הצוות, "בדומה לשיח הציבורי בישראל על נאמנות למדינה והתניית הזכויות ואף האזרחות בנאמנות זו, הדרישה לבטא נאמנות למדינה מופנית תדיר ובייחודיות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית". לטענת העובדים, היו חברי הנהלה שהבהירו להם שחלק מדעותיהם, מקומן לא בארגון זכויות אדם ישראלי כמו רופאים לזכויות אדם.

מה היו העמדות הלא לגיטימיות של העובדים הפלסטינים? אותם עובדים מציינים כמה מקרים בהם היחסים בינם לבין מנכ"ל הארגון וההנהלה עלו על שרטון. למשל, העובדים הפלסטינים רצו לשבות יחד עם החברה הערבית על אירוע אום אל-חיראן בו נהרג תושב המקום על ידי המשטרה, אך הנהלת הארגון ביקשה לקיים סיור הזדהות באזור המריבה.

"חלקנו הואשם בחוסר נאמנות לארגון ועקרונותיו כי לא הצטרפנו למשלחת הסולידריות של רל"א לאום אל-חיראן, אשר נאמר במפורש בישיבת צוות כי הינה פעילות שאין בה חובת השתתפות של העובדים. יחד עם זאת העובדים הפלסטינים שבחרו לצאת לשביתה הכללית כמחאה על הרצח וההרס באום אל-חיראן, ולא להצטרף מטבע שביתתם למשלחת הארגון, היו צריכים להצדיק את בחירתם ואת המניעים שלהם מאחורי אי-ההצטרפות למשלחת". אחרי האירוע הזה שינו ברופאים לזכויות אדם את נוהל השביתות כך ש"בפועל, נוצר מצב בו נדחקים העובדים הפלסטינים להשתתף בפעילות של הארגון וכך בעצם לשבור את השביתה עליה הכריזה ועדת המעקב".

אירוע אחר שגרם לזעם רב בקרב העובדים הפלסטינים היה התנגדות הארגון להחרמת מוסדות לאומיים ישראליים. "קיבלנו מסמך בו כותבת ההנהלה את החלטותיה שהתקבלו בישיבות ללא נוכחות חברי וחברות הצוות, בה מצוין: 'כל עוד הארגון פועל לשינוי מדיניות הרי שאין אנו מחרימים את מוסדות המדינה השונים ורואים עבודה מולם, אם בדיאלוג ואם בלעומתיות דרך פעולה הכרחית. כל עוד זה כך מן הראוי שאנשים ידעו כי חלק מתפקידם הוא לעבוד מול הכנסת וממסדים אחרים'".

לטענת העובדים, ההחלטה על אי-החרמה של מוסדות לאומיים ישראליים היא גזרה חדשה שלא הייתה בעבר. "מה שעמד מאחורי הסוגיה הוא שחברי הצוות הפלסטינים, כל אחד ומגבלותיו, פחדיו, ועקרונותיו האישיים, אינם יכולים/מוכנים להיות חלק מפגישות עם הגופים הנ"ל. מישהי לא מוכנה ללכת למשכן הכנסת, אך תמיד הייתה באחריותה עבודת לובי שנעשתה ללא דופי על ידיה ובניהולה רק ללא הגעתה בעצמה לישיבות. לעומת חברים אחרים שמפחיד אותם להיפגש עם גופים כגון השב"כ והצבא. כששאלנו באותן ישיבות מה יקרה אם לא נלך? המענה בא במשפטים עמומים ולא ברורים".

מתח רב עלה בין העובדים להנהלת הארגון לאחר ביקור של משפחה שכולה ישראלית. "מתבטאים הדברים במשטור רגשות והתנהגות", כתבו העובדים, "כשעובדת פלסטינית השתתפה בסיור של הארגון שכלל ביקור לאם ישראלית שכולה, המנכ״ל העיר לה שהיא לא הראתה מספיק הזדהות ולא הביעה מספיק אמפתיה".

טענות רבות הועלו במכתב על יחס ההנהלה, והמנכ"ל בראשה, לעובדים הפלסטינים. על אחת מהעובדות נטען כי היא "מפחידה" ועל אחר נאמר שהוא "חולה יותר מדי" או "בטל מעבודה". הפלסטינים טענו כי הטענות הללו הועלו כדי להיפטר מהם על רקע דעותיהם הפוליטיות.

"הרוב הלבן בארגון", קובלים העובדים, "מניח שבן המיעוט הוא תמיד אשם. כאשר עובדת ישראלית מגישה תלונה על עובדות פלסטיניות ש'הן לא אומרות בוקר טוב', נציגת ההנהלה, ד״ר גלית ארטום באה ומאיימת על העובדות הפלסטיניות בפיטורים, מבלי לברר, מבלי לשאול אותן אם זה נכון או לא, או מה הסיבה להתנהגות כאמור. ההנחה שבן המיעוט הוא תמיד האשם, האגרסיבי, המתעלל והעבריין היא הנחה רווחת בקרב הרוב הלבן, ובארגון זה המצב אינו שונה".

העובדים הפלסטינים ציינו כי מנכ"ל הארגון, רן גולדשטיין, טען כי ישנם עובדים בארגון שלמעשה תומכים בטרור נגד אזרחים ישראלים, דברים שהכחישו במכתב.

"מתבטאים הדברים בדה-לגיטימציה לדעות, עיוות טיעונים והוצאת דיבה ולשון הרע", כתבו העובדים, "כך למשל, כאשר נציגי ההנהלה מגיעים לצוות ורוצים לשמוע מה יש לעובדים להגיד על ההחלטה החדשה, וכאשר העובדים הפלסטינים משתתפים ואומרים את דעותיהם, הם מיד מסומנים כבעייתיים, דעותיהם לא 'זכויות אדמים' ואינן תואמות את עקרונות הארגון. כך למשל, ציטוט של עובדת לכתבי פרנץ פאנון הפך אוטומטית לכתב אישום נגדה והיא תויגה כאדם אלים. כך לכאורה מתנהלים דיונים על הדעות הפוליטיות האישיות של העובדים ומתקבלות החלטות בישיבות בהנהלה על בסיס רכילויות, שקרים ועדויות שמיעה מבלי לשאול את העובדים הפלסטינים מה עמדתם. כך למשל, טוען המנכ"ל בפני אחד העובדים שעובדים פלסטינים בארגון מאמינים באלימות נגד אזרחים ונגד הזכות של העם היהודי להגדרה עצמית. אנו, כל אחד לחוד וכולם ביחד, דוחים מכל וכל את הטענות הנ"ל ורואים בדברים מסוג זה הוצאת דיבה ולשון הרע, ופגיעה בשמנו הטוב".

העובדים טענו כי מנכ"ל הארגון ניסה לעמוד על דעותיהם הפוליטיות. "מתבטאים הדברים בניסיון לסחוט מידע על הדעות הפוליטיות של העובדים הפלסטינים דרך שיחות 'מקצועיות' או 'חבריות'. כך למשל, אחרי דיונים על נושאים עקרוניים בצוות או בהנהלה, מוזמן אחד ממנהלי המחלקות כל פעם לשיחה עם המנכ"ל תחת הכותרת 'תכנית עבודה', כאשר בפועל השיחה אינה מתייחסת כמעט לתכנית העבודה, ובה נשאל המנהל על דעותיו הפוליטיות, על השקפת עולמו, ושאלות שאינן קשורות לעבודתו המקצועית. כך למשל, כאשר עובדת נשאלת עם כניסת המנכ"ל לתפקידו מספר פעמים על השקפות עולמה הפוליטית וכשהיא מסרבת ומסבירה כי זה לא חוקי ועניינה הפרטי הוא בא אליה בטענה שהוא צריך לדעת אחרת איך יבדוק את מחויבותה לערכי הארגון?"

בסיכום מכתבם טענו העובדים כי חייהם בארגון זכויות האדם נהפכו לגיהנום. "ההתנהלות הגזענית והמפלה והרדיפה הפוליטית אינה זרה לנו.. אך מסע הרדיפה האחרון הפך את עולמנו ואת חייו של כל אחד ואחת מאיתנו לגיהינום, ואת מקום העבודה שלנו למרחב בו מותר למעסיק להתנכל לנו, לרדוף אותנו לאיים עלינו ולבודד אותנו".

הם ביקשו מהנהלת הארגון לחדול מרדיפת עובדים פלסטינים וחיטוט בעמדותיהם הפוליטיות. לטענתם הפעולות שננקטו נגדם אינן חוקיות. "מה שקורה ברל״א הוא הרבה מעבר ללא חוקי. ארגון בעל שם בעולם זכויות האדם שמטיף אתיקה, זכויות אדם, צדק, חופש ביטוי ושוויון עושה דה-לגיטימציה ומעניש את אלה שדעותיהם האישיות אינן לרוח העומדים בראשו. היות ופיטורי עובדים על רקע דעותיהם הפוליטיות אסור לפי חוק, בוחרים להתנכל ולדכא, או שהעובדים יעזבו מתוך ייאוש או שירד תפקודם המקצועי בשל ההתנכלות, הייאוש והאווירה העכורה ואז יהיה ניתן לפטר אותם מסיבות מקצועיות״.

ארגון רופאים לזכויות אדם נחשב לאחד הארגונים הוותיקים והבולטים בנוף ארגוני זכויות האדם. רל"א הוקמה על ידי ד"ר רוחמה מרטון ב-1988. העמותה רואה את עצמה מחויבת למאבק בכיבוש "ופועלת לסיומו ורואה בו מקור וסיבה להפרת זכויות אדם". לפי ארגון Ngo-Monitor מחזור הפעילות של הארגון לשנת 2016 עמד על 8.8 מיליון שקלים. התרומות לארגון מגיעות ממדינות מערב אירופאיות רבות. הקרן החדשה העניקה בעשור האחרון מענקים לארגון ששווים מעל 1.5 מיליון דולרים.

מרופאים לזכויות אדם נמסר: "ב-2017 ערכו הוועד המנהל של עמותת רופאים לזכויות אדם, והנשיאה דאז ד"ר רוחמה מרטון, בדיקה מקיפה, מקצועית ונטולת פניות לגבי תלונה שהגישה עובדים בודדים בארגון. הבדיקה העלתה, כי בטענות העובדים לא היה ממש והטענות על גזענות הן מופרכות. חרף ממצאים אלה, הוועד המנהל פנה מיוזמתו לקבוצת העובדים בהצעה לפנות להליך של גישור ובמטרה לאפשר את המשך עבודתם. לצערנו, הקבוצה דחתה את ההצעה, והעדיפה לעזוב את הארגון. עמותת רופאים לזכויות אדם תוסיף להיות ארגון בו ישראלים ופלסטינים עובדים יחדיו בהגנה על הזכות לשוויון בבריאות בישראל ובשטחים הכבושים, ולפעול נגד הכיבוש, כפי שאנו עושים מזה שלושים שנה".

בניגוד לתגובת רופאים לזכויות אדם, מייסדת הארגון ונשיאתו, ד"ר רוחמה מרטון, מסרה לנו היא לא השתתפה באותה "בדיקה מקיפה" שבדקה את תלונות העובדים. לדבריה ניסתה לפשר בין הצדדים. "בניגוד להודעת דובר רל"א לא הייתי מעורבת בבדיקה המתוארת שנערכה על ידי המנכ"ל רן גולדשטיין ויו"ר הארגון דאז פרופ' נדב דוידוביץ'. יתר על כן, הניסיון שלי לפשר בין העובדים הפלסטינים בארגון לבין המנכ"ל לא זכה להתייחסות מצד המנכ"ל והיו"ר. אני יכולה לאשר, כי לצערי הרב, ששה עובדים פלסטינים נאלצו לעזוב את עבודתם בארגון".